אהוד אולמרט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אהוד אולמרט
אהוד אולמרט בעת ביקורו בסאו פאולו
תאריך לידה	30 בספטמבר 1945
ממשלות	23, 24, 30, 31
כנסות	8 - 14, 16, 17
סיעות	ליכוד, ליכוד-גשר-צומת, קדימה
תפקידים בולטים	ראש ממשלת ישראל ראש הממשלה בפועל ממלא מקום ראש הממשלה שר האוצר שר התעשייה, המסחר והתעסוקה ראש עיריית ירושלים שר התקשורת שר הבריאות

אהוד אולמרט (נולד ב־30 בספטמבר 1945, כ"ג בתשרי ה'תש"ו), ראש הממשלה השנים עשר של מדינת ישראל ומנהיג מפלגת קדימה. שר בממשלות ישראל וראש עיריית ירושלים לשעבר.

תוכן עניינים 1 חייו 1.1 נעוריו ותחילת דרכו 1.2 הכניסה לפוליטיקה 1.3 כראש עיריית ירושלים 1.4 חזרה לפוליטיקה לאומית 1.5 כראש ממשלה 2 ביקורת 3 משפחה 4 קישורים חיצוניים

חייו

נעוריו ותחילת דרכו

אולמרט נולד בשנת 1945 למשפחה רוויזיוניסטית במבצר שוני, שבו פעל באותה תקופה משק חקלאי בית"רי שהוריו היו בין מייסדיו. כשהיה אולמרט בן 3 עברה המשפחה להתיישבות בית"רית סמוכה - נחלת ז'בוטינסקי שליד בנימינה. האב, מרדכי אולמרט נולד ברוסיה וגדל בעיר חארבין שבמחוז היילונגג'יאנג שבסין ובגיל 22 עלה לארץ ישראל. לימים היה האב איש תנועת החרות וחבר מטעמה בכנסת השלישית והרביעית. בשל כך, נהגו לשייך את אהוד אולמרט לקבוצה בליכוד שכונתה "הנסיכים" וכללה דור שני של פעילים רוויזיוניסטים.

את דרכו בצה"ל התחיל בחטיבת גולני, אולם בשל פציעה ישנה אשר ממנה לא החלים כראוי נאלץ לפרוש לפני תום הטירונות ולקבל דחיית שרות, במסגרתה נרשם ללימודי פסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובמקצועו הוא עורך דין. לאחר מכן חזר לצה"ל ועבר לשרת בעיתון "במחנה", שם שימש ככתב צבאי. הוא יצא לבקשתו לקורס קצינים בהיותו בשירות מילואים בגיל 35.

הכניסה לפוליטיקה

אהוד אולמרט התפרסם לראשונה בשנת 1966, בוועידה השמינית של תנועת החרות, בהיותו בן 21 בלבד, עלה לדוכן הנואמים, וקרא למנהיג התנועה מנחם בגין להתפטר מתפקידו, לאחר שכשל בשש מערכות בחירות רצופות. תומכיו של בגין ניסו להפסיק את נאומו ולהורידו מהבמה, אבל בגין התעקש שיתנו לו לסיים, ואף מחא לו כפיים.

בשנת 1973, כשהיה רק בן 28, נבחר לחבר כנסת מטעם הליכוד. בתחילה במסגרת "המרכז החופשי" של שמואל תמיר, שהיה אחד ממרכיבי הליכוד, ואחרי הפיצול במרכז החופשי, חבר יחד עם אליעזר שוסטק לחטיבת "לעם".

את השנים הראשונות של הקריירה הפרלמנטרית שלו הקדיש אולמרט למלחמה בשחיתות ובפשע המאורגן, נושא שהביא את שמו לכותרות העיתונים. בתקופה זו שיתף פעולה עם יוסי שריד, אף הוא באותה עת חבר כנסת צעיר ושאפתן. שניהם, בני מפלגות יריבות, התבלטו כפוליטיקאים מדור חדש, המבינים היטב את מקום התקשורת בפוליטיקה ויודעים לעבוד עימה. יחדיו חקרו וחשפו שחיתות בכדורגל הישראלי ומעורבות גורמים עברייניים בניהול קבוצות.

