כשרות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כשרות היא מערכת הכללים הקיימים ביהדות על סוגי מזון המותרים באכילה ואלה האסורים באכילה. איסורים על מאכלים מסוימים קיימים גם בדתות אחרות ובתרבויות אחרות, כפי שמתואר בערך מאכלות אסורים.
תוכן עניינים |
[עריכה] כללי הכשרות
הכשרות כוללת הקפדה על כללים אחדים:
- אכילה של בעלי חיים כשרים (לפי כללים לזיהוי בעלי חיים אלה), והימנעות מאכילת בעלי חיים שאינם כשרים.
- שחיטה כשרה של בעלי החיים הכשרים.
- הכשרת בשר (מדם אסור) לאכילה.
- הפרדה בין מאכלי בשר ומאכלי חלב.
איסור זה כולל אכילה, בישול והנאה. שלושת איסורים אלו נלמדים משלוש פעמים שבהן מופיע האיסור "לא תבשל גדי בחלב אמו" (פעמיים בספר שמות ופעם בספר דברים). האיסורים כוללים גם עירוב מאכלים או כליהם (בכלי ראשון לדוגמה). לאיסור אכילת בשר וחלב מספר טעמים לפי דעות שונות ביהדות. לפי ספר הזוהר מקור האיסור בכך שהחלב הלבן מסמל מידת הרחמים ואילו הבשר האדום מסמל את מידת הדין ואסור לערבבם. לדעת אחרים אין לחפש טעם לאיסור מכיוון שזה נשגב מאיתנו ולא נוכל להבין בעולם הזה כי אם בעולם הבא.
- יין נסך - כל יין שגוי נגע בו, חשוד בכך שנוסח לעבודת אלילים, ואסור בכל שימוש.
- בחג הפסח יש הקפדה נוספת, על אכילת מזון כשר לפסח.
- בארץ ישראל, מזון שמקורו מהצומח צריך שיקויימו בו המצוות התלויות בארץ. (כגון תרומות ומעשרות)
[עריכה] כשרות מחמירה
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
ישנם יהודים המקפידים על כללי כשרות נוספים:
- בשר חלק (גלאט - ביידיש) - .
- חלב ישראל - השגחה יהודית על חליבת הפרות.
- פת ישראל - פת שנעשתה באפייתה פעולה כלשהי על ידי יהודי, לדוגמה, הצתת האש על ידי יהודי בשעת אפייה.
[עריכה] הכשרות בתרבות היהודית
ביהדות הפך האיסור לאכול מבשר החזיר לנדבך משמעותי במאפייני הדת, וההקפדה עליו גדולה מההקפדה על מצוות אחרות. כבר בנביאים ניתן למצוא התייחסויות מחמירות לאיסור זה. אף שהאיסור על מאכלות אסורים אינו בגדר "ייהרג ואל יעבור", ישנם במקורות (כבספר חשמונאים) סיפורים על רבים שמסרו נפשם על מנת שלא לעבור על איסור זה.
בדורנו, מתריסים בני הדת היהודית במצוותיה, בעיקר באמצעות אכילת בשר חזיר, למרות שקדושת השבת חשובה לאין ערוך מאיסור אכילת בשר טרף וחילוניות השבת אינה נתפסת דווקא כהתרסה אלא ככורח המציאות בחיים המודרניים.
גם בחוקי מדינת ישראל ניתן משקל מיוחד לשמירת הכשרות כסימן לאורח חיים דתי. נערה המבקשת פטור משירות בצה"ל מטעמי הכרה דתית חייבת להצהיר על קיום שני תנאים כדי שתהיה ראויה לפטור זה: "היא שומרת על כשרות בבית ומחוצה לו", ו"היא אינה נוסעת בשבת" (סעיף 40 לחוק שירות ביטחון).
חוקים שנויים במחלוקת בוויכוח חילוניים-דתיים המתקיים בישראל הם "חוק איסור גידול חזיר", האוסר על גידול חזירים, וחוק הרשויות המקומיות (הסמכה מיוחדת), תשי"ז-1956, המסמיך רשות מקומית להתקין חוק עזר עירוני שיגביל או יאסור מכירת בשר חזיר ומוצריו הנועדים לאכילה. חוקים אלה משקפים את מעמדו המיוחד של החזיר, שהפך במהלך הדורות לסמל של שלילת היהדות.
העלייה הגדולה מחבר העמים בשנות התשעים הביאה אתה אוכלוסייה גדולה שמגלה עניין במזון לא כשר, ובעקבות זאת נפתחו חנויות רבות המציעות מזון שאינו כשר, והן נוגסות בפלח השוק של חנויות המקפידות על מכירת מזון כשר בלבד. מצד שני, אם בשנות השמונים היו מעט מוצרים הנושאים תג הכשר, כיום רוב המוצרים נושאים תגים כאלו.
