אל ג'ולסון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אל ג'ולסון (במקור אסא יואלסון). נולד בסרז'יוס, ליטא, ב-26 במאי 1885 או 1886 ומת בסן פרנציסקו, קליפורניה ב-23 באוקטובר 1950.
ג'ולסון היה שחקן וזמר יהודי-אמריקאי מפורסם, אשר הקריירה שלו נמשכה מ-1911 עד למותו ב-1950. היה אחד מהבדרנים הפופולריים ביותר בארצות הברית במאה העשרים, שהשפיע על אומנים פופולריים אחרים כמו בינג קרוסבי ואדי פישר.
קנה את כניסתו לדפי ההיסטוריה כשהופיע בסרט "זמר הג'אז" בשנת 1927, שהיה הסרט המדבר הראשון - הסרט הראשון באורח מלא שלווה בפסקול. בין סרטיו הנוספים נימנים "השוטה המזמר" שנעשה בשנת 1928, ו"נהר סווני" שנעשה בשנת 1940.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו המוקדמים והקריירה שלו
הוריו של ג'ולסון היו מהגרים יהודים, משה ראובן יואלסון ונעמי איטה קנטור. המשפחה המקורית נקראה הסלסון. אביו היה רבי בבית ספר תלמוד תורה (כיום אוהב שלום תלמוד תורה) בוושינגטון הבירה. ג'ולסון נהפך לזמר פופולרי בעיר ניו יורק, החל בגיל צעיר בשנת 1898, כאשר הוא ואחיו בידרו חיילים במלחמת ארצות הברית-ספרד. בהדרגה הוא פיתח יסודות מפתח של הופעתו : "Blackface" (איפור שצבע את פניו בשחור), עושר מחוות, סגנון שירה אופראי, שריקות ופניות ישירות אל קהלו.
ב-1911 הוא ניצל את הופעת האורח שלו במחזמר ברודווי בשם לה בל פארה להעפלה לתפקיד כוכב. הוא החל להקליט ומוקדם מאוד זכה לפרסום בינלאומי, בשל הנוכחות הבימתית יוצאת הדופן שלו ובשל יחסיו האישיים עם קהלו. לא הייתה דומה לקריירת הברודווי שלו באורכה ובפופולריות שלה, והיא השתרעה על פני שלושים שנים (1911-1940). צופים הריעו, התחננו ולעתים מזומנות לא התירו למופע להתקדם כמו למשל בהופעה בבוסטון בה הקהל המתון והמיושב בדעתו, בדרך כלל, עצר את המופע למשך ארבעים וחמש דקות. נאמר שהייתה לו אישיות "מחשמלת", ביחד עם יכולתו לגרום לכל אחד מן הקהל להאמין שהוא שר רק עבורו. על כל פנים, הוא נודע ביותר כיום בשל הופעתו באחד מסרטי הקולנוע המדברים הראשונים "זמר הג'ז", סרט הקולנוע הראשון באורך מלא שלווה בקול, בו ביצע ג'ולסון את השיר אמא (Mammy) בעודו מאופר כאפריקאי-אמריקאי ושזכה להצלחה רבה בשנת 1927. יש לציין כי שירתו של ג'ולסון מעולם לא הייתה ג'ז וסגנונו הייחודי נותר לעד נטוע בבימות ברודווי בפרוס המאה העשרים.
ג'ולסון נישא לרקדנית והשחקנית רובי קילר בשנת 1928, וב-1940 הם התגרשו. במהלך נישואיהם אימצו בן, אל ג'ולסון הבן, אולם בהיותו בן 14 הילד שינה את שמו לפיטר לואו, על שם בעלה השני של אימו ג'ון לואו.
ג'ולסון חתם עם חברת הפקות הסרטים וורנר על סדרת סרטים מדברים. הוא שיחק בסרט "שוטה מזמר", סיפור סוחט דמעות של בדרן שמתעקש לשיר ולהופיע על אף שבנו שוכב על ערש דווי. תקליטו סאני בוי היה לאלבום האמריקאי הראשון שמכר שלושה מיליון עותקים.
לאחר עוזבו את בימות ברודווי, ג'ולסון כיכב ברדיו. "מופע אל ג'ולסון" שודר בין השנים 1933 ל-1939, 1942-1943 ו 1947-1949. מופעים אלו דורגו דרך קבע בין עשרת הגדולים.
לג'ולסון,היה בשנים אלו מופע משלו בו אירח את Kraft Music Hall מ-1947 עד 1949, עם אוסקר לבאנט כבן בריתו הציני המנגן בפסנתר.
