אסתר ארדיטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אסתר ארדיטי - חובשת צבאית בחיל האוויר הישראלי, שקיבלה את עיטור המופת על חילוץ יוצא דופן של טייס ונווט ממטוס מוסקיטו שהתרסק בבסיס החיל בחצור, ב-29 בנובמבר 1954.

תוכן עניינים

1 קורות חיים
2 ליל ההתרסקות
3 "המלאך בלבן"
4 אחרית דבר
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] קורות חיים

נולדה בסופיה, בולגריה, בשנת 1937. במלחמת העולם השנייה משפחתה גורשה לאיטליה. במהלך המלחמה, אמה ושניים מאחיה נרצחו. בתום המלחמה החלה ללמוד בבית ספר איטלקי. בשנת 1953 (בגיל 16) סיימה את לימודי בית הספר התיכון, והחליטה לעלות לישראל, למרות התנגדותו של אביה. היא עלתה עם אחיה במסגרת גרעין עלייה (קבוצת עולים), ונקלטה בקיבוץ עמיר שבגליל. אחרי זמן קצר התפרקה קבוצת הצעירים שהרכיבה את הגרעין, ואחיה של ארדיטי חזר לאיטליה. היא נסעה לתל אביב, והחליטה להתגייס לצה"ל. היא הוצבה בחיל האוויר ונשלחה לקורס חובשים, אותו סיימה בהצלחה ב-22 בנובמבר 1954.

[עריכה] ליל ההתרסקות

מטוס מוסקיטו

בליל ה-29 בנובמבר 1954, שבוע בלבד לאחר שהוסמכה כחובשת, מילאה תורנות לילה בבסיס חיל האוויר חצור. למרות מזג האוויר הקשה והגשום, טייסת מטוסי המוסקיטו של הבסיס, בפיקוד רס"ן יעקב שלמון, המריאה לאימוני לילה. זמן קצר לפני נחיתת המטוסים, נפגעה מערכת החשמל של הבסיס כתוצאה מפגעי מזג האוויר, ותאורת מסלול הנחיתה כבתה. מפקד הטייסת, רס"ן שלמון, הפנה את המטוסים ליעד אחר. אך הוא איבד שליטה במטוסו, ניסה לנחות על המסלול החשוך והחטיא אותו, והתרסק בשדה חקלאי סמוך. המטוס החל לבעור במהירות, והתחמושת שבו החלה להתפוצץ.

צוותי החירום של הבסיס מיהרו למקום, ובאמבולנס נהגה טוראית ארדיטי (בת 17), שלא החזיקה ברשיון נהיגה. לאחר ששמעה את זעקות הנווט הפצוע לעזרה, מיהרה להיכנס לתוך המטוס הבוער, למרות שאנשי צוות ההצלה הורו לה להתרחק. היא איתרה את הנווט הפצוע, וחילצה אותו בכוחות עצמה למקום מבטחים - תעלה סמוכה. הנווט שלמה הרצמן, שהיה פצוע קשה ובהכרה מלאה, סיפר לה שהטייס יעקב שלמון פצוע קשה ומחוסר הכרה. היא חזרה בריצה למטוס הבוער, חילצה את הטייס ממושבו, והצליחה לגלגל אותו לתעלה הבטוחה, בה שכב הנווט. כמה שניות לאחר מכן הגיעה האש למיכלי הדלק, והמטוס התפוצץ. הטייס והנווט פונו לבית חולים - הנווט הרצמן נפטר מפצעיו, והטייס שלמון החלים. הרמטכ"ל דאז, משה דיין, החליט להעניק לחובשת ארדיטי את עיטור המופת על תפקודה.

[עריכה] "המלאך בלבן"

לאחר שסיימה את שירותה הצבאי, למדה בבית הספר לאחיות שבבית החולים "כרמל" בחיפה. היא עבדה כאחות וכנהגת אמבולנס במד"א ירושלים, ומשנת 1967 עבדה כמדריכת טיולים.

במלחמת ששת הימים (יוני 1967) התנדבה לשרת כחובשת בתחנת איסוף נפגעים של חטיבת הצנחנים בירושלים, ובהמשך ליוותה את הצנחנים כחובשת קרבית, עד כיבוש הכותל המערבי. בעקבות זאת קראו לה "המלאך של הצנחנים" או "המלאך בלבן" מכוון שהייתה בחלוק לבן כחובשת וליוותה את הצנחנים כל המלחמה עד להגעתם לכותל. במלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973) התנדבה לשרת כחובשת בבית חולים שדה, ליד תעלת סואץ.

[עריכה] אחרית דבר

בשנת 1975 קיבלה אות התנדבות מיוחד מנשיא המדינה אפרים קציר. בהמשך עבדה במשרד התיירות כמדריכת תיירים (בעיקר תיירים מאיטליה). בשנים האחרונות לחייה הביעה התנגדות נחרצת לחלוקה אפשרית של העיר ירושלים. ב-20 בפברואר 2003, בגיל 66, היא נפטרה בעת ביקור קרובים באיטליה, ונקברה בעיר ליבורנו.