אברהם פירקוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אברהם פירקוביץ', תאריך לא ידוע. משנות 1901 - 1906 Jewish Encyclopedia.

אברהם פירקוביץ' (1787, לוצק - 1874, צ'ופוט-קלה) - חכם דת קראי ואוסף כתבים עתיקים מפורסם. מייסד התנועה הלאומית של קראי רוסיה, שראתה בהם צאצאי הכוזרים ולא היהודים.

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] שנותיו הראשונות

נולד למשפחה קראית של חקלאים בלוצק. לא ידע לנהל משק בית ובגיל 25 פשט את הרגל. התחיל ללמוד לאחר מכן עברית, תורה וספרי קודש אחרים. בשנת 1818 התמנה לחזן הצעיר של הקהילה. עקב מחלוקתו עם החזן המבוגר נאלץ לעזוב את לוצק ולהגר ליוופטוריה בקרים. ביוופטוריה ב-1823 התמנה שם לחכם וראש קהילה. ב-1825 שלח מכתב לצאר עם הצעה להעביר את האוכלוסייה היהודית מאזור הגבול של רוסיה ולקרב את היהודים לעבודת האדמה, ההצעה לא נענתה. ב-1828 עבר להתגורר לברדיצ'ב, שם הכיר את החסידות ואת כתבי הקודש היהודים שלא מקובלים על הקראים, כמו התלמוד. המפגש עם היהודים הרבניים הביא את פירקוביץ לוויכוחים קשים איתם, אותם פרסם בספר "מסה ומריבה" (יוופטוריה 1838). בספר העלה טענות קשות נגד אורח החיים היהודי, אך בעקבות השלמתו עם היהודים הרבניים מאוחר יותר התכחש לרוב טיעוניו.

[עריכה] חוקר עתיקות פרטי

בשנת 1830 התלווה למנהיג הקראים ברוסיה שמחה בבוביץ', שהיו לו קשרים עם הנסיך ומפקד הצבאי הרוסי מיכאיל וורונצוב בביקורו בירושלים ואסף שם כתבים עתיקים גם יהודים וגם קראים. בחזרתו לקרים השתהה באיסטנבול לשנתיים ועבד שם כחזן ומורה בקהילה הקראית. לפי דעתו של פרופסור דן שפירא בתקופה זו פיתח את גרסתו שהקראים אינם יהודים, אלא הם צאצאי הכוזרים דוברי השפה הטורקית, כמו כן קרא פירקוביץ' לאחווה כלל טורקית. פעולות אלה הביאו גם את איסמעיל בג גספרינסקי - מנהיג הטטרים של קרים לפרסם את ספריו על אחווה כלל טורקית, אותם הפיץ בכל הארצות מסין עד לסרייבו. ב-1832 חזר פירקוביץ' ליוופטוריה לתפקידו כחזן וחכם וכן התחיל להוציא ספרים המתבססים על מימצאיו. פעמים רבות שינה פרטים בספרים שהדפיס ממקורם כדי למצוא חן בעיני השלטון הרוסי וכן כדי לאמת את השערותיו ההיסטוריים. בשנת 1838 שימש כמורה לילדיו של בבוביץ'.

