בולבול צהוב-שת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בולבול צהוב-שת
מצב שימור
מצב שימור: אין חשש (LC)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	חולייתנים
מחלקה:	עופות
סדרה:	ציפורי שיר
משפחה:	בולבוליים
סוג:	בולבול
מין:	בולבול צהוב-שת
שם מדעי
Pycnonotus xanthopygos

בולבול צהוב-שת (שם מדעי: Pycnonotus xanthopygos) היא ציפור שיר בינונית בגודלה, מעט יותר גדולה מדרור בית. אורך גופה בין 19.5 ל-22 ס"מ. אורך כנפה בין 9.1 ל-9.8 ס"מ ומשקלה 43-41 גרם.

הבולבול צהוב השת חי בגינות, מטעים, נאות מדבר וכל מקום אחר עם שיחים ועצים. נפוץ מאוד בערים, אך לרוב מתרחק משדות, ערבות עשבוניות ושטחים פתוחים (כולם חסרי עצים ושיחים). בישראל הוא ציפור יציבה (לא נודדת).

תפוצת המין P.xanthopygos (המין בישראל): מדרום טורקיה עד לעדן ועומן בדרום חצי האי ערב.

הבולבול הוא אחת מהציפורים היחידות שעדיין מותר לצוד בישראל, וזאת משום הנזק הרב שהוא גורם לגידולים חקלאיים.

הערבים מחבבים את הבולבול כציפור כלוב, ובחיג'ז ועדן מוכרים אותם לעולי רגל מוסלמיים.

תוכן עניינים 1 אורח חיים 2 קולות 3 תזונה 4 רבייה 5 בתרבות 6 ראו גם 6.1 קישורים חיצוניים

[עריכה] אורח חיים

הבולבולים צהובי השת חיים בצמדים, אך הצמד אינו תמיד זכר - נקבה, וגם אם כן, הוא לא תמיד למטרות רבייה. הצמד נשאר קרוב רוב שעות היום. בניגוד לרוב שאר ציפורי הארץ, אין הבולבולים מרבים לשמור על מרחק בין פרטים. ההיפך הוא הנכון - הם מרבים להתחכך אחד בשני, לסדר זה את נוצותיו של זה, ולישון צמודים באותו מקום לינה קבוע, לפחות לזמן קצר.

הבולבול צהוב השת מנסה להתנחל, ורק אלה שצלחו בכך יוכלו להתרבות. הנחלות לא תמיד מכילות מספיק אוכל למשך כל השנה, ובמקרה כזה בעל הנחלה ינטוש את נחלתו מדי פעם, על מנת להשיג מזון. בעלי הנחלה שומרים עליה לאורך כל השנה. בעל הנחלה מכריז על בעלותו עליה בשירתו בין מרס לאוקטובר, בעיקר בבוקר ובערב. הבעלים שרים לרוב ממקום בולט וגבוה, ומגרשים בולבולים חסרי טריטוריה, המנסים לפלוש אליה או לישון בתחומה. גודל הטריטוריה נע בין חצי דונם לשניים (גודל הנחלה הממוצע הוא 1.3 דונם), וזה שטח קטן יחסית לציפור הגדולה כבולבול צהוב שת.

[עריכה] קולות

הבולבול צהוב השת הוא מן המקדימים לשיר. בשעות הבוקר המוקדמות, לפני שהשמש עולה, הוא כבר מסלסל בשירתו הטריטוריאלית, בעיקר בין מרס לאוקטובר. שירתו מורכבת מ"משפטים" שבכל אחד מהם 4-6 "הברות" החוזרות שוב ושוב. המנעד של הבולבול רחב מאוד, והמיטיבים להקשיב ישמעו גם רמזים משירת השחרור, הנקר והירקון.

גם לקראת הלינה שומעים את הבולבול מזמר. קולו אז נשמע כטרטור, מעין צ'אר צ'אר, שחוזר על עצמו. קול דומה, ששונה מעט בעצמה ובקצב, נשמע כשבולבולים צהובי שת מתאגדים סביב חתול, נחש, או תנשמת, או כשאדם קרב אל קנם - כלומר, כשהבולבול חש סכנה.

יש לבולבול גם קול ברכה חזק למדי, בו הוא מברך את בן זוגו, כשהשניים נפגשים, לאחר פרידה זמנית.

[עריכה] תזונה

הבולבול צהוב השת ניזון בעיקר בפירות וחרקים. פירות קטנים כמו תות עץ, אזדרכת, אלת המסטיק וכדומה הוא בולע בשלמותם, ולאחר מכן מפריש את זרעיהם בלשלשתו, וכך מסייע להפצתם. מפירות גדולים יותר כמו אפרסק, שסק, תמר, עגבניה ונוספים הוא נוגס חתיכות מכל פרי. עקב שיטת אכילה זאת, הוא גורם נזק רב לחקלאות. הבולבול לוכד חרקים בעזרת חיפוש פעיל, או שהוא מאתרם מנקודת תצפית. הוא שולח מקורו מדי פעם בעלים ופרחים כדוגמת האירוס. בחורף, כשהמזון פחות זמין, הוא אוכל גם חלזונות ונמלים, ויש תצפיות שמראות שאפילו פגרי צופיות, חרדונים מצויים ועכברים לא חומקים מתפריטו הרחב עד מאוד.

