אנוסי משהד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אנוסי משהד הוא שמה של קהילה יהודית שחבריה היו אנוסים לחיות כמוסלמים במשך 120 שנה אך שמרו על יהדותם בסתר.

תוכן עניינים

1 רקע
2 עלילת הדם
3 החיים במחתרת
4 העלייה לישראל
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] רקע

בעיר משהד, במחוז כורסאן אשר בצפון מזרח אירן, לא הייתה קהילה יהודית עד המאה ה-17. בעיר נמצא קברו של אימאם ריזא, קדוש שיעי. היהודים נחשבו לטמאים ונאסרה עליהם הכניסה לעיר. בשנת 1747 שב שליט פרס נאדר שאה ממסע כיבושים בהודו, קבע את משהד כבירתו והביא איתו אוצרות רבים וביקש משבע-עשרה משפחות יהודיות מהעיר כאזוין לעבור למשהד כדי לנהל את אוצרותיו. המשפחות עשו כדבריו אך בינתיים נרצח השאה והמשפחות הגיעו לעיר השיעית הקנאית. הן קבעו את משכנן בשכונה מחוץ לחומות העיר וחיו בפחד מתמיד משכניהם.

[עריכה] עלילת הדם

ב-26 או 27 במרץ 1839 ערכו תושבי העיר טבח ביהודים, עקב עלילת דם. יצחק בן-צבי מתאר את השתלשלות העניינים בספרו "נדחי ישראל":

	ביום ה-11 למוחרם, שנת 1255, שהוא יום קודש וצום ומספד למוסלמים השיעים, פנתה אשה יהודיה אל "רופא" פרסי שירפא את ידה מצרעת, וה"רופא" הזה, מסוג רופאי האילי השכיחים בפרס עד היום, ציווה עליה להרוג כלב ולרחוץ את ידיה בדמו, ורפא לה. האשה הזמינה פרחח פרסי שיתפוס כלב ויהרגהו בביתה. לאחר זה פרץ ריב בינה לבין הפרחח המוסלמי בגלל שכר עבודתו. ל[ב]סוף רץ הפרסי, מלא חמת נקם, אל רחובות המוסלמים והכריז שהיהודים הרגו כלב ביום הצום, המקודש לזכר הקדושים בני עלי, וקראו לו בשם חוסין, וילעגו לדת המוסלמים. ההמון הקנאי, המתאסף ביום זה במסגד הידוע בשם האימאם רצ'ה (רידה), התפרץ אל רחובות היהודים ואל הבתים, הצית באש את בתי-הכנסת ורצח כשלושים ושתיים נפשות.

הקהילה מנתה אז כמאה משפחות, כארבע-מאות בני-אדם.

ייתכן שהטבח ארך יום אחד או יומיים (המקורות חלוקים בעניין התאריך המדויק). למחרת הטבח הצטוו היהודים לקבל עליהם את דת האיסלאם או למות. יהודי משהד קיבלו על עצמם, כלפי חוץ, את האיסלאם ונודעו כ"ג'דיד אל איסלם" (מוסלמים חדשים). שנת האונס נתכנתה "אללה דאב" (מתת-אל, עונש משמים).

[עריכה] החיים במחתרת

אנוסי משהד לקחו על עצמם את המטלה הקשה של ניהול חיים כפולים - מוסלמים כלפי חוץ, אך יהודים בביתם. נשות הקהילה ניצלו את חוקי האיסלם בקשר לנשים ושמשו בתפקידים רבים: בלדריות לתשמישי קדושה, ארגון תפילות הגברים במחתרת, חלוקת בשר שנשחט בשחיטה כשרה בסתר, ועוד.

הגברים בקהילה קיבלו שני שמות: שם עברי, אותו קיבלו בטקס ברית המילה שנערך בסתר, ושם מוסלמי לשימוש ביום-יום. הנשים לא נזקקו לשם נוסף כיוון שלא באו במגע ישיר עם המוסלמים. כאשר נולדו בנות, מייד נוקבו אוזניהן, ענדו להם עגילים והכריזו "בת פלוני לפלוני", וכאשר הגיע מוסלמי לבקש את ידה של בת העדה התחוור לו שהיא כבר מאורסת לאחר. עם הזמן למדו המוסלמים שבנות הקהילה מאורסות מלידתן ונמנעו נישואי תערובת.

כדי ליצור מראית עין של מוסלמים לכל דבר הורו מנהיגי הקהילה לרכוש בשר טרף באיטליז המוסלמי, אך להשליכו לכלבים ולחתולים. כמו כן, הורו לפתוח את החנויות בשבת אך להעמיד בהן ילד קטן שיאמר "אבא הלך, ועוד מעט יבוא...', עד אשר היה נמאס למחכה המוסלמי, והלך לדרכו. אנשי הקהילה בנו מקוואות במרתפים סגורים ללא אמצעי חימום, שהיוו אתגר גדול לטובלים בעיתות הקור. בני הקהילה מספרים שהסכנה הגדולה ביותר הייתה בתקופת הפסח - המוסלמים שניצלו את תמימות הילדים, היו שואלים אותם אם הוריהם כבר אפו מצות. על כן נאפו המצות במרתפים, לאחר חצות, כשהילדים כבר עלו מזמן על משכבם, ועד הבוקר העלימו את שרידי הקמח.

היחס המפלה לאנוסי משהד עמד להם לפעמים דווקא כיתרון: ראשי הדת המוסלמית בעיר הורו לשמור מרחק מ"ג'דיד אל אסלאם" - "המוסלמים החדשים", כך יכלו בני הקהילה להמשיך לקיים את חייהם כקבוצה בתוך הגטו היהודי ולהפריד, למשל, בין קברי בני העדה לקברי שאר תושבי העיר.

לאורך השנים היו גם מספר מקרים של גברים שקצו בחיים הכפולים והחליטו להתאסלם, אולם גם אלו נחשבו אצל המוסלמים ליהודים טמאים.

[עריכה] העלייה לישראל

כבר מראשית המאה ה-20 החלו להגיע קבוצות של יהודים ממשהד לארץ ישראל. רובם עלו לירושלים והתגוררו בחצרות משותפות. בשנות השלושים הוקמו הקהילות בבני ברק, תל אביב והרצליה, ואחר כך גם הקהילה בחולון. עד היום יש בערים אלו ריכוזים של יוצאי משהד.

[עריכה] קישורים חיצוניים

קהילת אנוסי משהד בישראל
אבי בצלאלי, קיצור תולדות קהילת אנוסי משהד
א. ח. אלחנני, אנוסי משהד בישראל, "דעת"
יוסף טובי, אנוסי משהד, על הספר 'דיוקנה של קהילת האנוסים במשהד שבאיראן' מאת בן-ציון יהושע, פורסם בפעמים, 4, חורף תש"ם 1980, עמ' 98-99