אנמנזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אנמנזה (מיוונית αναμνησις – זכירה או היזכרות) היא מושג בעל משמעות בתחום הרפואה, הפילוסופיה, הפסיכואנליזה והדת.

תוכן עניינים 1 הגדרה קלאסית 1.1 מנון 1.2 פידון 2 הגדרה מודרנית 3 רפואה 4 דת 5 פסיכואנליזה 6 הערות שוליים

[עריכה] הגדרה קלאסית

בפילוסופיה, אפלטון משתמש במונח אנמנזה בתורת ההכרה שהוא מפתח בדיאלוג עם מנון ופידון.

[עריכה] מנון

בדיאלוג מנון, סוקרטס (מורהו של אפלטון) נקרא לאתגר על ידי מנון, במה שנודע אחר כך כפרדוקס הסופיסטים, או פרדוקס הידע:

מנון: ובאיזו דרך תחפש, סוקרטס, אחרי (הסגולה הטובה) דבר שאיך יודע כלל מהו? שהרי מה בין הדברים שלא ידעתם תשים לך מטרה בחיפושך? ואפילו יזדמן לך כאשר יזמן – כיצד תכירנו לדעת שהוא דבר זה שלא ידעתו? ^[1]

במילים אחרות, תוהה מנון, אם אינך יודע כיצד נראה הידע אותו אתה מחפש, לא תכיר אותו כאשר תראה אותו, ואם אתה יודע כיצד נראה הידע, אזי אינך צריך לחפש אותו. בכל מקרה, אם כן, אין כל טעם לנסות ולרכוש ידע.

סוקרטס, בתגובה לפרדוקס, מפתח את התאוריה של זכירה (אנמנזיס). על פי תאוריה זו הנשמה היא בת-אלמוות ונולדה בגוף גשמי פעמים רבות. הידע קיים למעשה בנשמה מזה נצח, אבל בכל פעם שהנשמה מתגשמת מחדש, אותו ידע נשכח בהלם הלידה. מכאן שאותו תהליך שאנו מכנים בשם "למידה", אינו אלא היזכרות במה ששכחנו. (ברגע שהחזרנו אותו לתודעתנו הרי הוא אמונה אמיתית שיש להופכה לידע אמיתי על ידי הבנה). בדרך זו סוקרטס (ואפלטון) רואה עצמו, לא כמורה, אלא כמיילדת, המסייעת ללידת הידע אשר קיים כבר בתלמיד.

תאור זה, של למידה כהיזכרות, מודגם באמצעות שאלות בגאומטריה שסוקרטס מפנה לעבד צעיר. בתחילה הנער עונה תשובה שגויה, אך כאשר סוקרטס מובילו להבחין בשגיאתו הנער תחילה נבוך, ולאחר מכן, באמצעות השאלות של סוקרטס, מסוגל להגיע לתשובה הנכונה. מטרת השיחה הזו היא להראות, כי לאור העובדה שהתשובה הנכונה לא נאמרה לנער, אזי אין מנוס מן המסקנה כי הנער הגיע לתשובה על ידי היזכרות במה שכבר ידע אך שכח.

[עריכה] פידון

בספר פידון מפתח אפלטון את התאוריה של היזכרות (אנמנזיס), על ידי שילובה בתאוריה של הצורות. ראשית, הוא מספר לנו יודע כיצד ניתן להשיג היזכרות. בעוד שבמנון השיטה היחידה להיזכרות היא בשאילת שאלות שבעזרתן סוקרטס מתקדם למטרתו, בפידון אפלטון מציג לנו דרך לחיות את חיינו כך שאנו יכולים להתגבר על אופיו המטעה של הגוף דרך "קתרזיס" (ביוונית καθαρσις) – זיכוך או טיהור (מאשמה או זיהום). הגוף וחושיו הם מקור הטעות, ידיעה יכולה לבוא רק דרך שימוש בהגיון, על ידי מחשבה על דברם בנשמה. שנית, הוא מבהיר שידיעה אמיתית, להבדיל מאמונה אמיתית, נבדלת בתכנה. אדם יכול לדעת אמיתות נצחיות, כיוון שאלה האמיתות היחידות ששכנו בנשמה מזה נצח. למרות שאמונה אמיתית, על הדרך הקצרה ביותר בין שתי ערים למשל, יכולה להועיל מאד, לא ניתן להתייחס אליה כידע אמיתי, שכן כיצד יכלו נשמותינו לדעת מימי נצח על מקומות אשר קמו רק בעת האחרונה.