אולמרט המשיך בחשיפת כנופיות פשע ופעילות עבריינית. בשנת 1976 שיתף פעולה עם עיתון הארץ בחקירת מה שהוגדר כ"פשע המאורגן בישראל" והצבעה על שמות ראשיו, ביניהם קבלנים ואנשי עסקים מוכרים. בהמשך אותה חקירה התחרה והסתכסך עם העיתון על הקרדיט לחשיפה. בנוסף רמז אולמרט רמז עבה באשר לזהותו של קצין צבא בכיר המעורב בעסקי הפשע המאורגן וחותר להגיע לעמדת שליטה בו, שהובן כמתייחס לאלוף (מיל.) רחבעם זאבי, לימים חבר כנסת ושר. זאבי, שאכן היה ביחסי ידידות עם כמה מאלה ששמם צויין כראשי הפשע המאורגן אך הכחיש קשר לעסקיהם, הגיש תביעת דיבה כנגד אולמרט וטען כי "אולמרט ביצע ניסיון זדוני ושפל לרצוח את אופיי לצורך צבירת הון פוליטי ולמטרות פרסומת אישית סנסציונית". תביעת הדיבה הוסרה בהמשך לאחר סולחה בתיווכו של מנחם בגין, בה התחייב אולמרט להפסיק להכפיש את זאבי.

אולמרט התבלט, ומאבקו בפשע המאורגן הקנה לו תהילה. אהדת התקשורת אליו פחתה עם התפוצצות פרשת קו 300. אז התייצב לצד ראש הממשלה יצחק שמיר ותקף את היועץ המשפטי יצחק זמיר.

בשנת 1988 מונה לשר בלי תיק בממשלת האחדות הלאומית, ועם פרישת מפלגת העבודה בשנת 1990 כיהן בתפקיד שר הבריאות. כשר הבריאות היה מזוהה עם קידום חוק ביטוח בריאות ממלכתי. באותה תקופה היה מאנשי "מחנה שמיר-ארנס" בליכוד, אל מול מחנותיהם של דוד לוי ואריאל שרון.

אולמרט הועמד לדין בגין עבירות על חוק מימון מפלגות ב"פרשת החשבוניות הפיקטיביות" בכתב האישום נטען כי היה מעורב בקבלת תרומות בלתי חוקיות לליכוד, בעת מערכת הבחירות לכנסת השתים עשרה ב-1988. הוא זוכה מכל האישומים ב-1997 [1]. עם זאת, בסופו של פסק הדין ציין השופט עודד מודריק שאולמרט התנהג באופן לא ראוי, אך לא בהגדרה של החוק הפלילי.

כראש עיריית ירושלים

בשנת 1993, אחרי הפסדו של שמיר בבחירות לכנסת השלוש עשרה, החליט אולמרט להתמודד על ראשות עיריית ירושלים מול ראש העירייה הוותיק, טדי קולק. בעזרת תמיכת החרדים ניצח אולמרט בבחירות. הברית עם החרדים גרמה לאולמרט להצטייר כעושה דברם. הוא מצידו טען שבתקופתו ירושלים נותרה פתוחה בשבתות. לימים נפגמה ידידותו עם החרדים כאשר פעל להצטרפות שינוי לממשלת שרון.

כראש עיר פעל להגברת השליטה הישראלית במזרח ירושלים, דחף להקמת שכונת הר חומה ופתיחת מנהרת הכותל. בעת מערכת הבחירות ב-1999, התייצב במפתיע להגנתו של מועמד ישראל אחת, אהוד ברק, כאשר בנימין נתניהו האשימו שהוא "יחלק את ירושלים" (בסופו של דבר ברק הציע פשרה בירושלים, ואולמרט הודה שטעה). אחרי תבוסת נתניהו והתפטרותו מראשות הליכוד, היה בין המתמודדים על התפקיד, אולם הפסיד לאריאל שרון.