למרות זמרים כמו פרנק סינטרה, בינג קרוסבי, ופרי קומו, שהיו בפריחתם, ג'ולסון נבחר כ"זמר הגבר הפופולרי ביותר" ב-1948, במשאל של המגזין וראייטי. בשנה שלאחר מכן כונה ג'ולסון "אישיות השנה" על ידי מועדונים שונים באמריקה, כשג'ולסון הופיע במופע הרדיו של בינג קרוסבי. ג'ולסון זקף את קבלת הפרס לזכות עובדת היותו הזמר היחידי שלא ביצע גרסה לשיר Mule Train, שהיה הלהיט הנסקר ביותר באותה שנה (ארבע גירסאות שונות, אחת על ידי קרוסבי היו בין עשרת הראשונים במצעד). ג'ולסון אפילו התבדח בעודו מנסה לשיר את שיר הלהיט "I got the clippetys all right, but i can't clop like i used to".
ג'ולסון נהג לתרום כל חייו לבידורם של אנשי צבא אמריקניים וכך, כנגד עצת רופאיו, החליט לבדר חיילים במלחמת קוריאה, מה שדירדר את מצב ליבו והוביל למותו.
ג'ולסון היה האומן המוזיקלי הראשון שמכר מעל לעשרה מיליוני תקליטים. ג'ואל ויטבורן,מנהל הארכיון של המגזין בילבורד נאלץ להשתמש במתווי מכירות על מנת להעריך את מידת מכירתם של להיטיו בין 1890 ל-1954 כיוון שלא היה קיים מצעד פזמונים רשמי במהלך שנים אלה. לפי השערתו של ויטבורן לג'ולסון היו עשרים ושלושה שווי ערך של מקום ראשון במצעד הפזמונים,רביעי בכל הזמנים כשמעליו רק בינג קרוסבי, פול ויטמן וגאי לומברדו. ויטבורן חישב שג'ולסון שהה במשך לפחות 114 שבועות בראש מצעד כזה או אחר.
ג'ולסון נבחר כ"בדרן הגדול בתבל" בסקר שכמה מגדולי הכוכבים התייחסו אליו (פרנק סינטרה, בינג קרוסבי, ג'ודי גארלנד, אלביס פרסלי, מייק ג'אגר, רוד סטיוארט, ג'אקי וילסון). צ'ארלי צ'פלין כתב בביוגרפיה שלו שג'ולסון היה אחד מהבדרנים הממגנטים ביותר בהם הוא צפה.
ג'ולסון היה שמרן כלכלי ופוליטי, תמך בקלווין קולידג' למשרת נשיא ארצות הברית. ב-1924 (עם השיר הקצר "Keep Cool With Coolidge "). שלא כמו יהודים אחרים בענף, שתמכו במועמד הדמוקרטי המפסיד ג'ון ויליאמס דייויס.
רבים טוענים כיום כי מורשתו של ג'ולסון נזנחה עקב שימושו באיפור השחור שנחשב כיום גזעני ולא תקין פוליטית אך ג'ולסון לא היה גזען והאיפור היה גימיק תיאטרלי אשר שימש בידי מבצעים רבים, שחורים כלבנים. כמה מבקרים סברו שהאיפור כמסכה על פניו, נתנה להופעותיו ספונטניות, אותה לא היה משיג אחרת. על כל פנים לאיפור היו שורשים במופע המיינסטרל (יוצא חלציו של הוודויל), עימו ג'ולסון החל.
[עריכה] סיפורו של אל ג'ולסון
לאחר הצלחתם של האחים וורנר בסרטם ינקי דודל דנדי אודות ג'ורג' קוהאן, האמין בעל הטור ההוליוודי סידני סקולסקי כי ניתן יהיה לעשות סרט דומה על אל ג'ולסון והוא ידע בדיוק מי ינגוס בפתיון - הארי קוהן,נשיא חברת הסרטים קולומביה שלמרות כי היה בעיני אנשים רבים בהוליווד קולני, גס ווולגרי, הייתה לו נקודה רכה : הוא אהב את המוזיקה של אל ג'ולסון.
סקולסקי העלה את הרעיון של סרט ביוגרפי על אל ג'ולסון וקוהן הסכים לכך. הסרט בוים על ידי אלפרד גרין (הנודע כיום ביותר בעידן הpre-code בקולנוע, ביצירת המופת שלו פני תינוק) כשג'ולסון מספק כמעט את כל קטעי השירה והשחקן לארי פרקס מגלם את ג'ולסון. הסרט סיפורו של ג'ולסון,אחד הסרטים המבדרים ביותר בסוגה הביוגרפית מוזיקלית, השייכת לעידן שכלל סרטים כמו ינקי דודל דנדי,עננים עוברים בסך,שלוש מילים קטנות ומילים ומוזיקה, יצא לאקרנים בשנת 1946 והפך לאחד הלהיטים הגדולים והרווחיים של השנה כאשר פרקס מקבל בזכותו מועמדות לפרס השחקן המצטיין בטקס האוסקר.
סיפורו של ג'ולסון וסרט ההמשך שלו ג'ולסון שר שוב, הוביל לדור חדש לחלוטין שנשבה בקול ובכריזמה של ג'ולסון.
