אתונה העתיקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אתונה העתיקה הייתה אחת הפולייס החשובות והמשפיעות ביוון העתיקה. אתונה הייתה אחת הפולייס המאוכלסות והגדולות ביותר ביוון. פוקס מעריך את אוכלוסייתה בכ-300,000 נפש. שטחה כלל את אטיקה וגודלו היה כ-2,500 קמ"ר - מדינת ענק במונחים יוונים כשגודל רב הפולייס לא עלה על קילומטרים רבועים ספורים. אתונה היא אחת המקורות של הדמוקרטיה המערבית. היצירה הספרותית של יוון הגיעה לפסגות עם הטרגדיות של סופוקלס, הקומדיות של אריסטופנס ויוצרים אחרים שפעלו באתונה. סוקרטס, אפלטון, אריסטו ופילוסופים אחרים שפעלו באתונה הביאו את הפילוסופיה היוונית לפסגה. הפסלים של פידיאס היו בין היפים ובין המוערכים בכל רחבי האויקומנה - הארץ הנושבת בפי היוונים.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] אתונה בתקופה הארכאית והקלאסית
ערך מורחב – היסטוריה של אתונה בימי יוון העתיקה
אתונה נוסדה ככל הנראה סביב שנת 2000 לפנה"ס. כבר בתקופה המיקנית הייתה למרכז חשוב. הפלישה הדורית שהחריבה את התרבות המיקנית פסחה על אתונה והיא לא נפגעה, אך מעמדה נפגע והיא ירדה לדרגת עיירת שדה בלתי חשובה. בתקופה כלשהי שאין לנו תיעוד לגביה אוחדה אטיקה תחת הנהגתה של אתונה וכונן בה שלטון מלוכני.
המלוכה החזיקה מעמד רב התקופה האפלה ובשלהיה עבר השלטון לידי האריסטוקרטיה המתפתחת. התפתחות זו התרחשה ברב פולייס יוון וכמו ברב פולייס האחרות גם באתונה השתנתה צורת השלטון הרפובליקה האריסטוקרטית פינת מקומה לטמוקרטיה שבה זכות הבחירה לא נובעת מייחוס אבות, אלא משומת הרכוש.
במאה ה-7 פעל באתונה המחוקק דרקון שהעלה על הכתב את החוקים בני זמנו. משבר כלכלי היה הרקע לרפורמות של סולון שהיו צעד חשוב לכיוון הדמוקרטיה באתונה. הרפורמות שעיקרן היה העמקת הבסיס הטמוקרטי של המשטר וביטול שעבוד הגוף של הלווים עזרו להתגבר בצורה חלקית על המשבר. פייסיסטרטוס שפעל כ-30 שנה לאחר הרפורמות של סולון הצליח לתפוס את השלטון בעיר והיא לטיראן. שלטונו ושלטון בניו נמשכו עד סוף המאה ה-6.
אחרי נפילת הטירניה השלטון עבר לידי הכוחות הדמוקרטיים בראשותו של קליסתנס. קליסתנס יזם רפורמות אחדות בצורת המשטר שעזרו לבסס את הדמוקרטיה באתונה. צורת שלטון זו נשארה בעינה באתונה במשך כל ימי עצמאותה, למעט פעמים בודדות שבהן האוליגרכים הצליחו לתפוס את השלטון בעיר.
בעת שינוי המשטר באתונה שכנה חדשה ומאיימת התחילה להתדפק על דלתותיה של יוון. האיום הפרסי הגיע. אתונה הייתה מעורבת בצורה פעילה במרד האיוני והפרסים דרשו את כניעתה. משסרבה, נשלח צבא גדול להעניש אותה, אך האתונאים יכלו לצרה והפרסים נחלו מפלה בקרב מרתון שהתחולל בשנת 490 לפנה"ס.
הפרסים לא השלימו עם התבוסה ועשר שנים לאחר מכן ערכו פלישה רבתי המוכרת יותר בשם מלחמת פרס - יוון. גיס פרסי ענק שעלה פי שלוש על הגיסות היוונים ביקשו להשתלט על יוון. מוקדון וצפון יוון נכנעו לפרסים ללא מאבק. היוונים ניסו לבלום את הפרסים במעבר תרמופילאי, אך לא הצליחו לעמוד נגד הענק הפרסי בקרב תרמופילאי והפרסים שטפו את מרכז יוון והגיעו לשערי אתונה.