[עריכה] הגדרה מודרנית

ברוב המילונים אנמנזה מוגדרת כהיזכרות, למרות שבמילונים ישנים יותר הגדרתה עשויה אף להיות, היזכרות של הנשמה.

[עריכה] רפואה

לקיחת אנמנזה היא חלק בלתי נפרד מן הראיון אותו עורך רופא למטופלו. האנמנזה מכילה את אותם פרטים שמוסר המטופל על המחלה, על התסמינים (סימפטומים) שהוא חש, כמו כאב, עקצוץ, סחרחורת וכד ואף אותם סימנים אובייקטיבים המופיעים על הגוף, נפיחות, אודם, וכד'. האנמנזה מהווה רכיב מהותי בקביעת אבחנתו (דיאגנוזה) של המטופל, והיא מסייעת למטפל להתמקד בשאלות הרלבנטיות לבירור המחלה. על פי מחקרים רפואיים שנעשו, ההערכה היא כי בכ-60% מן המטופלים ניתן להגיע לאבחנה על יסוד האנמנזה בלבד, ואילו אצל יתר המטופלים יש לאנמנזה, ברוב המקרים, תפקיד חשוב בבירור המחלה. האנמנזה אף מהווה הזדמנות למגע בלתי אמצעי בין המטפל למטופל ומסייעת בבניית הבנה ואמון מקצועי.

האנמנזה הרפואית כוללת, בדרך כלל, את הפרטים הבאים:

• פרטים מזהים
• תלונה עיקרית / סיבת הפניה לטיפול
• המחלה הנוכחית
• תולדות המטופל, מחלות עבר, טיפולים רפואיים בעבר
• תרופות אותן נוטל המטופל
• אלרגיות
• הרגלים בעלי השלכה בריאותית (עישון, שימוש בסמים וכד')
• תולדות המשפחה
• רקע סוציאלי
• סקירת מערכות הגוף

מובן שלא כל הפרטים המנויים מעלה ילקחו בכל אנמנזה והפרטים אותם יבחר המטפל לברר, ישתנו בנסיבות המטופל והטיפול המבוקש. ככל שמהות הבעיה הרפואית המצריכה טיפול ברורה יותר, מובן שהליך לקיחת האנמנזה יהיה קצר ותכליתי יותר.

[עריכה] דת

[עריכה] פסיכואנליזה

תורת הפסיכואנליזה מבוססת על ההנחה כי העלאת זכרונות (אנמנזיס) היא בעלת כח מרפא. בפסיכואנליזה, בדומה לרפואה, סיפור המאורעות אשר הביאו לתסמינים הנאורוטיים הוא בעל חשיבות מהותית. בתהליך הטיפולי. מובן שהמטופל אינו מודע לחשיבות המאורעות שבזכרונו, או השפעתן הפסיכולוגית על אישיותו. אלה מתבררים למטפל כחלק מן התהליך הטיפולי. במקרים רבים זכרונות אלה משנים ומחליפים צורה ומקבלים ביטוי במצבי חרדה וכד'.

המטופל בפסיכואנליזה אינו יודע פרטים אלה ולעתים נכנס לחרדה כאשר הוא מנסה למצוא פתרון לתסמיניו בפניה לאמצעים המסורתיים של הרפואה, דהיינו, תרופות והתערבויות רפואיות אחרות.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ מנון, כתבי אפלטון (כרך ראשון), תרגם מיוונית יוסף ג. ליבס, הוצאת שוקן, 1979, עמ' 430.