[עריכה] חוקר עתיקות בשליחות החברה להיסטוריה באודסה

בשנת 1839 החברה להיסטוריה ועתיקות בנשיאות וורונצוב פנתה לבבוביץ' וביקשה ממנו לכתוב להם את היסטורית הקראים. בבוביץ' היפנה אותם הישר לחברו פירקוביץ'. סוכם בין החברה שפירקוביץ' יתחיל לעשות במחקריו תמורת מילגה מהחברה וכן יוכל לקבל לידיו כל חומר אשר יחפוץ. פירקוביץ' התחיל מיד בעבודה כבר בשנה זו. פירקוביץ' התחיל לחפור בבית העלמין העתיק של צ'ופוט-קלה ומצא בו מצבות של קראים, שלפי טענתו מהמאות הראשונות לספירה הנוצרית. לאחר מכן בילה שנתיים בקווקז, חקר שם גניזות רבות, והצליח להוסיף כתבים עתיקים חשובים לאוסף שלו. בקווקז הגיע עד דרבנט, משם חזר רק ב-1842. על סמך הממצאים שמצא התחיל פירקוביץ' לטעון שהקראים הגיעו לקרים בתחילת המאה ה-1 לספירה הנוצרית, ואף לפני כן, ולכן לא השתתפו בצליבתו של ישו, ולא מגיעות להם את כל ההגבלות שהוטלו על ידי השלטון הרוסי כלפי היהודים הרבניים, שכן השתתפו בצליבתו של ישו. ב-1853 קראי טרוקאי על סמך מימצאיו של פירקוביץ' שישנה את התיחסותו אליהם, לא יקרא להם יהודים-קראים, וייתן להם חופש, שנהנים ממנו כל עמי האימפריה. ב-1857 פירקוביץ' עצמו ביחד עם גיסו גבריאל כתב מכתב לממשלה, בתקווה שעל סמך ממצאיו תשנה את היחס לקראים. ב-1863 בקשתו התקבלה, והשלטון הסיר את כל ההגבלות ביחס לקראים, כפי שפירקוביץ' ביקש בצו מלכותי מיוחד. ב-1871 שיגר פירקוביץ' איגרת דומה לממשל האוסטרי.

ב-1856 פנה להנהלת הספרייה הקיסרית הציבורית בסנקט פטרבורג (הנקראת כיום הספרייה הלאומית הרוסית) בהצעה לקנות ממנו את רוב כתביו ואוספיו. הספרייה נעתרה להצעתו ותמורת 125,000 רובל קנתה 1490 כתבי יד על עור ועל קלף, 754 העתקים ממצבות קבורה, 25 כתבי יד, שנכתבו לפני המאה ה-9, ו-20 כתבי יד שנכתבו לפני המאה ה-10. ב-1863 לספריה הגיעו כתבים נוספים של פירקוביץ', שעד אז הוחזקו בחברה להיסטוריה ועתיקות של אודסה. האוסף כולו נקרא בספריה תחת השם: אוסף פירקוביץ' הראשון.

לאחר מכן ערך מסע למצרים ב-1863 שם ביקר בבית הכנסת בן עזרא, והיה הראשון שהביא לעולם המדע את הספרים מגניזת קהיר, עוד לפני מסעו של שלמה שכטר. המסע שימש כמקור הראשי לאוסף פירקוביץ' השני, אשר עבר אף הוא מאוחר יותר לידי הספרייה הקיסרית. לאחר חזרתו ב-1865 עבר להתגורר בצ'ופוט-קלה. במסעיו הבאים ביקר גם באודסה, שם הכיר את בצלאל שטרן ושמחה פינסקר (אביו של יהודה לייב פינסקר), ביקר בוילנה, שם הכיר את פיין. ב-1871 ביקר בקהילה הקראית הקטנה בגליץ', אשר בגליציה, ותקופה אף שימש כמנהיג הקהילה והנהיג בה שינויים רבים. מגליץ' נסע לוינה, בה הכיר את הרוזן ביוסט ואדולף ילינק. את ימיו האחרונים בילה בצ'ופוט-קלה, שבאותם ימים כבר כמעט נעזבה מיושביה. בצ'ופוט קלה גם נפטר ב-1874.

[עריכה] פרסומיו האישיים

חותם תוכנית, 1835, יוופטוריה - טיעוניו נגד היהדות הרבנית.
מסה ומריבה, יוופטוריה, 1838 - מחלוקותיו עם היהודים הרבניים בברדיצ'ב.
אבני זיכרון, וילנה 1872 - ספר על מסעיו בקרים ובקווקז, ועל הספרים העתיקים מצא בגניזות והצליח להשיג מקהילות יהודיות.