אתונאים תחת הנהגתו של תמיסטוקלס סירבו להכנע ופינו את האוכלוסייה האזרחית לאי שכן ונתנו לפרסים לשרוף את עירם. למרות הנחיתות המספרית הצליחו היוונים להכות שוק על ירך את הצי הפרסי בקרב סלמיס ושנה לאחר מכן הביסו את הצבא הפרסי בקרב פלאטה אשר התחולל בבויוטיה (מרכז יוון). אחרי סילוק הפולשים, ביקשו האתונאים להעביר את המאבק לשטחי האימפריה הפרסית, אך הברית ההלנית בראשות ספרטה התפרקה כי האחרונה לא רצתה לסכן את פירות הניצחון בארץ לא נודעת. האתנונאים החליטו להמשיך במערכה ללא ספטרה וכך נולדה הליגה האטית-דלית שהייתה הבסיס לאימפריה האתונאית הראשונה.
הליגה האטית דלית שנוסדה על מנת להמשיך את המלחמה בפרסים ולגאול את היוונים שגרו באיוניה מעול השלטון הפרסי. המלחמה הסתיימה בשנת 449 המלחמה עם הפרסים הסתיימה בחתימה על שלום קליאס. אף שלכאורה, הסיבה לקיום הברית חלפה מהעולם, האתונאים לא פיזרו את הברית, אלא העמיקו את שליטתם בה. עוד לפני סוף המלחמה, בשנת 454, העבירה אתונה את אוצר הברית מהאי דלוס לאתונה והתחילה להשתמש בכסף למטרותיה האישיות תוך כדי הצגה צינית של הדברים בתור מעשה שנועד לתרום לכל בעלי הברית. ערים שביקשו לפרוש מהברית נענשו ואפילו נשלחו מתנחלים (קלרוכים) שהורכבו מעניי אתונה שתפסו בכח חלק מאדמות בעלי הברית הסוררות על מנת להענישן ולפקוח עין על המתרחש בערים אלו.
בין העברת קופת האוצר לאתונה לבין פרוץ המלחמה הפלופונסית (431) אחז פריקלס בהגה השלטון ואתונה נהנתה משגוש כלכלי ותרבותי. לעתים מכונה תקופה זו "תקופת פריקלס". בתקופה זו נוצרו המונומטים היפים שעמדו על האקרופוליס וחלק נכבד מהיצירה הספרותית של אתונה.
עם פרוץ המלחמה לא פסקה הפעילות התרבותית וקומדיות נוקבות שביקרו את השלטון המשיכו למשוך קהל רב. פריקלס נספה במגפת טיפוס הבטן בשנה השנייה למלחמה ובלי הדרכתו נסחפה אתונה להרפתקאות שהמיטו עליה אסון. במהלך המלחמה ארעה הפיכה אוליגרכית (411) בעיר והם הצליחו לתפוס את השלטון לתקופה קצרה, אך משלא עמדה לצדם תמיכת העם ויותר חשוב מכך התמיכה של הצי, אבדו את השלטון במהרה. ההנהגה הדמוקרטית של אתונה ניסתה להמשיך במלחמה, אך תוצאות המפלה בסיציליה היו חמורות והאוצר האתונאי התדלדל. אחרי תבוסה בקרב ימי גדול (406) אבד הצי האתונאי והעיר נאלצה להכנע אחרי מצור בין שנתיים.
סעיפי הסכם השלום היו קשים מאוד לאתונה, אך היא הצליחה להשתקם מבחינה כלכלית ואפילו רכשה לעצמה חלק מבעלי בריתה הישנים. במהלך תקופה זו שוב עלו לשלטון האוליגרכים, הפעם בתמיכה ישירה של ספרטה, אך גם הפעם לא הצליחו לזכות באהדה ציבורית ותוך פרק זמן קצר חזרו הכוחות הדמוקרטיים וביססו את אחיזתם בעיר.
אתונה המשיכה לשגשג במהלך המאה ה-4 לפנה"ס והאקדמיה המפורסמת של אפלטון הוקמה בתקופה זו. למרות חידוש הברית עם חלק מבעלות בריתה הישנות, לא חזרה למעמד הבכורה שהיה לה בימיו של פריקלס. תוך כמה עשרות שנים אבדה גם את הברית השנייה והתרכזה במסחר.
