אבלה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אֶבְּלָה הייתה עיר בצפון סוריה, בערך 55 ק"מ מדרום-מערב לחלב. הייתה עיר-מדינה חשובה בשלהי האלף השלישי לפני הספירה וכן בין 1800 ל-1650 לפנה"ס.
האתר נקרא כיום תל מַרדִיך, והוא נודע בעיקר בשל גנזכים ובהם מעל 20,000 טבלות של כתב יתדות, בשומרית ובאֶבְּלִית, (שפה שמית הדומה לאכדית שלא הייתה מוכרת לפני גילוי הגנזכים), והמתוארכות מ-2250 לפנה"ס לערך.
תוכן עניינים |
[עריכה] גילוי ומחקר
ב-1964, החלו ארכיאולוגים איטלקים לחפור באזור תל מרדיך. כעבור 4 שנים, ב-1968, הם מצאו פסל המוקדש לאלה עשתר הנושא את שמו של איביט-לים, אחד ממלכי אבלה. גילוי זה תרם למיקום העיר אבלה אשר על קיומה היה ידוע בעבר מתוך כתבים מצריים ואכדיים. בשנות ה-70 המשלחת גילתה שרידים של חדר בארמון אשר הוערך כי נבנה בין 2000 ל-2500 לפנה"ס. בין הריסות החדר מצאו החוקרים כ-20,000 לוחות של כתבי יתדות אשר נשמרו היטב מתחת לאדמה. הכתבים מאופיינים בניב שמי, בדומה לכתב השומרי, מה שמעיד על קרבתה של אבלה לדרום מסופוטמיה שם הומצא הכתב. בין הכתבים שנמצאו היו גם רישומים של אוצר-מילים (מעין מילון), אשר איפשרו לתרגם את הכתבים.
במשך תקופה ארוכה חשבו החוקרים כי החדר שהתגלה שימש כספריית הארמון, אך לאחרונה התגלה כי החדר שימש כארכיון לרישומי אספקת מזון, תשלומי מס, עניינים משפטיים, קשרי מסחר ודיפלומטיה. בנוסף, החדר שימש להעתקת הרישומים. הלוחות הגדולים יותר הוצבו במקור על מדפים אך עם הריסת הארמון הם נפלו לרצפה. מיקומם של הלוחות עם הימצאם איפשר לחוקרים למקמם מחדש על המדפים לפי אופן סידורם המקורי. במהרה נתגלה כי הלוחות סודרו לפי הנושאים אשר בהם הם עסקו.
[עריכה] אבלה באלף השלישי לפנה"ס
השם אבלה, שפירושו "אבן לבנה", מתייחס לאבני הסיד אשר שזורות על אדמת העיר. ההתיישבות הראשונית באבלה התרחשה עוד לפני שנת 3000 לפנה"ס, אך כוחה גדל והגיע לשיאו במחצית השנייה של האלף השלישי לפני הספירה, בין 2400 לפנה"ס ל-2240 לפנה"ס. אבלה מוזכרת בכתבים מאכד אשר נכתבו בסביבות שנת 2300 לפנה"ס.
רוב הלוחות אשר נמצאו בחפירות באבלה נכתבו כאשר הייתה בשיא כוחה והם עוסקים בעיקר בנושאים כלכליים. הלוחות מעניקים מידע נרחב על חיי היום-יום באבלה ועל תחומי התרבות, הכלכלה והפוליטיקה באזור צפון סוריה ובמזרח התיכון באמצע האלף השלישי לפנה"ס. הכתבים עוסקים בעיקר בהכנסות העיר אך חלקם מהווים מכתבים מלכותיים, מילונים, מסמכים הקשורים לחינוך ומסמכים דיפלומטיים כגון הסכמי-שלום בין אבלה לערים הסובבות אותה.
