סין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה
ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.
ערך זה עוסק בישות תרבותית וגאוגרפית במזרח אסיה. לערך העוסק במדינה המוכרת היום בשם "סין", ראו הרפובליקה העממית של סין; לערך העוסק במדינה המוכרת היום בשם "טאיוואן", ראו הרפובליקה הסינית.
החומה הגדולה של סין
החומה הגדולה של סין

סין (中国/中國/ג'וּנְגגְווׁ), היא ישות תרבותית וגאוגרפית בת אלפי שנים במזרח אסיה. סין היא אחת מן העתיקות בתרבויות העולם, עם מורשת רציפה בת אלפי שנים. מלחמת האזרחים הסינית פיצלה את ארץ זו לשתי ישויות פוליטיות הנושאות את השם "סין", וטוענות לחזקה על אותו השטח בקירוב: האחת היא הרפובליקה העממית של סין, השולטת על שטחה היבשתי של סין, וכן הונג קונג ומקאו; והשנייה היא הרפובליקה הסינית השולטת על האי טאיוואן וסביבותיו, ולכן מוכרת גם בשם זה.

הכתב הסיני הוא צורת הכתב העתיקה ביותר הנמצאת בשימוש רציף. סין העתיקה גם תרמה לעולם כמה מן ההמצאות החשובות ביותר, ובהן המצפן, הנייר, אבק השריפה והדפוס.

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – ההיסטוריה של סין
ערך מורחב – ההיסטוריה של הרפובליקה העממית הסינית

סין העתיקה מהווה את אחד המרכזים התרבותיים הקדומים ביותר של האנושות, ויש לה מסורת כתיבה ותיעוד היסטורי בת אלפי שנים. היא גם אחת מן התרבויות הבודדות שהמציאו את הכתב באופן עצמאי, כשהאחרות הן השוּמרים, ההודים, המינואים, המצרים והמאיה.

[עריכה] פרהיסטוריה

העדויות הארכיאולוגיות העתיקות ביותר של קיום הומו סאפיינס בסין הן של גולגולת שנמצאה בנפת ליוג'יאנג שבמחוז גואנגשי [1]. גולגולת זו מתוארכת בכ-67,000 שנה, אך תיאורכה שנוי במחלוקת[2]. חלקי שלד שנמצאו באוקינאווה שביפן מתוארכים ב-18,250 ± 650 עד 16,600 ± 300 שנה, ולכן ניתן להניח כי האדם המודרני הגיע לסין לפני כן.

[עריכה] שלטון השושלות

ההיסטוריה הכתובה של סין מתחילה בשושלת שְׂיָה (夏).‏ שושלת זו מתוארכת לראשונה בכתבים מן המאות הראשונות לפני הספירה, ומתוארכת בהם למאות ה-21 עד ה-17 לפנה"ס, אך איזכורים אלה נושאים אופי אגדתי, ולכן נחשבה שושלת זו למיתית בלבד עד לחשיפה של ממצאים ארכיאולוגיים מראשית תקופת הברונזה באָרְלִיטוֹאוּ שבמחוז הנאן. מאז נחשפו אתרים עירוניים, כלי ברונזה וקברים, המצביעים על האפשרות ששושלת שיה אכן התקיימה במקומות המצוינים בכתבים העתיקים, (היינו, בסביבות הנהר הצהוב), אך ללא עדויות כתובות מהתקופה, לא ניתן לוודא כי הממצאים שנחשפו הם אכן של השְׂיָה.

לעומת שושלת שיה, אין חולק בדבר קיומה של ששושלת שָׁאנְג (商) שבאה אחריה. שושלת התקיימה לאורך המאות ה-18 עד ה-12 לפנה"ס לאורך הנהר הצהוב. שושלת זו, ששלתה שלטון פאודלי רופף, נכבשה לבסוף בידי שושלת ג'וֹאוּ (周). שושלת זו שלטה להלכה עד המאה ה-5 לפנה"ס. שלטונה הרכוזי הלך ונשחק בידי מצביאים צבאיים עצמיים. מדינות עצמאיות רבות, חלקן עדיין כפופות להלכה לממלכת ג'ואו, נלחמו זו במשך מאות שנים, במה שמכונה תקופת האביב והסתיו, ותקופת מלחמת המדינות.

