שמורה ביוספרית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמורה ביוספרית הוא תואר בינלאומי המוענק על ידי אונסקו לשמורות טבע בקרבת מגורי אדם, העונות על שורה של קריטריונים אקולוגייים ותכנוניים, כולל פיתוח בר קיימא ושמירה על ערכי טבע מגוונים. השמורות הביוספריות מוקמות ומוכרות במסגרת "תוכנית האדם והביוספרה" (MAB) של אונסקו, ובהתאם לאמנת האומות המאוחדות בדבר מגוון ביולוגי.
מטרת הקמת השמורות הביוספריות היא ליצור שילוב חכם בין שימור מגוון ביולוגי לבין פיתוח כלכלי. על פי תקנון השמורות הביוספריות של אונסקו, שמורות ביוספריות "יעודדו ויציגו מערכת יחסים שקולה בין בני אדם לבין הביוספרה". סעיף 4 לתקנון קובע, כי על שמורה ביוספרית "לכלול פסיפס של מערכות אקולוגיות", ולמעשה לייצג שילובים מגוונים בין ערכי טבע יבשתיים, ימיים או חופיים.
נכון לינואר 2007, "הרשת העולמית של שמורות ביוספריות" של אונסקו כוללת 507 שמורות ביוספריות ב-102 מדינות ברחבי העולם.
על מנת שמרחב מסוים יקבל הכרה כשמורה ביוספרית, עליו לכלול אזור ליבה עם ערכי טבע המוגנים על פי חוק, אזור חוצץ שבו אסורות פעולות הפוגעות בטבע, ואזור מעבר, שבו מותרות פעולות כאלו בהתאם לחוקים ולתקנות המקומיות. באזור המעבר תהיה קיימות מקומית וייעשה שימוש בר-קיימא במשאבים טבעיים לטובת הקהילה המקומית. על מנת להבטיח זאת, מוקמים בכל שמורה מנגנונים של מחקר, פיקוח, חינוך האוכלוסייה והכשרת בעלי מקצוע.
בישראל, קיימת שמורה ביוספרית אחת, בכרמל. שמורת הכרמל הוכרה כשמורה ביוספרית באפריל 1996. בנוסף, נמצא פארק רמות מנשה בתהליכים מתקדמים לקראת הכרה כשמורה ביוספרית. לאחר קבלת המעמד הרשמי, ייקרא הפארק בשם: "מרחב ביוספרי רמות מנשה".
