שחרור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שחרור
פרט בוגר של שחרור על הקרקע
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	ציפורי שיר
משפחה:	חטפיתיים
סוג:	קיכלי
מין:	שחרור
שם מדעי
Turdus merula

השַחֲרוּר (שם מדעי:Turdus merula) הינה ציפור ממשפחת החטפיתיים שבסדרת ציפורי השיר. בעבר המין השתייך למשפחת הקיכליים, אך לפני זמן מה משפחה זו צורפה כתת משפחה למשפחת החטפיתיים. זהו המין הנפוץ ביותר בישראל מבין בני סוגו.

אורכו של השחרור הוא 23.5 - 29 ס"מ, מוטת כנפיו היא 45-39 ס"מ, אורך כנפו הוא 12.8-11.8 ס"מ ומשקלו נע בין 75 ל-110 גרם. גוף הזכר כולו שחור (מכאן שמו העברי) מלבד טבעת צהובה מסביב לעיניו ומקור צהוב, שמשנה את צבעו לכתום עז לקראת עונת החיזור. נוצות ומקור נקבה בוגרת הינם בצבע חום ואין להן טבעת צהובה מסביב לעיניים. לגוזלים יש צבע נוצות בהיר במקצת משל הנקבות, וחזם מנומר.

[עריכה] אורח חיים

השחרור חי ביערות, אך מאז ראשית המאה ה-19 הוא הסתגל לנופים אותם האדם יצר: ערים, פארקים, מטעים וגינות. לרוב השחרור הוא ציפור יציבה (שאינה נודדת), אך אוכלוסיותיו הצפוניות נודדות וחורפות במזרח התיכון. השחרורים החורפים בישראל מגיעים בנובמבר ועוזבים במרס. ישנם פרטים מעטים שחולפים בישראל בדרכם למקום אחר בו יבלו את החורף. בחורף ניתן לפגוש בפרטים משוטטים, שלא פעם מתלהקים באזורים שופעי מזון: עצי זית בעת המסיק או עצי אזדרכת. להקות אלה מוורכבות בעיקר מזכרים.

רוב השחרורים שפוגשים בישראל הם יציבים. עד לשנות החמישים שכנו השחרורים רק בחורש הטבעי ובבוסתנים שבהרי הגליל והכרמל, לרוב במפנים צפוניים (מורדות ההר שפונים צפונה). השחרורים התרכזו במפנים הצפוניים בגלל צמחיתם העשירה, שמתאפשרת מקרינת השמש המעטה (יחסית למפנה הדרומי). צמחיה עשירה זו תומכת בכמות חרקים גדולה יותר. חרקים אלה מהווים את מזון השחרור.

[עריכה] תנועה

השחרור חששן יותר משאר בני סוגו, ולרוב לא מתרחק מסבכי הצמחיה. כשמטרידים אותו הוא מתעופף במהירות לסבך בעוד הוא משמיע קול צריחה טיפוסי. השחרור עף לטווחים קצרים ונמוך בעיקר, בחתירות כנפיים מהירות. השחרור נוחת עם כנפיים שמוטות קמעא וזנב מורם. הוא חוזר לתנוחה זו גם במצבי התרגשות.

לרוב השחרור נע על הקרקע, כשהוא רץ ומנתר לסרוגין. השחרור נעצר מהתקדמותו מדי כמה מטרים, ותר באמצעות עיניו ואוזניו אחר טרפו.

[עריכה] תזונה

השחרור ניזון מפרוקי רגליים ותולעים, וכן מזרעים וגרגרים. את טרפו הוא מחפש בעיקר בין עלי שלכת ונשורת עצים, אך מגיע רבות גם למדשאות בחיפושיו. על מנת לחשוף את מזונו השחרור מחטט ומפשפש בין העלים והענפים עם מקורו, וגם גורף עם רגליו. מפעם לפעם הוא עוצר ומטה ראשו לקרקע, בין אם כדי להיטיב לראות, או בכדי לשמוע יותר טוב.

[עריכה] רבייה

באירופה השחרורים הזכרים מקדימים להתנחל - כבר בגיל שלושה ארבעה חודשים. לא ברור באיזה גיל השחרורים מתנחלים בישראל. השחרורים ממשיכים לרוב להחזיק בנחלתם כל ימיהם. השחרורים סבלניים לפלישות שחרורים זרים לנחלותיהם שלא בעונת הקינון, בעיקר לצעירים.

בפברואר השחרורים מחדשים את אחיזתם בנחלה. בראשית עונת הקינון ניתן לשמוע את שירתם הערבה בבוקר ובערב. עם התקדמות העונה, הם שרים לאורך רוב היום, כשהם חוזרים על שירם בתכיפות גבוהה. ניתן להבדיל בין שיריהם של פרטים שונים. הזכרים שרים מנקודה גבוהה (בדומה לרוב ציפורי השיר): ענף גבוה או אנטנה מהווים נקודת שירה נהדרת בשבילם.

הנקבה בונה את הקן במסעף ענפים, מטר או שניים מעל הקרקע. לקן צורת ספל, והוא גדול יחסית: קוטרו 14 ס"מ ועומקו 10 ס"מ. הקן בנוי מעשבים, שורשים ועלים, ו"מטויח" לרוב בבוץ. קנים הנבנים בחורש הטבעי מאוחר באביב חסרים, כמובן, את שכבת הבוץ, שהרי לא ניתן למצוא בוץ בזמן זה. מבעד לשכבת הבוץ, יש ריפוד המוכן ממחטי אורן, עשבים דקים וכדומה. בבסיס הקן אפשר למצוא מדי פעם ניירות וניילון.

הנקבה מתחילות להטיל לרוב באמצע מרס, אך יש והן מטילות כבר בסוף פברואר. בחורש טבעי יש לרוב 3 ביצים בקן, אך בשטחים חקלאיים, מקום שם השחרורים מוצאים יותר מזון, יש 4 או 5 ביצים בקן. על הביצה יש דגם מנומר של נקודות חומות אדמדמות, על רקע ירקרק טורקיז. ממדי הביצה הם 22X30 מ"מ והיא שוקלת 6.4 גרם בממוצע. הדגירה נעשית לרוב על ידי הנקבה לבדה. היא מגינה על ביציה בחירוף נפש, לעתים אפשר אפילו לגעת בה בעודה דוגרת.

לאחר 13-14 ימים, בוקעים הגוזלים מן הביצים. בשלב זה הם סומים ובעלי פלומה דלילה וארוכה, בצבע אפרפר, על ראשם וגבם. לגוזלים לוע צהוב. שני ההורים מאכילים ומטפלים בהם עד שגילם בערך 15 ימים.

בשטחים טבעיים ניתן למצוא ביצים בקנים עד מאי, וגוזלים עד אמצע יוני. בגליל התחתון, ביערות אלון התבור השחרורים מעמידים דור אחד בשנה, אלא אם כן ירדו גשמים מאוחרים. בחורשי אלון מצוי, לעומת זאת, השחרור משלים שני מחזורי קינון (מהטלת הביצה עד פריחת הגוזל): באביב ובראשית הקיץ. בשטחים מעובדים הקינון נמשך עד אוגוסט, עם דגירות סתיו מעטות. לעתים ניתן למצוא גוזלים בקנים בספטמבר. כנראה שישנם זוגות המעמידים 3 דורות בשנה באזורים אלה.