בשנת 221 לפנה"ס כבשה מדינת צ'ין את יתר המדינות, כשהיא מאחדת לראשונה את סין ומייסדת את שושלת צ'ין (秦). מייסד השושלת, צ'ין שה-חואנג, היה גם זה שטבע את המונח קיסר (皇帝\חְוָאנְגדִי) והיה לקיסר הראשון של סין. בתקופתו גם תוקנן לראשונה הכתב הסיני. שושלת זו לא האריכה שנים, כיוון שהגישת השלטון הלגליסטית הביאה למרידות תכופות.

שושלת האן שבאה בעקבותיה שלטה בסין בשנים 206 לפנה"ס עד 220. בתקופתה התגבשה הזהות ההאן של הסינים, זהות הנשמרת עד ימינו אנו. שושלת האן הרחיבה משמעותית את שטחה של סין, בסדרה של מסעות צבאיים שהגיעו לקוריאה, וייטנאם, מונגוליה ומרכז אסיה. היא אף יצרה קשרים רשמיים עם האימפריה הרומית באמצעות דרך המשי שיסדה במרכז אסיה.

קריסתה של שושלת האן מסמלת את תחילתה של תקופת שלוש הממלכות (三國\סָאן גְווֹ), תקופה הרוויה במלחמות אבירים מהוללות אך עקובות מדם. בתקופה זו יצרו הממלכות השונות קשרים דיפלומטיים עם יפן, ואף הנחילו להם את הכתב הסיני, המשמש אותם עד היום. בשנת 580 לספירה אוחדה לבסוף תחת שושלת סווי (隋), אך זו לא האריכה ימים בגלל המלחמה המתמשכת נגד ממלכת גוֹגוּרְיוֹ (614-598) הקוריאנית, שהחלישה אותה והביאה לבסוף לנפילתה.

הקיסר יוּנְגְלֶה משושלת מינג
הקיסר יוּנְגְלֶה משושלת מינג

בתקופת שושלות טאנג (唐) וסונג (宋), שבאו בעקבות שושלת סווי, הגיעה סין לשיאה התרבותי והטכנולוגי. בתקופה זו, שבין המאות ה-7 וה-14, הייתה סין לאחת התרבויות המתקדמות בעולם מבחינת טכנולוגיה, ספרות ואמנות. בשנת 1271 ייסד השליט המונגולי קובלאי חאן את שושלת יואן (元) בסין, כשושלתת סונג נופלת סופית ב-1279. שושלת מונגולית זו שלטה בסין משך כתשעים שנה, עד שהובסה בשנת 1368 על-ידי ג'וּ יְוֵ'אנְגָ'אנְג, מייסד שושלת מִינְג (明). שושלת זו שגשגה תקופה ארוכה, עד שהוחלפה בשושלת צִ'ינְג (清) המנצ'ורית. שושלת זו, שנפלה בשנת 1912 הייתה האחרונה בשושלות סין.

במאה התשע-עשרה נחשפה סין לאימפריאליזם האירופי ופיתחה כלפיו עמדה מתגוננת, בה בעת ששושלת צ'ינג עוסקת בהתרחבות אימפריאליסטית אל עבר מרכז אסיה. שעה שסין נפתחה לסחר חוץ ולפעילות מיסיונרית, הוחדר גם האופיום לסין מהודו הבריטית. סין הובסה בשתי מלחמות אופיום נגד בריטניה, ואם לא די בכך, מרד טאיפינג, שפרץ ב1851 ודוכא רק אחת-עשרה שנה לאחר מכן, החליש גם הוא את השלטון הקיסרי, בעוד שההזרמה הבלתי פוסקת של אופיום תורמת את חלקה להחלשותה של סין.