שמו של אולמרט הוזכר בפרשת האי היווני כמי שקיבל (במקביל לשרון) עזרה מדודי אפל בעת הבחירות לראשות הליכוד ב-1999, תמורת עזרה בקידום המיזם, ואירוח ראש עירית אתונה בעת ביקור שאותו יזם אפל [2]. אולם ב-2004, הוחלט לא להגיש נגדו כתב אישום [3].

חזרה לפוליטיקה לאומית

בשנת 2003, לקראת הבחירות לכנסת ה-16, התמודד בבחירות המקדימות במרכז הליכוד והגיע למקום ה-32 ברשימת הליכוד. לאחר שאריאל שרון, אליו היה אולמרט מקורב, הבטיח לו תפקיד בכיר בממשלתו של ממלא מקום ראש הממשלה, התפטר מתפקידו כראש עיריית ירושלים, בכדי להכנס לכנסת ולממשלה. בתחילה דובר עליו כשר האוצר, אולם לאחר ששרון החליט למנות את בנימין נתניהו, מונה אולמרט לשר התעשייה והמסחר, שאליו צורף תיק התעסוקה שהופרד ממשרד העבודה והרווחה.

שרון הוסיף על תפקידיו גם את האחריות על משרד התקשורת. כשר התעשייה והמסחר, תקף לעתים את מדיניותו של נתניהו.

בממשלת שרון השנייה התגלה אולמרט עד מהרה כסמן שמאלי בציר המדיני. בפומבי הדבר התגלה כאשר נאם באזכרה לדוד בן גוריון ב-1 בדצמבר 2003, ודיבר על הצורך בויתור על חזון ארץ ישראל השלמה [4]. עם הכרזתו של שרון על תוכנית ההתנתקות, חודשים מספר לאחר מכן, היה אולמרט מראשי תומכיה בתוך הממשלה. אהוד אולמרט, שנחשב תמיד כנץ, התייצב בצד השמאלי של מפלגת הליכוד מבחינה מדינית, וכמו כן תקף את בנימין נתניהו, שר האוצר והאשים אותו כמי שפגע בחלשים. בשל תמיכתו בפשרה טריטוריאלית, הפופולריות שלו בקרב חברי מרכז הליכוד פחתה והסקרים ניבאו לו חוסר הצלחה בבחירות המוקדמות.

ב־7 באוגוסט 2005 התפטר נתניהו מתפקיד שר האוצר על רקע ההתנתקות, ואולמרט מונה להחליפו, תוך שהוא ממשיך להחזיק במשרד התעשייה.

אולמרט היה מבין הדוחפים את שרון לפרוש מהליכוד, ועם הקמתה של מפלגת קדימה על ידי אריאל שרון בסוף נובמבר 2005, היה לאחד מראשיה, תוך כדי מאבק סמוי בינו לבין ציפי לבני על המקום השני ברשימה אחרי שרון.

כראש ממשלה

ב-4 בינואר 2006, עם אישפוזו של ראש הממשלה אריאל שרון שלקה בשבץ מוחי ולאחר מכן שקע במצב תרדמת, הועברו סמכויות ראש הממשלה לידי אהוד אולמרט כממלא מקום ראש הממשלה. מייד עם האשפוז התלכדו סביב אולמרט בכירי קדימה וכאשר התברר ששרון אינו עומד להתאושש במהרה ממחלתו, הוא הפך למועמד מפלגתו לראשות הממשלה.

