אומברטו אקו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אומברטו אקו (נולד ב-5 בינואר 1932), סמיוטיקן, עיתונאי, סופר איטלקי.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
נולד במחוז פיימונטה שבצפון איטליה. ילדותו עברה בערי צפון איטליה תחת המאבקים הרצופים בין הקומוניסטים ובין אנשי "החולצות השחורות" של הפשיזם האיטלקי. עבודת הדוקטורט שהגיש לאוניברסיטת מילאנו התמקדה באסתטיקה של תומס אקווינס. בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 היה מעורב בארגונים אמנותיים וספרותיים שונים, ועבד בערוצי התקשורת ההמוניים (בתקופה זו היה ממחברי השאלות לתוכניות הטריוויה של הטלוויזיה האיטלקית, והחל לפרסם את הטור "היומן הקטן" ביומון Il Verri).
אחד מפרסומיו הראשונים, "היצירה הפתוחה" (Opera Aperta ,The Open Work), דן בהבחנות בין מרחבי משמעות שנוצרים בטקסטים: אקו מבחין בין טקסטים 'פתוחים' שמעודדים את קיומן של פרשנויות רבות (כגון "יוליסס" של ג'יימס ג'ויס), לבין טקסטים 'סגורים' אשר מכווינים את הקורא לעבר טווח מצומצם של משמעויות ("הקומדיה האלוהית" לדנטה אליגיירי). עבודתו זו קירבה את אקו אל קבוצת היוצרים האיטלקיים Gruppo '63 שהתעניינה ביכולת ליצור מרחב קומבינטורי של הבעות ביצירה ספרותית ופלסטית (לא בשונה מחבורת Oulipo הצרפתית).
עיסוקיו של אקו בתחומי התקשורת מסמנים את המעבר שחל בכתיבתו האקדמית. עבודותיו הבאות, ובעיקר "תפקידו של הקורא" (The Roll of the Reader) ו"תאוריה של הסמיוטיקה" (Theory of Semiotics) מהוות ניסיון ליצירתן של מתודות כלליות לניתוח טקסטים, ללא הבחנה בין "תרבות גבוהה" ו"נמוכה". מתקופה זו זכו למעמד מיוחד בעיקר שני חיבורים: הניתוח הסטרוקטורלי של סרטי ג'יימס בונד וההקדמה שחיבר אקו עבור הוצאתו האיטלקית של הקומיקס Peanuts.
גישתו הטקסטואלית של אקו יוצרת דו שיח עם התאוריה האסתטית מבית מדרשו של בנדטו קרוצ'ה (Croce) ועם השתלשלויותיה ההיסטוריות, בעיקר כפי שאלו באו לביטוי בתנועת הביקורת החדשה. עבור אקו המשמעות של טקסט אינה נקבעת על ידי הטקסט "כפי שהוא לעצמו". עם זאת, הדגש שהושם על ידי התיאורטיקנים של הביקורת החדשה על מרחב משמעויות ופרשנויות מקבילות מהווה רכיב חשוב בתאוריות של אקו: עבורו הקורא מייצר פרשנות, או פרשנויות, מתוך המרחב האופייני שהטקסט מכונן. בספרו "בחיפוש אחר השפה המושלמת" הוא תומך בשפה הבינלאומית אספרנטו, אם כי הוא אינו דובר שפה זו. חיבורים מאוחרים יותר מסמנים מעבר נוסף בכתיבתו של אקו - מפתיחתו של הטקסט לחופש אינטרפרטיבי אקו פונה אל הדרכים שבהן הטקסט יוצר צמצום סטרוקטורלי של דרכי קריאה האפשריות ("פרשנות ופרשנות יתר", Interpretation and Over-Interpretation). על מנת לבסס עמדה זו נדרש אקו ל"קורא האידאלי", קורא שמשחזר מערכות קשרים מקסימליות בפרשנותו לטקסט. אקו מגבה את מחקריו אלו בהתעמקות במכניזמים "עודפים" של קריאה ובפרשנויות "פרנואידיות" כאשר בכך הוא מציב גבולות לחופש הקריאה. במסגרת זו עורך אקו מחקר היסטורי ותיאורטי של ההנחות הפרשניות העומדות בבסיסן של פרשנויות "לא-לגיטימיות" כפי שאלו משתקפות בכתבים אוקלטיים ובטקסטים עם אג'נדות פוליטיות חריגות. הדים לעבודותיו התיאורטיות של אקו מצויים גם באופן הכתיבה הבא שבו התנסה - הרומן הספרותי.
הרומן הראשון של אקו, "שם הוורד" (1980; Il Nome della Rosa; The Name of the Rose), הפך להיות לרומן האיטלקי הנמכר ביותר באיטליה ומחוצה לה. רומן זה מהווה בפועל המשך אינטגרלי לכתיבתו האקדמית של אקו: הנושאים העיקריים בו מתמקדים בהקבלה בין הבלש ובין הקורא, ובדרכם של השניים לכפות על המציאות/טקסט נרטיבים 'מוגזמים'. הרומנים הנוספים של אקו "המטוטלת של פוקו", "האי של יום האתמול" ו"באודולינו" ביססו את מעמדו כאחד מהסופרים העולמיים המובילים לקראת סוף המאה ה-20.
אקו מכהן כראש החוג לתקשורת של אוניברסיטת בולוניה, שימש כיושב ראש איגוד הסמיוטיקנים העולמי, וממשיך לפעול בתחומי העיתונות והספרות.
[עריכה] מספריו שתורגמו לעברית
[עריכה] רומנים
- שם הוורד (1980, Il Nome della Rosa) - תרגם עמנואל בארי, זמורה-ביתן, 1987
- המטוטלת של פוקו (1988, Il pendolo di Foucault) - תרגם גאיו שילוני, כנרת, 1991
- האי של יום האתמול (1994, L'isola del giorno prima) - תרגם אריה אוריאל, כנרת, 1995
- באודולינו (2000, Baudolino) - תרגמה מרים שוסטרמן-פדובאנו, כנרת, 2005
[עריכה] מאמרים
- לטייל עם דג סלמון ומאמרים אחרים - תרגם אריה אוריאל, כנרת, 1997
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אומברטו אקו |
- Porta Ludovica - אתר על אומברטו אקו ויצירתו