בה בעת שסין מתבוססת במלחמות מתישות, מצליחה יפן לחדש את צבאה, תוך שהיא לוטשת עיניים לקוריאה ולמנצ'וריה. בהשפעת יפן, קוריאה, שהייתה אז מדינת חסות של סין, הכריזה עצמאות מסין ב-1894. מלחמת סין-יפן הראשונה שפרצה בעקבות זאת, נסתיימה בתבוסה משפילה ובהעברה של קוריאה וטאיוואן לידי יפן. כלקח מתבוסות אלה, הגה הקיסר גְואנְגשׂוּ' רפורמה שתכליתה להפוך את סין למונרכיה קונסטיטוציונית מודרנית בסגנון יפן. אך רפורמה זו נעצרה בידי הקיסרית האלמנה צְה-שִׂי, ששמה את הקיסר במעצר בית. מרד הבוקסרים שפרץ ב-1900 בבייג'ינג נגד המערב רק החמיר את מצבה של סין והקיסרות. מצבה הרעוע של סין כולה הביא בתחילת המאה העשרים לקריאות הולכות ומתגברות לרפורמות ומהפכה. הקיסר גואנגשו' מת במעצר בית ב-14 בנובמבר 1908, יום אחד בלבד לפני הקיסרית האלמנה צה-שי. הקיסר החדש היה אחיינו בן השנתיים פּוּיִי. הקיסרית האלמנה לונְגיוּ', בת-לוייתו של הקיסר גואנגשו', בהיותה עוצרת הכס, הייתה זו שחתמה על צו הוויתור על הכס ב-1912, ובכך שמה קץ ללמעלה מאלפיים שנות שלטון קיסרי בסין.

[עריכה] הרפובליקה הסינית והרפובליקה העממית של סין

הרפובליקה הסינית נוסדה ב1 בינואר 1912, וד"ר סוּן יָאטְסֵן מהגְווֹמִינְדָאנְג (המפלגה הלאומנית) התמנה לנשיאה הזמני. ברם, יו'אן שה-קאי, גנרל עבר של הצ'ינג, תפס בכוח את מקומו של סוּן, ואף תכנן לייסד שושלת חדשה, אך נפטר בנסיבות טבעיות בטרם עלה בידו לעשות כן. מותו הותיר את הרפובליקה חלשה, כשהכוח האמיתי נמצא בידיהם של מצביאים צבאיים מקומיים. בסוף שנות העשרים עלה בידי הגוומינדאנג, תחת צ'יאנג קאי שק, לשוב ולאחד את סין תחת שלטון מרכזי שהקים את בירתו בנאנג'ינג. כאמצעי זמני כביכול לייצוב השלטון, הותרה ברפובליקה קיומה של מפלגה אחת בלבד, מפלגת הגוומינדאנג.

בזמן מלחמת סין-יפן השנייה (1945-1937) התקיימה ברית מתוחה בין הלאומנים לקומוניסטים אל מול האויב היפני. סין יצאה מנצחת אך מרוששת ממלחמה זו. האיבה ההדדית הביאה לחידוש מלחמת האזרחים הסינית. מלחמה זו הסתיימה בפועל ב-1 באוקטובר 1949, עם הכרזתו של מאו דזה דונג על הקמת הרפובליקה העממית של סין, ונסיגתו של צבא הרפובליקה לטאיוואן, שם מתקיימת הרפובליקה הסינית עד היום.