עם כניסתו לתפקיד ממלא המקום נקט אולמרט קו תקיף בפינוי המאחז הלא חוקי עמונה, שנגרר לפינוי אלים. בנוסף נאלץ אולמרט להתמודד מול עליית החמאס לשלטון ברשות הפלסטינית, בבחירות שהתקיימו בינואר 2006, ואשר ישראל לא הפריעה לקיומן (כולל במזרח ירושלים) למרות השתתפות החמאס בהן. האירוע הביטחוני החשוב בתקופת מילוי המקום היה מבצע הבאת ביכורים.

ערב הבחירות, אחר תקופה של ערפול עמדות, הבהיר אולמרט שבכוונתו, אם יזכה בהן, לשקול נקיטת צעדים חד צדדיים שיכללו פינוי התנחלויות על מנת לקבוע גבולות חדשים לישראל, בהעדר פרטנר, במסגרת תוכנית ההתכנסות.

בבחירות 2006 זכתה קדימה ב-29 מנדטים, אכזבה לעומת הציפיות הגבוהות, אולם די היה במספר מנדטים זה כדי להציב את אולמרט כמנצח הברור של הבחירות.

ב-14 באפריל 2006, בחלוף 100 ימי הנבצרות הזמנית של אריאל שרון, מונה אולמרט לראש הממשלה בפועל.

20 יום לאחר מכן, ב-4 במאי 2006, מונה אולמרט לראש ממשלת ישראל, לאחר שממשלתו, הממשלה ה-31, קיבלה את אמון הכנסת.

תחילת כהונתה של ממשלת אולמרט אופיינה בשני משברים בטחוניים:

• ב-25 ביוני 2006 נחטף חייל ישראלי על ידי החמאס ובתגובה פתחה ישראל במבצע גשמי קיץ ברצועת עזה, שנמשך עד ה-28 בנובמבר.
• ב-12 ביולי 2006 נחטפו שני חיילים על ידי חיזבאללה ובתגובה פתחה ישראל במבצע שינוי כיוון, שהתפתח למלחמה בת יותר מחודש שבמהלכה נהרגו למעלה מ-150 אזרחים וחיילים, וחיזבאללה שיגר אלפי רקטות לעבר צפון ישראל.

בשני המבצעים נקט אולמרט, בשיתוף עם שר הביטחון עמיר פרץ והרמטכ"ל דן חלוץ, בקו מלחמתי ברור כנגד החמאס וחיזבאללה, הן במטרה להחזיר את החיילים החטופים והן לשם פגיעה בארגונים אלו והרחקתם מגבולות ישראל. שני המבצעים הסתיימו בהפסקת אש במאות הרוגים לחמאס ולחיזבאללה, אך יחד עם זאת עם מעל 100 הרוגים ישראלים וללא החזרת החטופים.

בכ"ו בטבת ה'תשס"ז 16 בינואר 2007 הודיע משרד המשפטים בהודעה רישמית כי תיפתח חקירה פלילית נגד ראש הממשלה אולמרט בחשד שהיה מעורב בהליכי הפרטת בנק לאומי בעת שכיהן כשר האוצר. לשון ההודעה: "ממצאי הבדיקה המקדימה הובילו למסקנה כי התגבשה תשתית ראייתית המצדיקה פתיחה בחקירה פלילית"[5]. אולמרט הכחיש כל קשר לאירוע או להתערבות במרכז.

ביקורת

דמותו של אולמרט שנויה במחלוקת. מתנגדיו מאשימים אותו בקרבה מופרזת לבעלי ההון שמסייעת להם בהטבות מפליגות שהרעיף עליהם כשר בממשלה וכראש עיר. בתקופת כהונתו כשר המסחר, התעשיה והתעסוקה, נשמעו טענות כאילו רוקן מתוכן את המועצה לצרכנות, את אישיותו תיארו כמתנשאת ונהנתנית ואת אופיו כפזיז ומתלהם. טענות דומות נשמעו בעת כהונתו כראש עיריית ירושלים, ונסיעותיו הרבות לחו"ל באותה עת הובאו כראיה לאופיו הנהנתני והבזבזני. בעיתונות נקשר שמו במספר פרשיות של טובות הנאה שקיבל או העניק לכאורה, בעיקר בנושאי נדל"ן, אולם אף אחת מהן לא הגיעה לכדי אישום פלילי.