עם עלייתו של פליפוס השני ניסתה להתנגד לו בהנהגתו של דמוסתנס, אך ניגפה בסופו של דבר בקרב כירונאה (338) ואבדה את עצמאותה לעד. גם תחת שלטון המלכים ההלניסטים השונים ולאחר מכן הרומאים הייתה למרכז תרבותי חשוב ושגשגה מבחינה כלכלית עד אשר נסגרה האקדמיה שלה בשנת 529 לספירה על ידי הקיסר הביזנטיני יוסטיניאנוס הראשון. אתונה חזרה לעמדת הבכורה עם קבלת העצמאות היוונית במאה ה-19 והפיכתה לעיר הבירה של המדינה הצעירה.
[עריכה] אתונה בתקופה ההלניסטית
[עריכה] אתונה תחת שלטון האימפריה הרומית
[עריכה] דת תרבות
הדת באתונה לא הייתה בהרבה משאר ערי-המדינה של יוון. לצד הפנתאון היווני הרגיל, בדומה לשאר פולייס הייתה לעיר אלוהות ראשית שנחשבה למגנת העיר וגיבור מקומי. האלוהות הייתה אתנה ואילו הגיבור היה תסאוס.
[עריכה] תיאטרון
- ערך מורחב – תיאטרון ביוון העתיקה
[עריכה] גאוגרפיה ודמוגרפיה
בדומה לפולייס אחרות ביוון העתיקה, ריבוד חברתי היה רווח באתונה. האוכלוסייה נחלקה למה שכבות, כשהחלוקה המידית הייתה לבני חורים בעלי זכויות (אזרחים), בני חורים בעלי זכויות מוגבלות (גרים - מטויקים) ועבדים. השכבה של האזרחים גם כן התחלקה למספר שכבות משנה לפי העושר הכלכלי. אף שנדמה, אולי, שהמטויקים נמנה על השכבה העניה באתונה, אין זה נכון באופן מוחלט. חלק מהם צבר נכסים רבים וחלק אחר התבלט בחיי הרוח ובתפקידים אחרים. אריסטו, למשל, נמנה על מעמד המטויקים.
[עריכה] כלכלה
[עריכה] צבא
[עריכה] הצי המלחמתי
- ערך מורחב – הצי האתונאי
קודם לתקופה הקלאסית לא החזיקה אתונה בצי מלחמתי ראוי לשם. המפנה ארע הודות לתמיסטוקלס, אשר ב-484 לפנה"ס, על רקע מלחמתה של אתונה באייגינה ולנוכח איום הפלישה הפרסית ליוון, הנהיג את שיטת הטריאררכיה ויזם את בנייתן של החומות הארוכות ושל מאתיים טריארות במספנות אתונה; אוניות אלה נטלו חלק חשוב בניצחון היוונים על הצי הפרסי בקרב סאלאמיס (480 לפנה"ס), ניצחון שהציל את יוון כולה משעבוד.
בסיום מלחמת יוון-פרס, פרשה ספרטה מהנהגת הליגה ההלנית שלחמה בפרסים; במקומה הוקמה ליגה חדשה בראשותה של אתונה, הברית האטית, שפעלה לסילוק אחרוני המאחזים הפרסיים מן הים האגאי ולשחרור האיונים מעולו של מלך פרס. מסגרת מדינית-צבאית זו הפכה בתוך שנים אחדות לאימפריה ימית אתונאית משגשגת, שהצי המלחמתי האתונאי הוא משענה העיקרי. באמצעותו כפתה אתונה את מרותה על חברות הברית, גוננה על סחרה הימי הנפרץ, והגדילה את עושרה והשפעתה בעולם היווני. זהו תור הזהב בדברי ימיה של אתונה.