[עריכה] כלכלה
בתקופת כתיבת הלוחות אבלה הייתה מרכז מסחרי ראשי אשר התחרה עם העיר מארי על המובילות בתחום זה. ישנו חשד כי אבלה הייתה שותפה לחורבנה הראשון של מארי מסיבה זו. מן הלוחות ניתן ללמוד כי בתקופה זו תושבי אבלה גידלו כ-200,000 כבשים, עיזים ופרות. תחומי המסחר העיקריים של אבלה היו, ככל הנראה, עץ לבניה מן ההרים הסמוכים (או אולי מלבנון) וטקסטיל (תחום זה נזכר בכתבים שומריים מעיר-המדינה לאגאש). נראה כי שותפות המסחר העיקריות של אבלה היו ארצות מסופוטמיה (ובראשן קיש), עם זאת, ישנן עדויות כי לאבלה היו קשרים גם עם הפרעונים המצריים קפרה ופפי הראשון. ייתכן כי אבלה הייתה גם יצואנית של עבודת אומנות מעשה יד אדם : בין הריסות העיר נתגלו יצירות מרהיבות כמו רהיטי עץ משובצים בפנינים ופסלים המורכבים מאבנים בצבעים שונים. ישנה סברה הטוענת כי האומנות באבלה השפיעה על מוצרי האומנות של האימפריה האכדית אשר התקיימה בין 2150-2350 לפנה"ס.
[עריכה] שלטון וממשל
צורת הממשל באבלה אינה ידועה בוודאות, אך ככל הנראה המשטר בעיר היה אריסטוקרטי ובראשו עמדו סוחרים. הסוחרים מינו לעיר מלך ודאגו לביטחונה בעזרת העסקת חיילים בשכר. מתוך הלוחות שנתגלו ניתן לדעת מהם שמות המלכים בעיר כגון: איגריש-האלאם, אירקב-דמו, אר-אנום, איבריום ואיבי-סיפיש. בתקופת שלטונו של איבריום שונה המשטר מאריסטוקרטיה למונרכיה (מלוכנות) אבסולוטית. ממשיך דרכו של איבריום היה בנו - איבי-סיפיש.
[עריכה] דת
באבלה סגדו למספר אלים שמיים ידועים (דגון, עשתר, רשף, קניש, בעל) ולמספר אלים לא ידועים (קורה, נידקול). בנוסף, ישנן עדויות לאמונה באלים שומריים (אנקי ונינקי) ובאלים נוספים.
[עריכה] חורבנה של אבלה
הן סרגון שליט אכד והן נכדו נאראם-סין, אשר כבשו חלקים נרחבים ממסופוטמיה, טענו כי כבשו את אבלה. ויכוח מקצועי מתקיים בנוגע לשנת הכיבוש המדויקת אך האפשרות המועדפת היא 2240 לפנה"ס. כעבור שלוש מאות שנה כוחה של אבלה צמח בשנית והיא הפכה לגורם כלכלי חשוב (עקב קירבתה לעיר החשובה אורשו, ככל הנראה). עובדה זו באה לידי ביטוי בכתבים אשר נמצאו בדרהם (פרבר של ניפור) ובממצאים מהעיר כילטפה.
[עריכה] אבלה באלף השני לפני הספירה
כשלוש מאות שנה לאחר חורבנה הראשון אבלה הצליחה לשקם את מעמדה ולשגשג בין השנים 1800-1650 לפנה"ס. תושביה היו ידועים בתקופה זאת בשם אמורים. מלכה הראשון היה איביט-לים. אבלה מוזכרת בכתבים מאלאלק אשר נכתבו בסביבות שנת 1750 לפנה"ס. העיר נהרסה שנית במהלך התקופה הסוערת שבין 1650 ל-1600 בידי מלך חיתי (מורסילי הראשון או הטוסילי הראשון). אבלה לא שוקמה לאחר חורבנה השני. במקום בו שכנה העיר נותר כפר אשר ננטש במאה ה-7 לספירה והעיר נשכחה עד גילויה הארכיאולוגי.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- חיים ברמט ומיכאל ויצמן, אבלה - תעלומה ארכיאולוגית, הוצאת כתר, 1982.
