בוליווד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בוליווד - כינויה של עיר הסרטים בעיר מומבאי (לשעבר "בומביי") שבהודו.
הכינוי הוא נגזרת של שם העיר הקודם עם "הוליווד". כמו עיר הסרטים האמריקאית, המקבילה ההודית מפיקה סרטים רבים, אך בניגוד להוליווד רוב הסרטים מופקים בתקציב נמוך. רובם המכריע של הסרטים המופקים בבוליווד הם סרטי מחזות זמר צבעוניים ומוזיקליים שבמרכזם סיפורי אהבה. השירים המושרים בסרטים מושרים על ידי הזמרים הגדולים ביותר בהודו. הסרטים המופקים מתפרסמים במודעות, פוסטרים, תמונות על קירות הרחובות, האוטובוסים, בחנויות וכן בפרסומות בטלוויזיה.
הסרטים ההודיים עוסקים בעיקר באהבה (לרוב אהבה נכזבת), משפחה וכאב. בהרבה מן הסרטים הסוף הוא סוף מר ועצוב אשר משאיר את הצופה עם דמעות בעיניים, אורכו של סרט הוא בדרך כלל 3-3.5 שעות.
על אף מרוצת השנים וההתפתחות בהודו, אין מצלמים סצנות מין ונשיקות, אך מצלמים סצנות ריקוד, שירה ואלימות.
השחקנים בהודו הופכים לכוכבים מהר מאוד היות וזמן צילום סרט אורך כחצי חודש, וזמן הוצאתו לאור כעוד חודש, כך שהשחקנים משחקים בהרבה סרטים.
מבין השחקנים המצליחים של הודו ניתן למנות כוכבים כמו ראג' קאפור (1924 - 1988), אמיטאב באצ'אן, דהרמנדרה, המה מליני, מיתהון צ'קרבורטי, רקהה, אקשיי קומאר, מדהורי דיקסיט, שהרוק קהאן, סלמן קהאן, פריטי זינטה, ג'והי צ'אולה, אמיר קהאן, ראני מוקרג'י, סרידוי, קאג'ול ועוד.
רוב ההצלחה של סרטים הודיים בחו"ל ניכרת באסיה וברוסיה, שם תרגמו סרטים רבים.
מבין הסרטים ההודיים המצליחים ביותר, ניתן למנות את "הנודד" (ראג' קאפור, 1951), "הנווד" (ראג' קאפור, 1951), "רקדן דיסקו" (מיתהון צ'קרבורטי, 1981), "הרצון לנקמה" (תרגום חוץ)(רקהה, 1988) ו"סיטה וגיטה" (המה מליני, דהרמנדרה, 1972).
הסרטים ההודיים שמגיעים למערב הם בדרך כלל סרטים של יוצרים עצמאיים, שאינם חלק מבוליווד או מקבילתה שבמדינת טאמיל נאדו. לפעמים מדובר בסרטים שלא מצליחים כלל בהודו עצמה, משום שהם לא חלק מהזאנר של "סרט הודי" הכולל תערובת דביקה של שירים, אהבה ואלימות.