כהשם מוצאים מקום שופע מזון, עשויים בולבולים צהובי שת רבים להתאסף באזור, למין "אספסוף" קולני, המתרכז באכילה. ניתן לשמוע אספסוף זה למרחקים, והוא הוא זה שגורם לנזקים הגדולים במטעים ולכרמים. האספסוף מתקבץ בבוקר ומתפזר רק בערב. ההרכב והגודל משתנים כל הזמן; פרטים באים והולכים, ומדי פעם יש אפילו מאות פרטים בזמן מסוים, שרובם צעירים. במעופם אל מקום ההתכנסות, הם מגביהים עוף וכך נמנעים מריבים עם בעלי הנחלות בדרכם. כשהאספסוף נמצא בתוך נחלה מסוימת, בעליה מצטרפים לחגיגה.

[עריכה] רבייה

עונת הקינון מתחילה באמצע מרס ומסתיימת, עם פריחת אחרוני הגוזלים, באמצע אוגסט. שיאה הוא בחודשים מאי ויוני. הבולבולים משלימים עד שלושה מחזורי רבייה (הזמן מהטלת הביצים עד פריחת הגוזלים מהקן) בזמן זה.

הנקבה בונה לבדה את הקן, אך הזכר מלווה אותה בזמן איסוף החומרים והבאתם לקן. הנקבה לרוב בונה את קינה במקום מוסתר היטב, בין ענפים דקים ובגובה של מטר עד שניים וחצי מעל האדמה. הבסיס מורכב מעלים רחבים, לעתים נייר עיתון, יריעת פלסטיק או צמר גפן. מעליהם הנקבה צוברת זרדים, אותם היא שוזרת בעזרת קורי עכביש וסיבי צמר גפן. הקן נבנה בצורת סלסילה, ובתוכו מסודרים עשבים ושורשים עדינים, אך ללא ריפוד ממשי. במקרה ויש חומרי ריפוד, כמו עלים, חבלים, נוצות, צמר וכדומה, הם מעטרים את הקן מבחוץ. קוטר הקן בין 8 ל-10 ס"מ, קוטרו הפנימי כ-6.5 ס"מ ועומקו בין 4 ל-5 ס"מ. מתחילת הבנייה עד להטלת הביצים חולפים 5-8 ימים. הנקבה מטילה מדי בוקר. סך הביצים בכל התטולה הוא בין 2 ל-4 ביצים. גודל הביצה הממוצעת הוא 17X24 מ"מ. הצבע הבסיסי של הביצה הוא לבן לילכי, והיא מנוקדת בנקודות חומות-סגולות. הביצה האחרונה בתטולה בהירה ומוארכת.

הדגירה מתחילה מהטלת הביצה האחרונה ואורכת כשבועיים. הנקבה דוגרת לבד, כשהיא עוזבת את הקן כל כמה דקות כדי לחפש מזון. הגוזלים בוקעים ערומים וסומים לחלוטין. עורם סגול אדום כהה ולועם אדום. בתחילה רק הנקבה מאכילה את הגוזלים, אבל עם הזמן חלקו של הזכר גדל, עד שהוא משתווה לחלקה של הנקבה. מזון הגוזלים מורכב בהתחלה רק מחרקים, וככל שהם גדלים הם מקבלים יותר פירות. הנקבה ממשיכה לדגור עליהם כשבע לילות. כשהגוזלים בני 13-14 ימים הם עוזבים את הקן. כעשר ימים לאחר מכן הם ממשיכים לעוף אחרי ההורים ולבקש מזון. כשהם בני ארבעה שבועות, הם כבר אוכלים לבד, ובגיל חודש וחצי הגוזלים עצמאיים לחלוטין. כ-15% בלבד מהביצים המוטלות מגיעות להפרחת גוזלים מהקן.

[עריכה] בתרבות

• המשורר ע. הלל כלל את השיר "בולבול למה ככה" בקובץ השירים שלו "מעשה בחתוליים ושאר החיות של ע' הלל" (כתר, 1977, איירה אלונה פרנקל).
• המשוררת לאה נאור כללה בשירהּ "מקהלה עליזה" את הבית "פתאום הפסיק את השירה / פשוש אחד זעיר / אם אין מילים ואין תווים / הוא לא מוכן לשיר. / אנחנו לא רוצים מילים / רגזו הבולבולים / אנחנו, גם ללא מילים / נורא מתבלבלים."
• עמיר בלבן, מנהל המרכז לחקר ציפורי ירושלים של החברה להגנת הטבע, רואה בבולבול מועמד לתואר "הציפור הלאומית של ישראל" [1]

[עריכה] ראו גם

• עופות בישראל

[עריכה] קישורים חיצוניים

• בולבול - המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית