אינקוויזיציה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק באינקוויזיציה הכנסייתית. לערך העוסק באינקוויזיציה בספרד, ראו האינקוויזיציה הספרדית.
האינקוויזיציה היא מוסד חקירות שהקימה הכנסייה הקתולית במאה ה-13 ובראשה האפיפיור גרגוריוס ה-9, בניסיון להיאבק בכתות מינות שפרחו באותה תקופה, בעיקר בערים.
חוקרי האינקוויזיציה סיירו - לבד או בזוגות - בערים ובכפרים, הסבירו להדיוטות את עיקרי האמונה הקתולית, שמעו וידויים והטילו עונשים על חוטאים שסירבו לחזור בהם מאמונתם גם לאחר שהובהר להם שהיא מנוגדת לעמדת הכנסייה. לכנסייה לא הייתה סמכות להוציא להורג אנשים, ואם אדם השייך לכנסייה הקתולית עמד בסירובו לקבל עליו את דין הכנסייה, העבירה הכנסייה את האיש לידי הזרוע החילונית, שברוב המקרים הוציאה אנשים להורג.
בניגוד לתדמית צמאת הדם של האינקוויזיציה, רק חלק קטן מהמשפטים האינקוויזיטוריים הסתיימו בגזר דין מוות. לרוב הסתפקו האינקוויזיטורים בעונש סמלי כמו תפילה, צום או מסע צליינות קצר. עד המאה ה-16, כמעט לא הועלו על המוקד מכשפות בהוראת האינקוויזיציה, ויהודים כלל לא היו בתחום השיפוט שלה - שופטי האינקוויזיציה דנו רק בנוצרים.
הליך החקירה האינקוויזיטורי נפתח בדרשה שנשא האינקוויזיטור בפני ההדיוטות. לעתים הגיעו אינקוויזיטורים למקומות מרוחקים, שבהם הייתה ההשכלה הדתית דלה מאוד, והמפגש עם האינקוויזיטור היה המפגש הראשון של הציבור עם נוצרי משכיל. ואמנם, רבים מהאינקוויזיטורים היו בעלי השכלה אקדמית מהאוניברסיטאות, שהחלו מתבססות באותה תקופה. לאחר שהאינקוויזיטור הסביר את הדוגמה הכנסייתית, העניק ליישוב תקופת חסד, שבה יכול כל אחד להתוודות מרצונו בפני האינקוויזיטור ולזכות למחילה ולייעוץ בענייני אמונה. בתום תקופת החסד, לעומת זאת, זימן האינקוויזיטור בעצמו את נחקריו, ואף הייתה לו סמכות לזמן עדים שידווחו לו על אמונתם של שכניהם.
חקירות האינקוויזיציה תועדו בפרוטוקולים מסודרים, שמהם אפשר ללמוד כי לעתים נדירות השתמשו החוקרים בעינויים. עם זאת, יש לזכור שהמשפט בימי הביניים לא הכיר בעדויות נסיבתיות, והראיה הקבילה היחידה לאשמתו של אדם הייתה הודאתו. השימוש בעינויים היה אפוא חיוני והותר במאה ה-13 על ידי הכנסייה. האינקוויזיציה השתמשה אפוא בעינויים, אך קבעה תקנות נוקשות להגבלת השימוש באלימות בחקירותיה. ראשית, הוגבל משך העינויים בזמן. שנית, הכנסייה אסרה על שפיכת דם במהלך העינויים, ולכן השתמשו בעינויים שאינם גורמים לחתכים (כגון מתכת, ולא חבל שגורם לחתכים). האינקוויזיטורים היו לרוב נזירים מהמסדרים המנדיקנטים - מסדרים שתפסו מעמד מרכזי בעולם הנוצרי החל מהמאה ה-13, בזכות פרשנותם הרדיקלית לכתבי הקודש. הנזירים המנדיקנטים, להבדיל מהנזירים הבנדיקטיניים, לא חיו סגורים במנזר מבודד, אלא שוטטו בין הבריות והטיפו את הבשורה הנוצרית, לבושים בבגדים בלואים. אסטרטגיה זו סייעה להם להיאבק בכתות שמתחו ביקורת על הכנסייה הקתולית העשירה, והדגישו את אופיו העני והצנוע של ישו.
[עריכה] האינקוויזיציה הספרדית
ערך מורחב – האינקוויזיציה הספרדית
האינקוויזיציה הצפון-אירופית פעלה תחת סמכות האפיפיורות. ואולם, במאה ה-15 הוקמה בספרד אינקוויזיציה עצמאית, שפעלה תחת סמכות המדינה. גוף חקירות זה היה תוקפני יותר, בין השאר בשל הלהט הדתי הקיצוני ששלט בכנסייה הספרדית באותה תקופה, והן בשל הרווח שהפיקה המדינה מהחרמת רכושם של המורשעים בכפירה או במינות. האינקוויזיציה הספרדית גם האריכה ימים הרבה יותר מבכל מדינה אחרת וביטולה הרשמי במדינה זאת חל רק בשנת 1834.
