אמנון דנקנר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמנון דנקנר (נולד ב-1946) עיתונאי, פובליציסט וסופר ישראלי, עורך העיתון מעריב.
נולד בירושלים למשפחה מסורתית. היה דוברו של השר יגאל אלון, ואחר כך פנה לעיתונות.
שימש כתב, בעל טור ופרשן בעיתונים דבר, חדשות, הארץ ומעריב.
תוכן עניינים |
[עריכה] אין לי אחות
ב-1983 פרסם בעיתון "הארץ" את המאמר הידוע "אין לי אחות", בו הביא את דעותיו נגד טענות הקיפוח של עדות המזרח. הרקע למאמר היה אלימות שהפנה הימין כלפי השמאל בזמן המחאה כנגד מלחמת לבנון. דנקנר הצהיר שהימין האלים אינו אחיו ואינו אחותו.
את אלימות הימין זיהה עם הציבור המזרחי, שעליו כתב: "כל הדיבורים האלה על (...) נכון שלנו היו היינה ופרויד ואיינשטיין וכל הסינתזה המופלאה הזאת בין היהדות לבין תרבות המערב, אבל גם לכם היו דברים יפים: הכנסת אורחים, כיבוד אב ואם, מסורת פטריאכלית. אם אשמע עוד פעם את דברי ההבל האלה אני אצרח!"
המאמר עורר סערה ציבורית. בשנים מאוחרות יותר נמנע דנקנר מלחזור על הדברים שביטא במאמר זה ואף ביטא אהדת מה לתנועת ש"ס.
ב-1991 פרסם טור אישי בעיתון חדשות בזמן מלחמת המפרץ הראשונה. הטור התפרסם לאחר מכן כספר, "שלושה בממ"ט אחד", במשולב עם טוריהם של רון מיברג ואמנון לוי.
[עריכה] ביוגרפיית דן בן אמוץ
בשנת 1992 פרסם דנקנר ביוגרפיה של הסופר והעיתונאי דן בן-אמוץ, שמת שלוש שנים בטרם יצא הספר לאור. הביוגרפיה מהווה סקירה מקיפה של פעילותו של בן-אמוץ בתחומים רבים של התרבות הישראלית. קטעים בביוגרפיה העוסקים בהוללות המינית של בן-אמוץ - לרבות טענה בדבר גילוי עריות עם אמו - עוררו סערה. יש הטוענים שנושא זה, המוצג בביוגרפיה כעובדה, הוא פרי הדמיון, ולא ברור אם מדובר בדמיונו של דנקנר, או בדמיונו של בן-אמוץ שאולי סיפר זאת לדנקנר. מטבע הדברים אי אפשר להוכיח את נכונותו של סיפור זה ואי אפשר להפריכו. על אף שהיו כאלה שראו בדבריו של דנקנר אומץ לב ציבורי, על שהעז לשחוט "פרה קדושה" חברתית ותרבותית, הרי חברים רבים של בן אמוץ, שהיו מיודדים גם עם דנקנר, ניתקו את קשריהם עמו. במיוחד זכורה עזיבתה של הסופרת והפלמ"חניקית לשעבר נתיבה בן יהודה שידור חי של תוכנית הטלוויזיה של גבי גזית, כמחאה על הדיון בעניין זה, ובעיקר עקב השתתפותו של דנקנר.
[עריכה] פופוליטיקה
דנקנר זכה לחשיפה תקשורתית רבה כאיש צוות קבוע בתוכנית הטלוויזיה "פופוליטיקה", שבה שימש על תקן ה"שמאלן" אל מול "הימני" יוסף לפיד ו"החרדי" ישראל אייכלר. בעוד חבריו לתוכנית עברו לעיסוק בפוליטיקה, ואף הצליחו בכך (לפיד הפך ליו"ר מפלגת שינוי ולשר המשפטים, ואייכלר הפך לח"כ מטעם אגודת ישראל), נמנע דנקנר מעיסוק פעיל בפוליטיקה.
