אדריכלות מצרים העתיקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התרבות המצרית היא אחת הקדומות בעולם אשר החלה להתפתח כבר לפני כעשרת אלפים שנה לאורך הנילוס. האדריכלות המצרית העתיקה התפתחה עם תרבות זו וחלק גדול מבנייניה ניצבים עד היום והם מהעתיקים והמפורסמים ביותר בעולם. גילם של חלק מהמבנים אשר עומדים עד היום הוא עד כ-5,000 שנה. מקצוע האדריכלות התחיל במצרים העתיקה ולמעשה נהוג להחשיב את אימחוטפ, האדריכל המצרי, כאדריכל הראשון בעולם.
תוכן עניינים |
[עריכה] מאפיינים
| סגנונות בתולדות האדריכלות המערבית |
| אדריכלות ניאוליתית |
| אדריכלות מצרים העתיקה |
| אדריכלות שומרית |
| אדריכלות קלאסית |
| אדריכלות יוון העתיקה |
| אדריכלות רומית |
| אדריכלות ימי הביניים |
| אדריכלות ביזנטית |
| אדריכלות רומנסקית |
| אדריכלות גותית |
| אדריכלות הרנסאנס |
| אדריכלות הבארוק |
| אדריכלות נאו-קלאסית |
| התחייה הגותית |
| אדריכלות מודרנית |
| אדריכלות פוסט מודרנית |
| סגנונות נוספים |
 |
| פורטל האדריכלות |
מצרים אינה שופעת בעצים רבים אשר יכולים לשמש לבנייה אך האבן מצוייה בה בשפע. כל הבנייה המצרית עשוייה מאבן ומלבני בוץ. מצרים נודעה והתפארה באבנים שלה ובמשך תקופה ארוכה בעת העתיקה אף ייצאה אבנים לבנייה לארצות אחרות סביב הים התיכון כגון יוון ורומא.
גורם ההשפעה המשמעותי ביותר על סגנון האדריכלות המצרית הוא הנילוס. תפיסת החיים של מצרים התבססה על קיומו של נהר ארוך החוצה את המדבר ומאפשר את קיומם של החיים סביבו. הגדה המערבית של הנהר התקשרה עם "המוות" בשל המדבר האינסופי הנמצא מעבר לנהר וכיוון שקיעתה של השמש ואילו הגדה המזרחית הייתה הגדה "החיה". בהתאם לתפיסה זו נבנו בגדה המזרחית הארמונות והמקדשים ובגדה המערבית נבנו הפירמידות וערי מתים (נקרופוליס).
האדריכלות הושפעה מאוד מתפיסה זו ובאה לידי ביטוי בתכנון לינארי ובהדרת כבוד לנהר. המקדשים לדוגמה, נבנו כמבנה לינארי לאורך קו מאוד ברור הבא לשרת מסלול של טקס מסוים. מסלול הטקס והחוויה האדריכלית הלינארית, מקורם באופיו של הנילוס.
[עריכה] הפירמידות של מצרים
ערך מורחב – פירמידות במצרים
הפירמידות הן הסמל הידוע ביותר של הבנייה והתרבות של מצרים העתיקה. חלקן נמנות עם המבנים הגדולים ביותר שנבנו בידי אדם. הפירמידות נבנו על ידי המצרים הקדמונים בגדתו המערבית של נהר הנילוס - ארץ המתים לפי אמונתם. הפירמידות נבנו בתקופת הממלכה הקדומה
הפירמידות הן מבני קבורה גדולים שבתוכם קבורים מלכי מצרים. קיימות תאוריות שונות לגבי תפיסות דתיות שונות של המצרים הקדמונים באשר לתפקידה של הפירמידה. מה שידוע כי היו חונטים את הפרעונים וקוברים אותם בארונות קבורה אשר היו ממוקמים מתחת לבסיס הפירמידה. מערכת של מסדרונות היו מאפשרים מעבר למקום הקבר.
הפירמידות במצרים בנויות בצורה של פירמידה עם בסיס בצורת ריבוע. צדדיה של הפירמידות קיימים בכמה צורות.
[עריכה] בניית הפירמידות
שיטות הבניה של הפירמידות החלו בשיטת "ניסוי וטעייה", ומאוחר יותר התפתחו בהתאם ליכולות הכלכליות ומשאבי הטבע שעמדו לטובת בוני הפירמידות בתקופה בת 2,000 השנים שבה נבנו מבנים אלו במצרים. בניגוד לדעה הרווחת, הפירמידות במצרים לא נבנו על ידי העבדים היהודים ולמעשה לא נבנו על ידי עבדים כלל. ככל הנראה, בוני הפירמידות היו פועלים בשכר.
עם תחילת בנייתן של הפירמידות, בתקופת השושלת השלישית והרביעית, נבנו הפירמידות במלואן מאבן. סלע הגרניט שימש כחומר הבנייה העיקרי לגוף הפירמידה, והושט במיוחד לצורך זה במורד הנילוס על-גבי דוברות מיוחדות. הציפוי והגימור החיצוני של הפירמידה סותת בעיקר מאבן גיר בוהקת. הפירמידות הראשונות נבנו כשגושי הסלע מונחים בנטייה קלה לעבר פנים המבנה, אולם עד מהרה הסתבר כי צורה זו גורמת למבנה להיות לא יציב דיו ובעקבות כך שונתה שיטת הבניה להנחה אופקית של שכבות סלע זו על גבי זו.
