אידו של מרץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בלוח השנה הרומי, אידו של מרץ (למעשה אידו של מרטיוס) היה היום 15 של החודש הרומי מרץ (מרטיוס Martius). מקורה של המילה "אַיִד" (ides) במילה האטרוסקית שמשמעה "לחלק" - לוח השנה לא היה מחולק לימות השבוע וכל חודש היה מחולק לשלושה חלקים.
לפי פלוטארכוס הוזהר יוליוס קיסר בידי חוזה עתידות מיום זה לפני הרצחו:
"רבים המספרים שרואה אחד יעץ לו לקיסר להיזהר מפני סכנה הצפויה לו באידו של מארס. הגיע היום, ובדרכו לישיבת הסינאט בירך קיסר את הרואה בדברי לגלוג: "הנה בא אידו של מארס" אולם הרואה ענה לו חרש: "אכן, בא - אך טרם חלף." | ||
-- חיי גדולי רומי, תרגום: ישראל אחידוב |
הביטוי נפוץ בשל השימוש שעשה בו ויליאם שייקספיר במחזהו - "יוליוס קיסר" שנכתב בשנת 1599. במחזה, אומר חוזה בכוכבים את הביטוי "הזהר מאידו של מרץ" על מנת להזהיר אותו מפני מועד הרצחו. יוליוס קיסר נרצח ב-15 במרץ בשנת 44 לפנה"ס.
בספרה של ג'ין ובסטר, אבא ארך רגליים, נעשה שימוש בביטוי זה (בתרגום העברי "אידיו של מרס") כדי לציין את התאריך הגורלי של הבחינה בלטינית.
תוכן עניינים |
[עריכה] הדרך לגורל
המחצית הראשונה של המחזה יוליוס קיסר מאת ויליאם שקספיר עומד בצילו של היום המכונה אידו של מארס. כבר בתחילת המחזה, כאשר יוליוס קיסר מתקבל על ידי הקהל הרומאי בפורו רומנו, הוא שומע מפיו של מי שמכונה במחזה מגיד העתידות "שמור נפשך מאידי מרס". ברוטוס, הנוכח במקום מגיב על הקריאה לאוזני: קיסר! "זה ידעוני הקורא כי תשמר מ"אידי מרס"" ואז קיסר מצוה את מגיד העתידות ונפטר ממנו בטענה כי:"זה בעל החלומות. נניח לו לדרך". קיסר, אולי שוכח ממנו, אבל הצופים קולטים כבר את המשפט.
במערכה ראשונה תמונה שלישית, מתוארים אירועים רבים הבאים על רומא ביום שקדם לאידו של מארס. הוא מובאים בספרו של פלוטארכוס חיי אישים: בין השאר: ( ציטטות מהמחזה)
- סופות ראיתי בבקע רוח אלוני עד בזעפה.
- הים גואה ברום חמת קצפו.
- סער וסופה של מטרות אש .
- קרב אחים ערכו צבא מרום.
- אחד העבדים הרים שמאלו וזה דלקה ביקוד כלפיד.
- סמוך לקפיטול נקרא לי אריה,
והסיכום: בטוחני ( שהתופעות) מבשרות רעה. ציצרו מסכים עימו "אכן מוזר מֳזגַם של הימים. והשאלה היא האם יבוא מחר קיסר לקפיטול.
וכאן הקושרים מתחילים אולי לפקפק בהוצאה לפועל של התוכנית ואז בא הפרק להלן. לפיו באמצעות "נשק" החנופה, הנשק החזק ביותר נגד האדם, נבטיח את בואו של קיסר אל סופו. (להלן)
ועדין הצופה נשאר במתח לקראת אידו של מארס ואז באים קטעים נוספים: ברוטוס מרהר במה שצפוי מחר, אידו של מארס - והוא הוגה "שוב שכב. הלא לילה ולא יום. האין זאת כי מחר יום אידי מרס . ולוציום מוסיף "כלתה מחצית לירח מרס ובסוף בא הקטע, המתאר כיצד עוד יכול יוליוס קיסר להנצל מגורלו. אשתו אומרת : "לא רגליך תדרוך היום בחוץ ! והוא משיב: לא מימי לב שמתי לאותות אך זאת הפעם הם נוסכים בי פחת. ובכל זאת, בשל עידוד - חנופת החברים - קיסר הבטוח בעצמו צועד לקראת גורלו: " הכי יופר דבר אשר גזרו אלי מדרום ? קיסר ילך והמופתים לא לקיסר בלבד, למלוא עולם הם. " והסיכום לדורות הבאים של המנהיגים "שבעים ימות מוג לב לפני מותו ורק אחת עז נפש ידע מוות". צוואה!.
[עריכה] הנשק הסופי
במחזה יוליוס קיסר מובא הקטע ( המוזכר בפרק הקודם) המתאר כיצד הקושרים נגד יוליוס קיסר ניסו להבטיח את הצלחת הקשר נגדו על ידי שימוש ב"נשק" החנופה. להלן הקטע אשר ויליאם שקספיר שם הוא בפיו של דציוס, מהקושרים על יוליוס קיסר:
אל פחד. אם כזאת יחליט, אני יכול אוכל לו." הוא אוהב לשמוע: לו תנו זאת בידי |
||
משם הם יוצאים לביתו של קיסר ומביאים אותו לבית הסנט בו הוא נרצח על ידי חבריו - מוקירו.[1]
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ויליאם שקספיר - מחזות - רומאו ויוליה ויוליוס קיסר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרית הפועלים תרגום נתן אלתרמן, 1971