[עריכה] גאוגרפיה ואקלים

ערך מורחב – גאוגרפיה של סין
המפה הטופוגרפית של סין
המפה הטופוגרפית של סין

בסין יש מגוון רחב של נופים עם רמות ענק והרים במערב ושפלה במזרח. כתוצאה מכך, זורמים מרבית הנהרות ממערב למזרח ונשפכים לאוקיינוס השקט. רוב השטחים הראויים לעיבוד חקלאי נמצאים לאורך שני הנהרות המרכזיים - היאנג צה) והנהר הצהוב. שניהם, ובייחוד הנהר הצהוב, הם הערש הפרה-היסטורי של התרבות הסינית. נהרות חשובים נוספים הם האמור בצפון-מזרח; נהר הפנינים המנקז אליו נהרות בדרום סין ונשפך לים סין הדרומי, בין הונג קונג למקאו; המקונג, הנובע ברמה הטיבטית וזורם במערב יונאן בטרם הוא ממשיך ללאוס, קמבודיה ווייטנאם; והברהמפוטרה שנובע בטיבט ומגיע לשיאו בהודו.

במזרח לאורח חופי הים הצהוב וים סין המזרחי נמצאים מישורי סחף המאוכלסים בצפיפות. צפונה, בשולי רמת מונגוליה הפנימית ניתן לראות ערבות נרחבות. דרום סין משופע בגבעות והרים נמוכים.

בצפון-מערבה של סין מישור סחף ענק, ודרומית לו מישור הררי ההופך לרכס ההימלאיה. צפון-מערב המדינה גם צחיח ברובו, ונמצאים בו מדבריות גובי וטאקלה-מאקאן. לאחרונה התעצם תהליך המדבור בסין וסופות חול הפכו לחזיון נפרץ באביב, כשהאבק מגיע לדרום סין, לטאיוואן, ואפילו למערב ארצות הברית.

בשל גודלה הרב האקלים של סין מגוון מאוד. והוא נע בין סובארקטי במחוז היילונגג'יאנג בצפון לטרופי באי האינאן בדרום. באזור הצפון-מזרחי (ובייג'ינג בתוכו) מגיעות מידות החום בקיץ ל-30 מעלות, בעוד שהחורפים הם ארקטיים. באזור המזרחי-מרכזי, אקלים ממוזג יבשתי, בו הקיץ חם ולח, והחורף קר. הדרום נתון ברובו לאקלים אקלים סובטרופי.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – הקבוצות האתניות בסין
כפר במחוז גוויג'ואו
כפר במחוז גוויג'ואו

בסין חיו יותר ממאה קבוצות אתניות. מבחינה מספרית, הקבוצה הדומיננטית היא ההאן. במשל ההיסטוריה, הרבה קבוצות אתניות נטמעו בקבוצה זו, תוך כדי הגדלת מספרה. למרות שמדובר בקבוצה אתנית אחת, בני ההאן עדיין מדברים במספר שפות. ממשלת הרפובליקה העממית הסינית מכירה ב-56 קבוצות אתניות שונות.

[עריכה] שפות לא סיניות בסין

בנוסף לדיאלקטים סיניים, מדוברות כיום בסין עוד כ-160 שפות בקרב מיעוטים אתניים אשר רוכזו באזורים נידחים יחסית:

  • בערבות ובמדבריות שבצפון-מערב סין - מיעוטים דוברי שפות טורקיות ומונגוליות.
  • ברמת ההימלאיה - מיעוטים דוברי שפות טיבטיות.
  • ביערות בצפון-מזרח סין – מיעוטים דוברי שפות טונגוזיות.
  • בהרים בדרום-מערב סין - מיעוטים דוברי שפות מון-חמר (Mon-Khmer - כיום מדוברות בעיקר בדרום-מזרח אסיה).
  • בדרום סין ישנם מיעוטים דוברי שפות מלאו-פולינזיות (אשר כיום מדוברות בעיקר באיי האוקיינוס השקט ובמלזיה).
  • שפות נוספות התקיימו ועברו מן העולם. דוגמה מן ההווה היא השפה המנצ'ורית, אשר במקור שייכת לשליטי צ'ינג (清) - השושלת הקיסרית האחרונה (1644-1911) - ונזנחת כיום על ידי הרוב במנצ'וריה לטובת השפה הסינית.

