תו (מחשב)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תו הוא יחידת מידע בסיסית ביותר (אות, ספרה וכדומה).
במערכות מחשב מיוצגים התווים באמצעות מערכות קודים שונות. מספר התווים האפשריים בכל קוד נקבע לפי מספר הסיביות שמרכיבות תו אחד. התווים כוללים אותיות, ספרות וסימנים נוספים. דוגמאות לתווים: "c", "!", "7", "ע". בנוסף לתווים המייצגים סימנים, ישנם גם תווי בקרה, שמטרתם להשפיע על אמצעי פלט, כגון מסך מחשב.
בקוד ISO 8859 ובקוד EBCDIC כל תו מורכב מ-8 סיביות, ולכן מספר התווים האפשרי בכל אחד מקודים אלה הוא 28 = 256. בקודים אחרים (כגון ASCII) תו הורכב מ-7 סיביות, שאיפשרו רק 128 תווים שונים. בקוד יוניקוד, בגרסאות ראשונות שלו תו יוצג על-ידי 16 סיביות, שאיפשרו 65,536 תווים שונים. גרסה 2.0 של יוניקוד הורחבה להכיל 1,112,064 תווים באמצעות מנגון UTF-16, שבו 2,048 קודים מנוצלים כדי למען יותר ממיליון תווים.
הסיביות המרכיבות כל תו ניתנות לכתיבה בקוד בינארי, אך נוח יותר לעשות זאת בכתיב הקסדצימלי. דוגמה: הערך 0xC1 בקוד EBCDIC הוא ייצוגה של האות A.
