אריה אבישר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריה אבישר (1926 - 1972), היה יליד שכונת בית הכרם בירושלים ומחנך בהכשרתו. במלחמת העולם השניה התגייס אבישר לצבא הבריטי יחד עם המתנדבים מהיישוב היהודי בארץ ישראל. הוא הוצב בפלוגת מובילי המים 148 ובשמה הרישמי PAL) water tank). [1]בראשית הקמתה פעלה במדבר המערבי בצפון אפריקה. הפלוגה נטלה חלק ב"מבצע אוואלאנש", נחיתת בעלות הברית בספטמבר 1943 בחוף סלרנו, דרומית לנפולי באיטליה.
במלחמת השחרור, השתתף אריה אבישר בפריצה לעיר העתיקה של ירושלים יחד עם כוחות הההגנה. הוא נמנה על מפקדי הרובע היהודי ונפצע מירי. עקב פציעתו, הוא פונה מהרובע ולא נפל בשבי, כמו שאר הלוחמים ברובע.
בספטמבר 1948 נישא לחנה, חברת פלמ"ח ילידת ירושלים. אבישר ביצע שליחויות מטעם המדינה בחו"ל. הצטרף לצוות הבכיר של משרד התיירות ומונה למנהל מחלקת ההדרכה, אשר ניסתה להסדיר באופן רשמי את רישוי העוסקים בתיירות. לאחר מותו, נקרא על שמו בית הספר המרכזי לתיירות - תדמור, בהרצליה. אריה אבישר הובא למנוחות בירושלים.
[עריכה] פעילות חינוכית באיטליה
בהגיעו לרומא, אחרי שבעלות הברית כבשו את העיר, פתח מחדש בעיר את בית הספר העברי ע"ש Vittorio Pollaco וריכז בו 350 תלמידים. בהמשך פתח גם את בית הספר העברי בפירנצה.[2] אירגן את העלייה של הפליטים במסגרת ליגלית. בתום המלחמה המשיך לעסוק בפעילות חינוכית באיטליה לפליטים שהגיעו ממזרח אירופה.
[עריכה] מכתביו לידידה
בארכיון הציוני מצויים המכתבים ששלח לידידתו בארץ. במכתבים מובאים חוויות צבר ישראלי, בן 19, אשר לראשונה בא במגע עם הגולה. מלבד המפגשים שלו עם האיטלקים, הוא מתאר איך עלה בידו להקים מחדש שני בתי ספר עבריים : ברומא ובפירנצה - כל אחד עם מאות תלמידים. המורים היו חבריו לפלוגה נהגים מובילי מיכליות מים . הילדים נאספו מעיי החרבות בערים, אשר נהרסו בקרבות המלחמה. התלמידים חוו את אי הידיעה על גורל משפחתם. לעתים היו חסרי קורת גג ובכל מקרה היו רעבים למזון. בבית הספר הם קבלו גם את ה"מזון הממשי" וגם את החינוך לאהבת ארץ ישראל. הוא הצליח לבצע באחד מבתי התיאטרון בפירנצה (La Pergola) מופעים אחדים של התלמידים. במופע הנערים והנערות הציגו את הווי החיים בארץ ישראל. נכחו במופעים מאות חיילים יהודים ואחרים שהיו באותם הימים בפירנצה. פעולות מסוג זה החזירו לפליטי השואה את הגאוה היהודית, אשר הביאה בהמשך לעלייתם ארצה.
במקביל, אריה אבישר, טיפל בהוצאת ילדים יהודים ממנזרים. [3]. היו לו גם אי הבנות עם הרב המקומי בנושא מהות החינוך שניתן לתלמידים. [4]. החינוך כלל הכנה לטקסים המקובלים בחגים היהודיים וביצועם בפומבי על פי הנוהג בהתיישבות העובדת בארץ ישראל.
