יוליסס (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

כריכת הספר

יוליסס הינו רומן שנכתב על ידי ג'יימס ג'ויס, השואב את שמו מהגרסה הלטינית של השם אודיסאוס ובעצם מהווה פארודיה על האודיסיאה. הרומן נחשב לאחד הרומנים הגדולים במאה העשרים.

חלקו הראשון של יוליסס הוא המשך משלים ל"דיוקן האמן כאיש צעיר", ובו מתואר חלק מיומו של סטיבן דדאלוס (האלטר-אגו הקבוע של ג'ויס).

החלק השני מתאר את מסעו של היהודי לאופולד בלום ברחבי דבלין ב16 ביוני, במשך עשרים וארבע שעות. כל פרק ברומן מציין פרק זמן ביום ומאופיין בצורת כתיבה שונה, בטכניקה שונה ובקשר לאיבר בגוף, אמנות/מדע, צבע וסמל. יוליסס מהווה פריצת דרך חשובה בספרות ומהווה את אחת מאבני הפינה לרומן המודרני. כל המקומות המוזכרים בסיפור מבוססים על מקומות אמיתיים ואירועים אמיתיים.

את החלק השלישי של הספר מסכמת מולי בלום (המייצגת את פנלופי, אשתו של אודיסאוס בספר).

ההוצאה לאור של הספר הייתה כרוכה בקשיים שנבעו מהתנגדות החוגים השמרנים, שכן הוא עירער על מוסכמות חברתיות באותה עת. הספר יצא לאור רק לאחר שנים של עבודה קשה ומאבק משפטי.

הספר תורגם לעברית בידי יעל רנן, ויצא לאור בהוצאת זמורה-ביתן בשנים 1985-1992.

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

תוכן עניינים

1 הקשר בין יוליסס לבין האודיסאה
2 שמונה עשר הפרקים
- 2.1 טלמאכוס
- 2.2 נסטור
3 ראו גם
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] הקשר בין יוליסס לבין האודיסאה

ג'ויס אמר לאחד מידידיו "הנושא היפה והמקיף ביותר הוא זה של אודיסאוס. הוא אנושי יותר מאשר המלט, דון קישוט, דאנטה או פאוסט. הוא מכיל הכל..." וכך תאם את רצונו של ג'ויס ליצור תמונה כוללת של עיר שלמה באופן פארודי כפי שמוצגת בספר. המסע המוצג באודיסאה מקביל ל"מסע" שעובר לאופולד בלום ברחבי דבלין עד שבסופו הוא מגיע לביתו.

בהקבלה אל האודיסאה ג'ויס נוקט לעתים בהקבלות מוזרות ומצחיקות המשמשות כפארודיה עליה. את זאת ניתן להדגים בלאופולד בלום בפרק הרביעי, "קאליפסו", המקביל למזמור הרביעי באודיסאה בו מוצג אודיסאוס כאחד הגיבורים הגדולים ביותר אי פעם, בעוד שבלום בפרק הרביעי ביוליסס משמש כאנטי גיבור, ודמותו נפתחת כאשר היא מבצעת את הפעולה היומיומית ביותר והטבעית ביותר שאפשר לבצע - אכילה.

בפרק "אוכלי הלוטוס" מוצג בלום כאשר הוא מקבל מכתב אהבה בשם האלטר אגו שלו (הנרי פרח), וזאת כהקבלה לאודיסאוס הידוע בנאמנותו לפנלופי (מקבילה למולי בלום) כאשר הוא מסרב להיענות לבקשותיה של קאליפסו במשך שבע שנים. הנאמנות, הנתפסת כערך נעלה וטוב, המעלה את ערכו של אדיסאוס, מפחיתה מערכו של בלום.

בפרק "הקיקלופים" הקיקלופ שרצה לאכול את אודיסאוס מיוצג על ידי אנטישמי קיצוני שרוצה לזרוק חפץ על בלום ובעוד שאודיסאוס מערים על הקיקלופ בחכמתו ובכוחו, בלום נמלט ממנו במרכבה.

