שמעון דימנשטיין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| שמעון דימנשטיין | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 1886 |
| תאריך פטירה | 1937 |
| תפקידים בולטים | |
שמעון מארקוביץ' דימנשטיין (ברוסית Диманштейн Семен Маркович) היה מנהיג קומוניסטי בברית המועצות. למרות תמיכתו בהתבוללות היהודים, היה דימנשטיין בין מייסדיה של זהות יהודית סובייטית, שהתבססה על סוציאליזם ויידישיזם.
[עריכה] תולדות חייו
שמעון דימנשטיין נולד בשנת 1886 (תאריך לא בדוק) בסבז', עיירה יהודית (שטטל), במחוז ויטבסק. דימנשטיין היה בן למשפחה דתית, ולמד בחדר ותלמוד תורה. הוא הוסמך לרבנות בישיבת חב"ד, אך חי בעוני ולן ברחובות.
דימנשטיין נדד זמן רב עד שהגיע לריגה, שבה הצטרף בשנת 1904 למפלגה הבולשביקית. דימנשטיין היה פעיל בארגונים קומוניסטיים בליטא ובלארוס, ונאבק נגד הבונד ומפלגות ציוניות. בשנת 1908 נאסר דימנשטיין ונשלח לסיביר. בשנת 1913 הצליח לברוח מסיביר, והגיע לפריז, שם היה נציג המפלגה. לאחר מהפכת פברואר ב-1917 חזר לרוסיה, והיה עורך העיתון "אמת בחזית", עיתון שהתנגד להשתתפות רוסיה במלחמת העולם הראשונה.
בינואר 1918, לאחר מהפכת אוקטובר, מונה דימנשטיין לוועד לעניינים יהודיים, וערך את העיתון "דער עמעס". דימנשטיין כיהן כראש היבסקציה, המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית, עד סוף 1919. הוא ראה בעברית "שפה ריאקציונית", מכיוון שהייתה שפתן של היהדות ושל הציונות, שאותן שאפה היבסקציה לדכא. העברית נאסרה באופן רשמי על ידי הנרקומפרוס (קומיסריון החינוך).
בשנות ה-20 עבד דימנשטיין במוסדות מפלגתיים שונים, והיה אחד התיאוריטיקנים בשאלת הלאומיות בברית המועצות. בשנת 1930 חזר דימנשטיין לעסוק בעניינים יהודיים, וכיהן כיושב ראש ועד אוזט, שנועד לקדם את הקמת האזור היהודי האוטונומי בברית המועצות. במקביל, ערך את הספר "יידן אין פססר" (יהודים בברית המועצות), 1935. בשנת 1936, במסגרת הטיהורים הגדולים של סטלין, נאסר דימנשטיין, והוצא להורג בירייה באוגוסט 1937 במוסקבה. רק בשנת 1955, לאחר נפילת סטלין, נסגר תיקו של דימנשטיין, וטוהר שמו.
