High-level Data Link Control
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
High-level Data Link Control (בראשי תיבות: HDLC) הינו פרוטוקול תלוי סיביות (Bit Oriented) שפותח על־ידי ארגון ISO ומגדיר שיטה לעטיפת נתונים (Data encapsulation) ברמת שכבת הקישוריות של מודל ה־OSI ומודל ה־TCP/IP.
[עריכה] הבדלים בין HDLC ל־SDLC
- HDLC תומך במנגנון Checksum באורך של 32 סיביות.
- HDLC אינו תומך בטופולוגית LOOP או טופולוגית Hub Go ahead, אשר נתמכים על־ידי SDLC.
- HDLC תומך ב־3 סוגי העברה, לעומת SDLC התומך בסוג אחד בלבד. סוגי התעבורה של HDLC הם:
- NRM - סוג התעבורה הנתמך גם ב־SDLC. במצב זה, תחנות המשנה אינן יכולות לתקשר על התחנה הראשית, אלא אם כן היא פנתה אליהם.
- ARM - במצב זה, תחנות הקצה יכולות לשלוח נתונים לתחנה הראשית, מבלי לקבל רשות לפני כן.
- ABM - במצב זה, עוברים נתונים בין מספר צמתים משולבים, כלומר כאלו היכולים לשמש גם כתחנה הראשית וגם כמשנית. וכל תחנה יכולה ליזום משלוח נתונים, מבלי לבקש רשות לפני כן.
[עריכה] ראו גם
- מונחים ברשת מחשבים
- SDLC
- SLIP
- EAP