[עריכה] פיקוח על הכשרות
בעולם היהודי, בישראל ובעולם, מושקעים משאבים רבים בפיקוח על הכשרות אצל יצרני מזון וספקי מזון. רבים מיצרני המזון ומספקי המזון בישראל מצטיידים בתעודת כשרות על-מנת להיות אטרקטיביים למקפידים על הכשרות.
חוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג-1983, מייחד את הסמכות להעניק תעודת הכשר לרבנות הראשית, לרבנות הצבאית, ולרבנים שהוסמכו על-ידם. בין השאר נקבע בחוק "בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר", וכן "בעל בית אוכל שבידו תעודת הכשר ובית האוכל מוצג בכתב ככשר, לא יגיש ולא ימכור בו מצרכים שאינם כשרים לפי דין תורה". כללים אלה חלים על העוסקים בייצור מזון, מכירתו והגשתו במסעדות.
הרבנות הראשית, באמצעות הרבנות המקומית, מעמידה מפקחים במקומות המייצרים מזון, אשר מקבלים לעתים את שכרם מבעל העסק עצמו. יש הטוענים שדבר זה מביא לניגוד אינטרסים מובהק, שגורם בהרבה מקומות לחוסר רצינות בהקפדה על חוקי הכשרות. החרדים אינם מסתפקים בפיקוח זה, שאינו קפדני דיו לטעמם, והם מקיימים מערכת מסועפת של גופים לפיקוח על הכשרות. הבולט בגופים אלה הוא הבד"צ - בית דין צדק של העדה החרדית.
הרבנות מתנה לעתים את קבלת תעודת הכשרות בתנאים נוספים, כמו אי פתיחת המקום בשבת. תנאי זה אינו קשור ישירות לדיני הכשרות, אך הוא נובע מכך שאוכל שבושל בשבת אסור אף הוא באכילה, משום שנוצר תוך הפרת האיסור על מלאכה בשבת. כאשר הציבה הרבנות תנאים שאינם קשורים לכשרות המזון, אסר עליה בג"ץ לעשות כן. וכך אמר בעניין זה שופט בית המשפט העליון, תיאודור אור:
- מטרתו ותכליתו של החוק הן למנוע הונאה ביחס לכשרות המזון מבחינת טיבו, דרך הכנתו והגשתו, והוא לא נועד לשרת מטרות של השלטת דיני ההלכה בעניינים אשר אינם חלק מדיני כשרות המזון. כאמור, עניין לנו בחוק חילוני, הדן ב"דיני כשרות" של מזון בלבד, והסמכות שניתנה בו למתן הכשר לא באה להקנות לבעלי הסמכות אמצעי או מנוף להשלטת דיני ההלכה, אשר אינם שייכים לכשרות המזון. שימוש כזה בסמכות והכנסת שיקולים שאינם שיקולי כשרות המזון זרים הם לסמכות אשר הוקנתה על-פי החוק למתן תעודת הכשר. אנו בחוק חילוני עסקינן, אשר בא למנוע הונאה בכשרות המזון, וכשהמדובר בחוק זה במתן תעודת הכשר, הכוונה היא רק לכך שתינתן תעודת הכשר לגבי מזון - שהוא כשר; ולגבי מקום - שמגישים בו מזון כשר. אין הכוונה ליתן למי שבידו הסמכות לתת תעודת הכשר סמכות לכפות דרך התנהגות באותו מקום - אפילו דרך התנהגות זו מבטיחה שההתנהגות תהיה על-פי ההלכה - אם אין באותה התנהגות להעלות או להוריד בשאלת כשרות המזון עצמו. (בג"צ 465/89 אילנה רסקין נ' המועצה הדתית ירושלים, ניתן ב-27.5.90)
גם קהילות יהודיות בעולם עוסקות בפיקוח על הכשרות, כולל השגחה על פסי ייצור כשרים במפעלי מזון שאינם פונים דווקא לאוכלוסייה היהודית. בולטים בהקשר זה איגודי הכשרות OU (מסומן Ⓤ) ו-OK בארצות הברית.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: כָּשֵׁר |
||
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כשרות |
- עדכוני כשרות של הרבנות הראשית לישראל באתר כיפה
- כשרות באתר חב"ד
- פרופ' אברהם שטינברג, כשרות, באתר "דעת"
- איתור מסעדות כשרות ובתי מלון כשרים, בארץ ובעולם, באתר "סדר עולם"
- הרב אליעזר וולף, שמירת כשרות בעולם לא כשר, באתר "שמע ישראל"
- הלכות מאכלות אסורות של הרמב"ם
- כשרות בצה"ל
- שו"ת בענייני כשרות, באתר "כיפה"
- שו"ת בענייני כשרות, באתר "שורש"
- אתר הכשרות של תנובה
הבהרה: ויקיפדיה אינה מקור לפסיקת הלכה.