לצי המלחמתי ולמסחר הימי הייתה השפעה פוליטית וחברתית רבה באתונה גופה; גדל משקלם הפוליטי של המלחים והחותרים בני "המעמדות" הנמוכים המשרתים באוניות, והדבר השפיע על עיצובה והעמקתה של הדמוקרטיה האתונאית. עוצמתה הימית של אתונה, שגשוגה הכלכלי והתחזקות מעמדה ביוון היו הגורם למלחמה שפרצה בינה לבין ספרטה ב-431 לפנה"ס. כשלושה עשורים נמשכה המלחמה הפלופונסית בין ספרטה המעצמה היבשתית לבין אתונה - המעצמה הימית. קיומה של האימפריה האתונאית היה תלוי כל כולו בצי המלחמתי, ומשעה שניגף בידי הספרטנים בקרב ארגינוסאי, נאלצה להיכנע וירדה מגדולתה. בתקופת ההגמוניה של ספרטה הצליחה אתונה לכונן מחדש את עוצמתה הימית, אך היה זה בבחינת צל חיוור של העבר המפואר. ב-338 לפנה"ס נכבשה אתונה על ידי פיליפוס מלך מוקדון ואיבדה את עצמאותה.
הצי המלחמתי של אתונה בתקופה הקלאסית הורכב מטריארות. בתקופה זו העלו האתונאים את הטקטיקות הימיות למדרגת שלמות, ושמו את מבטחם בתמרוני ניגוח המכוונים להטבעת אוניית היריב ולא בלוחמת סיפונים. את מרב ידיעותינו על כלי השיט וארגון הצי המלחמתי בתקופה זו, כמו גם בנושאים רבים אחרים, אנו שואבים מממצאים ארכיאולוגיים, אפיגרפיים ואיקונוגרפיים אתונאים.
[עריכה] צבא היבשה
בתקופה המיקנית, הצבא האתונאי היה דומה לצבאות האזור והושתת בעיקר על אצילה שנלמה על גבי מרכבות. הידיעות על הצבא האתונאי בתקופות אחרות נדירות ביותר ואין כל תיעוד כתוב שמתייחס לימי האפלה או לראשית התקופה הארכאית. יחד עם זאת, מתוך הקבלה לאזורים אחרים ביוון, ממצאים ארכאולוגיים והשוואה עם תעודות מאוחרות יותר שהתייחסו לתקופה, אפשר לומר בוודאות לא מעטה שהצבא האתונאי הורכב בתקופת ימי האפלה על אצולה. עם המעבר להופליטים ברחבי יוון, גם הצבא האתונאי עבר לסוג זה של חיילים. סולון היה הראשון שנתן לאזרחים, שביכולתם לחמש את עצמם, ביטוי חוקי. על פי הרפורמה של סולון, אזרחים אלו היו יכולים להבחר למשרות שהיו חסומות בפני אלו שידם לא הייתה משגת לקנות את כלי הזין. עם הזמן בוטלה התקנה וכל האזרחים היו יכולים להבחר לכל המשרות, אך החזרה להצבעה לפי שומת רכוש הייתה אחד העקרונות החשובים במצע של סיעת המתונים באתונה. סיעת המתונים, בדומה לסולון ראו ביכולת האזרח לקנות את כלי נשקו את קו הגבול בין אזרחות מלאה לבין אזרחות חלקית.
בתקופתו של פסיסטרטוס לא היה לאתונה צבא לאומי. פסיסטרטוס שחשש ממרד הסתמך אך ורק על שכירי חרב שבאו מבחוץ.
בשנת 501 לפנה"ס התחילו האתונאים לבחור את מפקדי צבאם בהצבעה. נבחרו 10 סטרטגוסים, אחד לכל שבט.
שדרתו של הצבא האתונאי בימי זוהרה (המחצית השנייה של המאה ה-5 לפנה"ס) הושתתה על חיל רגלים כבד המורכב מהופליטים. פוקס מעריך את מספר ההופליטים האתונאים ערב המלחמה הפלופונסית ב-13,000 אלף בקו ראשון ו-16,000 בקו שני. רובם ככולם היו אנשי מעמד הביניים דוגמת סוחרים זעירים, איכרים זעירים וכיוצא באלה.
לצד חיל רגלים שירתו בצבא היבשה האתונאי פרשים. בדומה למדינות רבות אחרות ביוון העתיקה, חיל הפרשים היה הזרוע המסייעת לחיל הרגלים ומספרם לא עלה על 1,000 בשיאה של האימפריה האתונאית. בחיל הפרשים שירתו בעיקר בני האצולה.
