אדוארד השלישי מלך אנגליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אדוארד השלישי (13 בנובמבר 1312 - 21 ביוני 1377) היה מלך אנגליה משנת 1327 ועד מותו.

תוכן עניינים

1 שנותיו המוקדמות
2 שנות שלטונו המוקדמות
3 מלחמת מאה השנים
4 חייו האישיים

[עריכה] שנותיו המוקדמות

אדוארד נולד בטירת וינדזור ב-13 בנובמבר 1312 לאדוארד השני מלך אנגליה ולאיזאבלה מצרפת, בתו של פיליפ הרביעי מלך צרפת. ב-1320 העניק לו אביו את דוכסות אקוויטניה, ואדוארד הצעיר נלקח לצרפת עם אמו המלכה כדי לפגוש שם את דודו, שארל הרביעי מלך צרפת.

המלכה, שהייתה בעלת עוצמה רבה עוד בזמן שלטונו של אדוארד השני, הדיחה מהשלטון את בעלה, שהיה מלך חלש ובלתי אהוד, בסיועו של מאהבה, רוג'ר מורטימר. במקום אדוארד השני, הוכתר בנו, אדוארד השלישי, שהיה בן 15 באותו זמן, כמלך אנגליה.

אדוארד השני נרצח בסתר, ועד הגיעו של אדוארד השלישי לבגרות ניהלה להלכה מועצה את ענייני המדינה, אולם בפועל היה השלטון בידי המלכה האם איזאבלה ומאהבה מורטימר.

[עריכה] שנות שלטונו המוקדמות

אדוארד השלישי הוכתר ב-25 בינואר 1327, וב-1328 נשא לאישה את הנסיכה הצרפתייה פליפה אֵיְנו. באותה שנה נפטר דודו של אדוארד, שארל הרביעי מלך צרפת, ללא יורשים זכרים, וכעת היה אדוארד צאצאו הבכיר של פיליפ הרביעי מלך צרפת מצד אמו.

ב-1330 כבר היה אדוארד בן השמונה-עשרה בעל הכוח בממלכת אנגליה בפועל. הוא הוציא את רוג'ר מורטימר להורג וגירש את אמו למבצר מרוחק לשארית חייה.

שלטונו של אדוארד ידוע בשל מלחמתו הממושכת בסקוטלנד, אך יותר מכך במלחמתו נגד צרפת, הידועה יותר כמלחמת מאה השנים. נצחונו הצבאי העיקרי הראשון היה בקרב גבעת היידון ב-1333, בו תמך בשליט הבובה מטעמו, אדוארד באליול, כנגד דייוויד השני מלך סקוטלנד.

[עריכה] מלחמת מאה השנים

בעקבות שאיפתו של אדוארד השלישי לאחד את אנגליה וצרפת תחת שלטונו, חוקקו האצילים בצרפת את החוק הסאלי, לפיו סדר הירושה לא יעבור דרך הנשים בשושלת (כגון אמו של אדוארד, איזאבלה, או ג'ואן השנייה מלכת נווארה). בעקבות חוק זה עבר הכתר הצרפתי לידי פיליפ השישי, דודנו של אדוארד וצאצאו של שארל מוולואה, שהיה בנו השני של פיליפ השלישי.

אדוארד הכריז מלחמה על פיליפ השישי ב-1337, וב-26 בינואר 1340 הכריז על עצמו כמלך צרפת. הסכסוך בין אנגליה וצרפת, הידוע כמלחמת מאה השנים, הסתיים רק ב-1453. ב-1346 הביס אדוארד את הצרפתים בקרב קראסי, בו לקח חלק גם בנו בן השש-עשרה של אדוארד, אדוארד הנסיך השחור, שנחל ב-1356 ניצחון מזהיר בקרב פואטייה, בו נפל מלך צרפת לידי האנגלים. ב-1360 נחתם חוזה שלום עם צרפת והמלך שוחרר, אך כשלא עלה בידיו לאסוף את כופר שחרורו, שב ללונדון והוחזק במאסר עד מותו ב-1364.

[עריכה] חייו האישיים

בזמן שאדוארד והנסיך השחור שהו בשדה הקרב, נותר השלטון בידי בנו השלישי של אדוארד, ג'ון מגונט. תחת שלטונו התעשרה הממלכה, אך באותו זמן פרצה באנגליה מחלת הדבר, שכונתה 'המוות השחור', והשמידה כשליש מהאוכלוסייה.

למרות נישואיו המאושרים של אדוארד עם פיליפה, מהם נולדו לו שלושה-עשר ילדים, היה אדוארד חובב נשים ידוע לשמצה. לאחר מותה של פיליפה ב-1369, נודעה פילגשו של אדוארד, אליס פיררס, בשל השפעתה השלילית עליו.

אדוארד השליש מת משבץ ב-1377, ונקבר במנזר וסטמינסטר. בנו, הנסיך השחור, מת שנה לפני כן, והכתר עבר לנכדו של אדוארד השלישי, ריצ'רד השני.

מלכי אנגליה