תורת המבחנים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תורת המבחנים היא התחום החוקר את השימוש במבחנים השונים, ומקדם אותו.
ניתן לחלק את תורת המבחנים לשתי גישות מרכזיות:
- תורת המבחנים בפסיכולוגיה (פסיכומטריקה): המטרה היא להשוות בין אנשים שונים, ולכן הוא מעוניינת למדוד הבדלים בין אישיים. במבחני אישיות, מבחני אינטליגנציה, הבחינה הפסיכומטרית ומיון לעבודה – נרצה לקבל שונות רבה, משמע פיזור רב של הציונים. גישה זו משתמשת בנורמות קבוצה.
- תורת המבחנים בחינוך פורמלי (אדיומטריקה): המטרה היא לבחון מהו מיקומו של הפרט ביחס לנורמה או קריטריון מסוים (רמת ידע או מיומנות נדרשת), ולכן התורה מעוניינת למדוד הבדלים תוך אישיים. נרצה לדעת האם התלמיד השתפר בתחום מסוים, ומה מיקומו ביחס לרמה הנדרשת בגיל. לפי גישה זו המטרה במבחן היא לכלול פריטים שרגישים לשינוי, ויוכלו להעיד שהתרחשה למידה. גישה זו היא מרכז התחום של הערכה ומדידה בחינוך פורמלי, והשימוש העיקרי בה הוא בנורמות תוכן.
שני גורמים חשובים בתורת המבחנים הם מהימנות ותוקף.
