אמנות פלסטית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמנות פלסטית היא שם כולל לאמנויות שעוסקות בחומרים הניתנים לעיבוד בדרך כלשהי, כגון חימר, צבע, נייר או מתכות למיניהן. אמנויות המסווגות כאמנויות פלסטיות הן ציור, רישום ופיסול; כמו כן יכולה ההגדרה להתייחס לעתים לאדריכלות, לעיצוב ולעבודות בעץ, באבן ובמתכות. זהו אחד הענפים המרכזיים באמנות בכלל, וככל הנראה הקדום ביותר. ציורי קיר ופסלונים נעשו עוד בשחר האנושות. עם השנים התבררה המגמה של האמנות הפלסטית להגיע לכדי יצירת העתק מדויק של המציאות, אך כאשר מטרה זו הושגה במידה רבה בתקופת הרנסאנס, התחילה מגמה הפוכה של שבירת צורות והצגת רגש במקום המציאות.
[עריכה] הגט מהתפיסה האקדמית
עד סוף המאה ה-19 היה ידוע שגורל האמנות כולה נחתך בחדר העבודה של האמן ועצם מעשה היצירה מוכתב על ידי מגעו של הצייר בבד, גישושיו של ארכיטקט על פני שולחן הסרטוט שלו, ותחושת החימר מתחת לאצבעותיו של הפסל, הוא למעשה ההישג והמהות של היצירה האמנותית. בתחילה המגמה של האמנות הפלסטית הייתה מבוססת על התפיסה האקדמית והגיעה עד לכדי יצירת העתק מדויק של המציאות בעיקר בציור ובפיסול. בימינו, עם התפתחות המדע והטכנולוגיה, הקשרים בין האמנים הפכו לעניין של יום ביומו ונוצרה דרך חדשה באמנות, המובילה אל גט מכל מה שהיה ידוע עד היום בציור ובפיסול. הנוף והאנטומיה נעלמו ובמקומם באו הסמלים, ושבירת הצורות ורגש במקום מציאות.
חדר העבודה של האמן הפך לשקוף, האימפרסיוניסטים ביקרו אצל הקוביסטים והשפיעו זה על זה ושניהם הושפעו מחיתוכי העץ היפאניים ומהפיסול האפריקאי. במהלך הקשרים הללו נוצרה אמנות ימינו. היום כל האמנים בעולם שותפים בתחום האמנות, ורק המבקר בתערוכה או ההיסטוריונים של האמנות ופרשנייה חייבים לעקוב אחר מהלך הקשרים בין האמן עם סביבתו ועם אמנים אחרים. האמן עצמו פטור מן הפרשנות על עבודתו.