[עריכה] פוליטיקה ומשטר
- ערך מורחב – הדמוקרטיה האתונאית
בדומה לפולייס רבים ביוון העתיקה המשטרה של אתונה בימי הקדם היה מלוכני. עם הזמן, פחתו כוחו ומעמדו של המלך וסמכויותיו הועברו למועצת אצילים שנקראת אראופגוס. בהתחלה, סמכויות האראופגוס היו מצומצמות, אך לאט לאט יותר ויותר סמכויות המלך עברו לידיו, עד אשר עברה המלוכה מהעולם באתונה. בתקופה זו שלטו באתונה פקידים נבחרים הידועים בשם ארכונטים. בהתחלה נבחרו 3 ארכונטים ולאחר מכן נוספו להם 6 נוספים. הארכונטים היו כולם מקרב האריסטוקרטיים העשירים וכך קמה לה הרפובליקה האריסטוקרית של אתונה.
בימי הרפובליקה התחילו להוולד ניצני הסיעות הפוליטיות שהתפתחו באתונה ובאו למלא כוחם במהלך המאות ה-6 וה-5 לפנה"ס. הדמוקרטים הרכיבו את סיעת אנשי ההר, האוליגרכים הקיצוניים את סיעת אנשי העיר ואילו המתונים שתמכו בטמוקרטיה התקבצו בסיעת החוף. אף שניתן לאפיין את הפוליטיקאים האתונאים לפי האידאלוגיה שלהם, הסיעות לא היו דומות למפלגות מודרניות. לא התקיימה שום פעילות מפלגתית והמועמדים הציגו את עצמם לבד ורצו לבד לבחירות.
המצב הכלכלי הקשה ששרר ביוון בכלל ובאתונה בפרט הביא את האתונאים לפני הכרח לתקן את המצב. סולון נבחר לבצע את המשימה, והרפורמות שלו הקלו במידת מה את הלחץ על עניי העיר, אך סולון לא בחר צד מסוים וחסידי שלושת הזרמים לא היו מרוצים מהרפורמות שלו. כתוצאה מכך, הסדר הופר בתחילת המאה ה-6 והטיראן פייסיסטרטוס עלה לשלטון.
הטירניה הייתה למעשה שלטון יחיד, אף שהטיראן ניסה להציג את עצמו כמחזיר העטרה ליושנה ושמר על המסגרת החוקית שהותיר אחריו סולון. כמו שקרה בפולייס רבות אחרות ביוון, בניו של פייסיסטרטוס לא היטיבו לשלוט כמוהו והשלטון נשמט מידם בסופה של המאה ה-6 לפנה"ס. הדמוקרטים בראשותו של קלייסתנס הצליחו לתפוס את השלטון והוא נשאר בידם עד סוף תקופת העצמאות האתונאית, למעט כמה הפיכות אוליגרכיות שהצליחו לתפוס לתקופה קצרה, אך לא הותירו חותם על המשטר האתונאי.
קלייסתנס ערך שינויים מפליגים במשטר. לראשונה הונהג תשלום עבור שירות מדינה, מה שפתח הלכה למעשה את הדרך בפני פשוטי העם להשתתף בפעילות פוליטית כי לא היו כבולים עוד לשדותיהם. רפורמות נוספות העבירו את סמכויות האראופגוס לידי הבולי (מועצת ה-500) ולאקלסיה (אספת העם). המשטר של קלייסתנס עבר מהעולם עם תבוסת אתונה בקרב כירונאה ואיבוד העצמאות. החל מרגע זה חדלה להקיים מדיניות חוץ פעילה והפוליטיקה שלה התרכזה בענייני פנים בלבד.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אימגו, אתונה מול ספרטה
- יום עיון מטעם האוניברסיטה הפתוחה בנושא אתונה העתיקה
- אתר שמוקדש לממצאים ארכאולוגיים וארכיטקטוניים של אתונה העתיקה (אנגלית)
- אתר משרד התרבות של ממשלת יוון שמוקדש לאתונה העתיקה. מכיל תמונות ומידע רב (אנגלית)
[עריכה] לקריאה נוספת
- אלכסנדר פוקס, אתונה בימי גדולתה, מוסד ביאליק, 1959
- אלכסנדר פוקס, מדינה וחברה ביוון, מוסד ביאליק, 1976