דנקנר נתבע על ידי פעיל הימין איתמר בן גביר בעקבות דברים שאמר לבן גביר באחת התוכניות. ב-12.11.06 קבע בית המשפט העליון כי על דנקנר לפצות את בן גביר על פרסום לשון הרע בסכום של 1 ש"ח.
[עריכה] דנקנר בשנים האחרונות
בשנת 1999 חל מפנה בדעותיו של דנקנר, כאשר קרא את פסק הדין המרשיע את אריה דרעי והתרשם שפסק הדין אינו נכון ואינו נותן משקל ראוי לראיות לטובת דרעי. הדבר הביא לשינוי בתפיסתו את יחסי הממשל והפרט, ואת השיח התרבותי והפוליטי הישראלי. דעותיו אלו באו לידי ביטוי בשורת מאמרים, ובקו המערכתי של העיתון "מעריב", שדנקנר נתמנה לעורכו בשנת 2002, לאחר שכבר קודם לכן גונן נמרצות על המוציא לאור, עופר נמרודי. העיתון יצא כנגד הפרקליטות ב"פרשת משה מזרחי", ונגד מינויה של עדנה ארבל, פרקליטת המדינה, לשופטת בבית המשפט העליון, בשל טיפול לקוי ומוטה, לטענתו, בשורה של כתבי אישום כנגד אישי ציבור ובראשם כתב האישום נגד יעקב נאמן. בשנות עריכתו את "מעריב" המשיך העתון את התדרדרותו ולא עלה בידו להתייצב. בשנים האחרונות הרבה דנקנר לקרוא למפנה ביחסו של השמאל ליהדות והתייחס באהדה לחוגי הימין [1].
בתקופת כהונתו כעורך "מעריב" הוטחה בו ביקורת חריפה על פיטורים של כותבים ועורכים ועל חילופים תכופים מדי בתפקידם.
ב-2005 יצא מעריב בקמפיין כנגד השחיתות הפוליטית שנראתה פושה בכל מערכי השלטון בישראל. תחת הכותרת "איפה הבושה?" כתבו דנקנר ודן מרגלית יחד מספר מאמרים פובליציסטיים חריפים, ובהם קראו לאזרחים למחות כנגד השחיתות ולדרוש ניקוי אורוות במערכת השלטון. לאחר מערכת הבחירות של 2006, זכה דנקנר לביקורת על רקע הטענה שעיתון מעריב נטה באופן ברור לכיוונם של מפלגת קדימה ושל העומד בראשה, אהוד אולמרט.
[עריכה] מספריו
- סיפורת
- ברמן למה עשית לי את זה (1982)
- מחפשים את גואלמן (1986)
- הקיץ של רינה אוסטר (1995)
- ספרים בלשיים
- אל תירו בנשיא (1980) (ראו גם: פרשת סטולרו - יכמן - צ'צ'קס)
- שרמן בחורף (1996) - הוסרט לטלוויזיה
- האיש ללא עצמות (2002)
- הומור וסאטירה
- עדיף מלפפון על הגבר מפני ש... (נוסח עברי, עם דן בן אמוץ) (1985): לקט בדיחות מלפפון עם איורים.
- ספר הפלוץ והשכחה (נוסח עברי, עם דן בן אמוץ) (1985)
- הפסטו של השכן ירוק יותר (1997): אוסף טורים סאטיריים והומוריסטיים שפורסמו בעיתון "הארץ".
- שונות
- אפריקה, אפריקה (עם תמר גולן) (1988)
- שלושה בממ"ט אחד (עם רון מיברג ואמנון לוי) (1991): טורים שפורסמו בעיתון "חדשות" במהלך מלחמת המפרץ
- דן בן אמוץ - ביוגרפיה (1992)
- איפה היינו ומה עשינו? - אוצר שנות החמישים והשישים (עם דוד טרטקובר) (1996)
- ספר הקומיקס הציוני (עם עמרם פרת) (1998)