[עריכה] ג'ולסון בתרבות הפופולרית
אל ג'ולסון הוא אחד השחקנים האהובים על מר ברנס ממשפחת סימפסון שעדיין מאמין כי ג'ולסון חי.
[עריכה] סרטיו
- (Mammy's Boy) (1923) (לא גמור).
- (1926) (A Plantation Act).
- (1927) (The Jazz Singer).
- (1928) (The Singing Fool).
- (1929) (Hollywood Snapshots No.11) (סרטון).
- (1929) (Sonny Boy) (הופעת אורח).
- (1929) (Say it with Songs).
- (1929) (New York Nights) (הופעת אורח).
- (1930) (Mammy).
- (1930) (Showgirl in Hollywood) (הופעת אורח).
- (1930) (Big Boy).
- (1933) (Hallelujah I'm a Bum).
- (1934) (Wonder Bar).
- (1935) (Go into Your Dance).
- (1935) (Paramount Headliner: Broadway Highlights No.1) (הופעת אורח).
- (1936) (The Singing Kid).
- (1938) (Hollywood Handicap)(הופעת אורח).
- (1939) (Rose of Washington Square).
- (1939) (Hollywood Cavalcade).
- (1939) (Swanee River).
- (1945) (Rhapsody in Blue).
- (1946) (The Jolson Story) (כפיל וקול מזמר עבור לארי פארקס).
- (1947) (Screen Snapshots: Of the Aire) (סרט קצר).
- (1949) (Jolson Sings Again) (קול שירה עבור לארי פארקס).
- (1949) (Oh, You Beautiful Doll) (קול בלבד).
- (1950) (Screen Snapshots: Hollywood Famous Feet) (סרטון) (המספר).
[עריכה] הופעותיו על הבמה
- (1911) (La Belle Paree).
- (1911) (Vera Violetta).
- (1912) (The Whirl of Society).
- (1913) (The Honeymoon Express).
- (1914) (Dancing Around).
- (1916) (.Robinson Crusoe Jr).
- (1918) (Sinbad).
- (1921) (Bombo).
- (1925) (Big Boy).
- (1925) (Artist and Models of 1925) (נוסף בליהוק של 1926).
- (1926) (Big Boy).
- (1931) (The Wonder Bar).
- (1940) (Hold on to your Hats).
[עריכה] הקלטותיו המובחרות
- (1911) That Haunting Melodie (להיטו הראשון של ג'ולסון).
- (1912) Ragging the Baby to Sleep.
- (1912) The Spaniard that Blighted My Life.
- (1913) That Little German Band.
- (1913) You Made Me Love You.
- (1913) Back to the Carolina You Love.
- (1916) Yaaka Hula Hickey Dula.
- (1916) I sent my Wife to the Thousand Isles.
- (1918) I'm All Bound Round with the Mason Dixon.
- (1918) Rock-A-Bye Your Baby With A Dixie Melody.
- (1919) Tell that to the Marines.
- (1919) I'll say she does.
- (1919) I've Got My Captain Working For Me Now.
- (1920) Swanee.
- (1920) Avalon.
- (1921) .(D-H-I-O (O-My! O
- (1921) April Showers.
- (1922) Angel Child.
- (1922) Coo Coo.
- (1922) Oogie Oogie Wa Wa.
- (1922) That Wonderful Kid from Madrid.
- (1922) Toot, Toot, Tootsie.
- (1923) Juanita.
- (1924) California Here I Come.
- (1924) I Wonde What's Become of Sally.
- (1925) All Alone.
- (1926) I'm Sitting on The Top of the World
- (1926) When the Red Red Robin Comes Bob Bob Bobbin' Along.
- (1928) Back in Your Own Backyard.
- (1928) My Mammy.
- (1928) There's a Rainbow 'Round My Shoulder.
- (1928) Sonny Boy.
- (1929) Little Pal.
- (1929) Liza (All the Clouds'll Roll Away.
- (1930) Let Me Sing and I'm Happy.
- (1932) The Cantor (A chazend's Ofn Shabbos.
- (1946) Ma Blushin Rosie.
- (1946) Anniversary Song.
- (1947) Alexander's Regtime Band.
- (1947) Carolina in the Morning.
- (1947) About A Quarter to Nine
- (1947) Waiting for the Robert E. Lee.
- (1947) Golden Gate.
- (1947) When You Were Sweet Sixteen.
- (1947) If I Only Had a Match.
- (1949) After You've Gone.
- (1949) Is It True What They Say About Dixie ?
- (1950) Are You Lonesome Tonight ?
[עריכה] סימוכין
- Dunning, John. On the Air: The Encyclopedia of Old-Time Radio.
Oxford university Press, 1998.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אל ג'ולסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- Collected works of Al Jolson at the Internet Archive.
- The International Al Jolson Society.
- Mike Jolson Site.
- Great Song Stylists Site.
- Al Jolson at Find-A-Grave.