בעבר, היה אולמרט מקובל למדי בחוגי הימין, עמדתו התקיפה בעניין פתיחת מנהרת הכותל והבנייה בהר חומה זכתה לאהדה. ברם, אחרי תוכנית ההתנתקות ופינוי עמונה נהפך אולמרט לאחת הדמויות השנואות ברחוב הימני, שהאשים אותו בכך שהוא חתר במכוון להגיע לעימות אלים, זאת בכדי להגדיל את הפופולריות בציבור על חשבונם. עם זאת, הוא נשאר מקובל בקרב אנשי מרכז המפה הפוליטית, שתמכו בעמדותיו המדיניות והכלכליות החדשות והעניקו למפלגתו את מספר המנדטים הגבוה ביותר בכנסת ה-17. ב-26 ביוני דיווח ערוץ 10 שפעילי ימין ערכו טקס פולסא דנורא כנגדו במחאה על הסכנה שהוא יכול לגרום כראש ממשלה.

יש בארגוני הימין כאלו המבקרים את משפחתו של אולמרט על שהם "משפחה לא מספיק ציונית" בגלל ששנים מילדיו אינם מתגוררים בארץ, ועל כך שבני משפחתו תומכים בשמאל. אולמרט הגיב על כך בנאום מפורסם לפני הבחירות ובו ביקש ממבקריו להניח למשפחתו במערכת הבחירות.

משפחה

לאולמרט שלושה אחים: אחיו הצעיר, ד"ר יוסי אולמרט, הוא מזרחן ופרשן ספורט ידוע, שעזב את הארץ עקב הסתבכות בחובות. אחיו הנוספים הם תא"ל (מיל.) ירמי אולמרט, יו"ר איגוד הכדורסל הישראלי, שכיהן בעבר כראש המועצה המקומית גבעת שמואל, ועמרם אולמרט, לשעבר ראש חברת אגרידב.

אהוד אולמרט נשוי לעליזה אולמרט, מחזאית, סופרת ואמנית. לזוג ארבעה ילדים ביולוגיים ובת מאומצת. מיכל, הבת הבכורה, היא בעלת שני תארים בפסיכולוגיה. בתם השנייה, דנה, בעלת תואר שני בספרות, עוסקת בעריכה ספרותית ופעילה בארגון כביסה שחורה. בנו שאול התחתן עם ישראלית ומתגורר כיום בניו יורק. כמו אמו ואחותו דנה, גם הוא מזוהה עם הקצה השמאלי של המפה הפוליטית, וחתם בעבר על עצומה של יש גבול. בנו הרביעי, אריאל, לא שירת בצה"ל וכיום לומד בצרפת. שולה, בתם המאומצת, אומצה על-ידי עליזה בעקבות ביקורה בפנימיה לילדים בסיכון.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אהוד אולמרט
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אהוד אולמרט

• אהוד אולמרט באתר הכנסת
• ניתוח ביקורו של אהוד אולמרט ונאומו מול הקונגרס האמריקאי - מאי 2006 , באתר "אומדיה"
• אורי בלאו, מי אתה אהוד אולמרט? - ראש ממשלה מחוסר ראיות, הארץ, 24.2.06.

הקודם: טדי קולק

ראש עיריית ירושלים 1993-2003

הבא: אורי לופוליאנסקי

דף זה מוגן ויכולים לערוך אותו רק ויקיפדים בעלי ותק של ארבעה ימים לפחות. לפרטים וסיבות עיינו בדף הגרסאות הקודמות ובדף השיחה. אם אתם סבורים שיש לשנות את תוכן הערך, אנא ציינו זאת בדף השיחה.