תיבת סקינר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניסוי תיבת סקינר, הוא ניסוי חשוב בפסיכולוגיה קוגניטיבית שנערך על ידי החוקר פרדריק סקינר אשר הניח את היסודות לחקר ההתניה האופרנטית והפסיכולוגיה הביהביוריסטית. סקינר ערך ניסוי בחולדות, שלמטרתו בנה תיבה (הנקראת "תיבת סקינר") המכילה: מנורה, מגש מזון ודוושה.
תוכן עניינים |
[עריכה] הניסוי
בשלב ראשון תכנן סקינר את הדוושה כך שבלחיצה עליה לא יתרחש דבר. הוא נתן לחולדה להסתובב כרצונה בתוך התיבה ובדק באיזו תדירות החולדה לוחצת על הדוושה. בשלב השני, תכנן סקינר את התיבה כך שכאשר החולדה לחצה על הדוושה השתחרר מזון הישר למגש המזון. גם כאן בדק באיזו תדירות תלחץ החולדה על הדוושה. נמצא כי בשלב השני תדירות הלחיצות של הדוושה גדלה באופן ניכר. מכאן הסיק סקינר כי החולדה למדה לקשר בין פעולת הלחיצה על הדוושה לבין קבלת המזון. סקינר המשיך את הניסוי וחישמל את התיבה בזרם חלש, אך כואב. כל פעם שהחולדה לחצה על הדוושה הזרמים החשמליים חדלו, ובמהרה עלתה התדירות בה החולדה לחצה על הדוושה.
[עריכה] התנייה אופרנטית
בהתבסס על ניסוי זה, ההגדיר סקינר את המונח "התנייה אופרנטית": שינוי בסביבה שמופיע קרוב לאחר התנהגות מסוימת ומשנה את ההסתברות של הופעת התגובה בעתיד. שינוי שגורם לעלייה בהסתברות הופעת התגובה הוא חיזוק. סקינר טען כי קיימים שני סוגים של חיזוקים:
- חיזוק חיובי - כאשר מדובר במתן משהו חיובי
- חיזוק שלילי - כאשר מסולק גירוי בלתי נעים.
נתינת חיזוק (חיובי או שלילי), באופן עקבי, לאחר התגובה המסוימת היא חיזוק מלא. בעוד נתינת חיזוק הניתן רק בחלק מן הפעמים לאחר התגובה המסוימת היא חיזוק חלקי. סקינר טען שלצורך תהליך למידה אפקטיבי, רצוי להתחיל בחיזוק מלא ולאחר מכן לעבור לחיזוק חלקי. זאת משום שחיזוק חלקי גורם לדעיכה איטית יותר של ההתנייה, וזאת משום שהאורגניזם לומד להמשיך להתנהג בדרך מסוימת למרות אי-קבלת החיזוק.
[עריכה] מנגנונים של התניות אופרנטיות
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
עונש: חיזוקים מלמדים את האורגיזם מה עליו כן לעשות, עונש לעומת זאת, מרגיל את האורגניזם מה לא לעשות. עונש לא מלמד, אלא רק נותן אינפורמציה לגבי מה לא צריך לעשות. נותנים עונש כאשר אין דבר שכן צריך לעשות. ביקורות נגד העונש: העונש הוא מדכא ויש לו השפעות שליליות. לכן צריכים ליצור אסיטואציה שיוכל האורגניזם לקבל חיזוק חיובי.
למידת בריחה: באמצעות חיזוקים שליליים לומד האורגניזם תגובות המסייעות לו להיחלץ ממצבים מכאיבים או לא נעימים. דוגמה לכך על ידי תיבת סקינר: סקינר חילק את התיבה ל2 חצאים. בצד הראשון לא קורה כלום, לעומת זאת בצד השני מועברים זרמים חשמליים המכאיבים לחולדה. כאשר החולדה דרכה בצד השני היא קפצה בתוך החצי הזה, עם ניסיונות התגובות שלה למדה החולדה שהזרם החשמלי נפסק כאשר היא קופצת לצד השני של התיבה.
למידת הימנעות: לפני הגירוי הבלתי - נעים מופיע גירוי נייטרלי, המזהיר כי הגירוי הבלתי - נעים עומד להגיע. האורגניזם לומד על ידי הגירוי הנייטרלי להימנע מהגירוי - הבלתי נעים. לדוגמה: לפני הזרם החשמלי נדלקת נורה. החולדה לומדת לקפוץ לחצי הראשון של התיבה כאשר הנורה נדלקת ובזאת נמנעת מקבלת זרם חשמלי. הלמידה להמנע מהגירוי הבלתי- נעים התרחשה בשני שלבים כאשר השלב הראשון הוא דרך ההתניה הקלאסית:
א. נורית (CS) --/--> פחד (CR).
זרם חשמלי (UCS) ----> פחד (UCR).
ב. נורית (CS) + זרם חשמלי (UCS) ----> פחד (UCR).
ג. נורית (CS) ----> פחד (CR).
שלב שני: התניה אופרנטית. אם היא תדלג לצד השני, יפסק הגירוי הבלתי - נעים.
קפיצה (תגובה) ----> הפסקת פחד (חיזוק שלילי).