[עריכה] תרבות ודת

ערך מורחב – תרבות סין
ערך מורחב – דת בסין

לפילוסופיה הייתה השפעה מכרעת על התרבות, הספרות והדת הסינית. הפילוסופיות הדומיננטיות בסין הן: קונפוציאניזם, טאואיזם ובודהיזם.

המסורות הדתיות מגוונות מאד. חלקן דוגלות בפוליתאיזם, חלקן מושפעות בעיקר מהטאואיזם. פרט לכך ישנו הבודהיזם וכן קיימות בתרבות הסינית אמונות תפלות רבות. האסלם גם הוא נפוץ בסין וכולל עשרות מיליונים של מאמינים, בעיקר בחלק המערבי של סין, באזורים דוגמת המחוזות גאנסו, נינגשיה ושינג'יאנג הקרובים למרכז אסיה.

הספרות הסינית עניפה והיא מן הקדומות בתולדות האנושות. קיומה משתרע על פני אלפי שנים. לפני המצאת הדפוס, נכתבו הספרים בעזרת מכחול הטבול בדיו. לשם לימוד האוצר התרבותי הענק הזה הוקמו אקדמיות רבות, חלקן מומן על ידי השלטון הקיסרי. המשוררים הסיניים (כדוגמת דו פו ולי באי שפעלו בימי שושלת טאנג) מוערכים מאוד במערב מאז תחילת המאה העשרים. בשנים האחרונות מייצאת סין למערב גם סרטי קולנוע .

הסינים המציאו מספר רב של כלי נגינה כמו: ז'נג, שיאאו וארהו שנפוצו במזרח ודרום מזרח אסיה.

הכתיבה הסינית היא קשה מאוד ומורכבת מהירוגליפים. על מנת לפשט את השימוש בשפה, באמצע המאה ה-20, הומצא מה שנקרא "סינית מופשטת".

גידול עצי הבונסאי התפשט ליפן וקוריאה.

ראו גם: אגדות סיניות.

[עריכה] אמנות

פגודה בסין
פגודה בסין

חפצי האמנות הקדומים ביותר שנמצאו בסין הם כלי-חרס מהתקופה הנקראת "התקופה הנאוליתית", שהיא משנת 2,500 לפנה"ס. הם התגלו באתר יאנג-שאו בצפון סין בעיר הונאן ונקראים הקראמיקה הצבעונית. אלה הם כלים שעוצבו ביד והם בעלי דפנות דקים שצבעם חום אדמדם. הכלים מעוטרים ברישומים שרובם דגמים גאומטריים בצבע שחור: לוח שחמט, מעגלים משולבים וצורות חלזוניות. לעומת זאת, ציורי חיות ובני אדם על כלים אלה הם נדירים.

בעולם האירופי חושבים שכלים אלה התגלו לראשונה בעולם במערב אסיה. בסין, משוכנעים שכלי החרס והקראמיקה השחורה נוצרו בסין לראשונה בעולם, באלף השני לפנה"ס. האומנות הסינית מתאפיינת גם בקולנוע הסיני, שהוא ייחודי ושונה מהקולנוע המערבי וכך גם המחול הסיני. גם כלי הברונזה שנמצאו בסין הם ייחודיים לתרבות של סין. כלי הברונזה שימשו להקרבת קורבנות בטקסים דתיים והיו מעוטרים בדרקונים, מסכות ועוד.

[עריכה] פילוסופיה

הפילוסופיה הסינית בעלת שורשים היסטוריים מרחיקים, והתפתחותה הלכה יד ביד עם התהליכים שהביאו לאיחוד הממלכות בשלטון צ'ין.

[עריכה] פילוסופים וצורות פילוסופיות:

[עריכה] מדע וטכנולוגיה

ערך מורחב – מדע וטכנולוגיה בסין

פרט להמצאות שכבר צוינו לעיל, הסינים המציאו את הדברים הבאים:

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סין