במהלך תקופת השושלת החמישית, קטנו ממדי הפירמידות במידה משמעותית, ואיכות הבניה שלהן פחתה גם היא, וזאת עקב השימוש בסלעי גיר רכים כאבני היסוד לפירמידה, במקום הגרניט הקשה אך היקרה. בתקופה זו נוסה לראשונה השימוש בחלוקי אבן וחצץ כחומר מילוי בין קוביות האבן הגדולות, דבר שהוזיל והחיש את בניית המבנה.
בתקופת הממלכה התיכונה שונתה שיטת הבנייה פעם נוספת. בתקופה זו נבנו מרבית הפירמידות כלא יותר מערמות בוץ גדולות, אשר צופו בלוחות אבני גיר מלוטשים. בחלק מהמקרים ניצלו הבונים גבעות טבעיות כבסיס לפירמידה, שיטה שהביאה לחיסכון גדול בכמות החומר הנדרש להקמת המבנה ובתסבוכות הקשורות בשינוע חומר זה לאתר הבניה.
באופן פרדוקסלי משהו, החומרים אשר שימשו בבניית הפירמידות העתיקות ביותר, הבטיחו את המשך שימורן לאורך זמן ארוך יותר משל אלו אשר נבנו בתקופות המאוחרות.
[עריכה] מקדשים מצריים
המקדשים המצריים נבנו בצורה של מסלול המתחיל על גדת הנילוס המזרחית ומסתיים בהיכל בו התקיים טקס דתי ומנחה לאל. המסלול כולל סדרה של מקומות בעלי סדר כמעט קבוע בכל המקדשים. המקדשים שמרו על סימטריה מושלמת סביב הציר הלינארי שלהם. מקדש קרנכ (תוכניתו מופיעה בתמונה) הוא דוגמה טיפוסית למקדש מצרי - ניתן לראות זאת בחלק המרכזי העליון בתוכנית של המתחם כולו.
תיאור חלקי המקדש (לפי סדרם במסלול הטקס):
- שביל מגדת הנילוס הממשיך מזרחה שלצידיו שורות של פסלים, בדרך כלל בדמות ספינקס.
- זוג אובליסקים.
- שני פילונים ששער הכניסה נמצא ביניהם. פילון הוא מבנה אבן מאסיבי בצורת טרפז. המעבר בין שני הפילונים היה כמו כניסה לתוך נקיק תלול ועמוק במדבר. בסמוך לפילונים היו מציבים לעתים פסלים נוספים המגדירים את הכניסה למקדש.
- חצר פריסטילית - חצר פתוחה מוקפת בעמודים.
- אולם היפוסטילי - אולם מלא עמודים. האולם היה מלא בעמודים שנתנו תחושה מיסתורית כמו של הליכה ביער. העמודים היו מאסיביים מאוד (בקוטר של יותר ממטר) והמרווחים ביניהם היו לרוב אף יותר קטנים מרוחב העמוד עצמו. השביל המרכזי היה רחב יותר והעמודים שהצמודים לו היו מעט גבוהים יותר עם פתחים מעליהם. שאר האולם היו מקורה וחשוך מעט.
- אולם ובמרכזו חדר קטן יחסית שבו הונח פסל האל. סביב החדר היו חדרי שירות שונים עבור הכוהנים.
להבדיל מהפירמידות, המקדשים המצריים נשתמרו פחות עם השנים. המפורסמים שבין אלו הקיימים עד ימינו הם מקדש לוקסור, מקדש קרנכ וכן כמה מקדשים הנמצאים באבו סימבל.
 פילונים בכניסה למקדש לוקסור |
 קישוטי העמודים הפריסטילים |
 שורת פסלי ספינקס |
[עריכה] לוקסור
- ערך מורחב – מקדש לוקסור
אחד המקדשים המפורסמים ביותר שנשתמרו הנמצא בסמוך לעיר לוקסור. נבנה במאה ה-14 לפנה"ס על ידי רעמסס השני. אחד מזוג האובליסקים שניצבו בחזית המקדש, בגובה 25 מטרים, הועבר לפריס בשנת 1833 וניצב היום בפלאס דה לה קונקורד.
[עריכה] קרנכּ
- ערך מורחב – מקדש קרנכּ
נמצא רק כ-2.5 ק"מ צפונית ללוקסור. מתחם מקדש קרנכ הוא מהגדולים והמורכבים שבמקדשים והוא נבנה בשלבים רבים. בנייתו החלה במאה ה-16 לפנה"ס וכ-30 פרעונים השאירו בו את חותמם על ידי תוספות בנייה ופסלים. הוא מורכב מארבעה חלקים (ראה תוכנית המתחם).
[עריכה] אבו סימבל
[עריכה] ראו גם