כאשר אודיסאוס פוגש בקירקה, היא ידועה כמכשפה ערמומית שכולאת את הגברים שבאים אליה וראשם הופך לראש חזיר. כאשר בלום פוגש בבלה כהן בפרק קירקי, לעומת זאת, הוא הופך לעבד נרצע שלה, מלחך פנכותיה ועושה דבריה, ובמקביל להאדרתו של אודיסאוס הנחלץ מן המאבק, מעמדו של בלום דועך כאשר הוא הופך לאשה, למשרתת ולאחר מכן לבהמה. ניתן להקביל את הפיכתו של בלום לבהמה להפיכתם של ראשי הגברים שביקשו להכניע את קירקי לראשי חזיר. בד בבד, נשפך אור על התנהלותם של בלום ואשתו בחיי היום יום וגם שם בלום מוצג כאיש חלש שאשתו שולטת בבית והוא ממלא דבריה (והגברת היא האדון, היא זו שלובשת את המכנסיים"; "זרת קצרה. התרנגולת שולטת בבית. גם זה לא נכון?"). טענות אלו מתנגשות עם הפרק הרביעי בו בלום מרתיח לאשתו את התה וממלא אחר כל הוראותיה. בפרק הזה מוצג גם ההבדל בין יחסו של אודיסאוס למחזרים אחרי אשתו (הריגתם) לבין יחסו של בלום אליהם כאשר בלום עונה לעזעזל בוילאן (עזעזל בוילאן זה שם האיש), האומר : "אתה יכול להציץ בחור המנעול ומותר לך לשפשף את עצמך בזמן שאני מכניס לחור שלה כמה פעמים" ב: "תודה רבה, אדוני. אני אעשה את זה, אדוני. מותר לי גם להביא שני חברים שיהיו עדים למעשה ויצלמו את זה?"

בפרק "אומיאוס" בלום וסטיבן דדאלוס (דמות משנה ביוליסס, משמש כגיבור בשלושת הפרקים הראשונים, מייצג את טלמאכוס וגיבור הספר "דיוקן האמן כאיש צעיר") באים לפונדק ומדברים עם המלח האומר שנעדר מן הבית שבע שנים (אודיסאוס נעדר עשרים שנה) בעוד ב"האודיסאה" קורה דבר הפוך כאשר אודיסאוס הוא המלח שתעה בימים עשרים שנה ואילו אימאוס, רועה החזירים, הוא זה שמקשיב לסיפוריו.

לבסוף, בפרק האחרון, "פנלופי", יש את המונולוג המפורסם של מולי בלום המקביל לדיאלוגים בין פנלופי לאודיסאוס במזמור האחרון של האודיסאה, בו פנלופי באה בגישה מתחסדת וטובה בעוד שמולי בלום באה בגישה מתלהמת ובוטה.

[עריכה] שמונה עשר הפרקים

[עריכה] טלמאכוס

שעה: שמונה בבוקר.
מקביל לשיר הראשון באודיסאה.
תקציר:
מגדל מארטלו, בוקר. הרומן נפתח בדינמיות ומולנו מיד קופצים שתי קונפליקטים: מאליגן נגד סטיבן ואנגליה נגד אירלנד. הדמויות התעוררו לא מזמן וכעת מכינות עצמן לקראת היום. סטיבן מודאג ממות אימו, ומתולנן על סיוטיו ההיסטריים של היינס (אנגלי). לאחר גילוח מכין מאליגן ארוחת בוקר לשלושתם. היינס מחליט ללכת לספרייה, אך מאליגן מציע לשחות קודם: שלושתם עוזבים את המגדל.
דמויות מקבילות:

סטיבן דדאלוס, מבוסס על ג'ויס, ומייצג את טלמאכוס בנו של אודיסאוס.
באק מאליגן, מבוסס על אוליבר סנט-ג'ון גוגארטי. מייצג את אנטינוס, האגרסיבי מבין מחזריה של פנלופי.
היינס, מבוסס על סמואל טרנץ' .

במציאות שלושתם חיו במגדל מארטלו שהוא אחת ממגדלי השמירה שנבנו בתקופת נפוליאון.

הזקנה החנוונית המייצגת את מנטור (ראש ביתו של אודיסאוס, המכין את טלמאכוס למסעו) מהאודיסאה.

ייצוג

צבע: לבן וזהוב.
מדע, אומנות: תאולוגיה.
איבר: ג'ויס מציין שבטלמאכיה (שלושת הפרקים הראשונים נקראים טלמאכיה) אין ציון לאיבר משום שטלמאכוס עדיין אינו מודע לגופו.

[עריכה] נסטור

שעה:עשר בבוקר.
מקביל לשיר השלישי באודיסיאה. שבו טלמכוס בתקווה לגלות מה עלה בגורלו של אביו מבקר אצל נסטור המספר לו על ההתרחשויות אחרי כיבוש טרויה.
תקציר: סטיבן נותן שיעור היסטוריה בבית ספר בפרברי דובלין. אחר-כך הוא מדבר על נושאים היסטוריים עם מנהל בית הספר, גררטום דיזי הפרוטסטנטי שמתנגד לעצמאותה של אירלנד.
דמויות מקבילות: