בוני וקלייד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה איננו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא דרושה ויקיזציה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
בוני פארקר וקלייד בארואו היו שודדים ידועים לשמצה שפעלו במרכז ארצות הברית בזמן השפל הגדול, בשנות ה-30. הם משכו תשומת לב רבה מצד התקשורת, ומעלליהם ריתקו רבים מקוראי העיתונים של אותה תקופה. הם היו ידועים כשודדי בנקים, למרות שבארואו העדיף לשדוד חנויות קטנות ותחנות דלק.
פארקר ובארואו פעלו כחלק מכנופיית עבריינים אותה הנהיג בארואו. למרות האמונה הרווחת, תפקידה של פארקר בכנופיה היה, ככל הנראה, משני. על פי עדותם של חברי הכנופייה וו. די. ג'ונס וראלף פולץ, היא מעולם לא ירתה בנשק, ותפקידה בכנופיה היה לוגיסטי בלבד.
תוכן עניינים |
[עריכה] בוני פארקר
בוני אליזבת פארקר (Bonnie Elizabeth Parker) נולדה ב-1 באוקטובר 1910 ברואנה (Rowena), טקסס. לאחר מות אביה כשהייתה בת ארבע, עברה אמה עם שלושת ילדיה למערב דאלאס, שם הם חיו בעוני. פארקר הייתה ילדה מחוננת. היא זכתה בתואר תלמידה של כבוד בבית הספר התיכון בו למדה והצטיינה בכתיבה יוצרת, ולאחר מכן זכתה בתחרות אזורית של סופרים צעירים, ואף נאמה לפני פוליטיקאים נאום מקדים. היא תוארה כאינטליגנטית ונעימת הליכות בידי אלה שהכירו אותה אך בעלת רצון חזק.
ב-25 באוקטובר 1926 היא התחתנה עם רוי תורנטון. הזיווג היה קצר ימים, ובינואר 1929 הם נפרדו. הוא נידון ל-5 שנות מאסר זמן קצר לאחר מכן, והם מעולם לא התגרשו. פארקר ענדה את טבעת הנישואין של תורנטון כשמתה. פארקר פגשה את בארואו והם התאהבו. מאותו הזמן היא נשארה נאמנה לו כאשר בצעו את פשעיהם. תשוקתה לכתיבה יוצרת מצאה ביטוי בשירים כמו "הסיפור של בוני וקלייד".
[עריכה] קלייד בארואו
קלייד "האלוף" צ'סנוטס בארואו (Clyde "Champion" Chestnut Barrow) נולד ב-24 במרץ 1909, במחוז איליס, טקסס. לטענת מקורות אחרים, הוא נולד ב1910 [1]. הוא היה הילד החמישי מתוך שבעה או שמונה ילדים שנולדו למשפחה חקלאית ענייה. בארואו נעצר לראשונה בסוף 1926, לאחר שברח מהמשטרה עקב ריב בגין החזרתה שלא בזמן של מכונית להשכרה. מעצרו השני כבר היה קרוב - הוא שדד ביחד עם אחיו באק בארואו תרנגולות הודו. למרות שהחזיק בעבודות רגילות בתקופה שבין 1927 ל-1929, המשיך קלייד לפרוץ לכספות וחנויות ולגנוב מכוניות. למרות שהיה ידוע בעיקר בגין שוד בנקים, העדיף בארואו עבודות קטנות יותר כמו שוד חנויות ותחנות דלק. למעשה, הוא שדד ביחד עם הכנופיה שלו רק כעשרה או חמישה עשר בנקים.
[עריכה] הפגישה של בוני וקלייד
ישנם חילוקי דעות באשר לשאלה כיצד נפגשו בוני וקלייד בפעם הראשונה. על פי גרסה אחת נפגשו השניים באמצעותו של קלרנס קליי - חברו של קלייד. על פי גרסה אחרת, נפגשו השניים כאשר קלייד ביקר את אחת מידידותיו, ששלחה אותו למטבח "לפגוש בחורה נחמדה".
עד אמצע פברואר 1930, פארקר ובארואו התראו על בסיס קבוע, עד שהמשטרה החלה לעקוב אחר בית אימה של פארקר, מתוך מטרה לתפוס את בארואו, שהיה מבוקש באותם ימים. המשטרה הצליחה לבסוף לשים את ידיה על בארואו, והוא נשפט לשנתיים מאסר בפועל. מלבד שבוע אחד שבו הצליח לברוח (ושבסופו נתפס מחדש במידלטאון, אוהיו) המשיך בארואו לרצות את מאסרו בבית הכלא באיסטרן פארם, טקסס, עד לתחילת 1932. חברו לכלא ראלף פולטס אמר עליו כי בין כותלי בית הכלא הפך בארואו מ"ילד לנחש ארסי" [2].
לאחר שיחרורו ב-1932, עבר בארואו למסצ'וסטס, בעיקר בכדי להתחיל ברגל ימין את חייו מחוץ לכלא. הוא חזר לטקסס בניגוד לרצונו כעבור שבועות מספר, כאשר בראשו מתבשלת תוכנית פריצה נועזת לכלא בו שהה בעבר, במטרה לשחרר את שותפו ריימונד המילטון ופושעים אחרים. הוא שכר עזרה וקנה תחמושת בכדי להוציא לפועל את תוכניתו הנועזת.
באפריל, שומר לילה ראה את בארואו וראלף פולטס פורצים לחנות לכלי בניין. הם חמקו מהחנות בחסות קרב יריות שניהלו, חברו לבוני וניסו לעזוב את האזור "החם". מקרה זה הביא ליצירת דפוס בהתנהגותם הקרימינאלית של בוני וקלייד עד ליום מותם - התחמקות נואשת במהירות גבוהה בדרכים לא דרכים תוך גניבת מכוניות והחלפתן באופן תדיר. למרות שכישורי נהיגתו של קלייד ויכולות הימנעותו מתפיסה השתכללו ברבות הזמן ועל כך זכה לכבוד מצד אנשי החוק, המקרה המוזכר מקודם הסתיים בכי רע מבחינתו של בארו, ייתכן בגלל שחבורתו החליטה על גניבת פרידות בטקסס. בעוד שהוא התחמק הרי שבוני ופולטס נעצרו. לטענת הראשונה היא נחטפה וחבר מושבעים להאשימה. לאחר חודשיים אשר אותם בילתה בבית כלא טקסני, בוני חזרה לדאלאס ביוני 1932 ולא עבר זמן רב בטרם חזרה לדרכים בחברתו של קלייד.
[עריכה] באק מצטרף לחבורה, החיים על המסלול המהיר
ב22 במרץ 1933, קיבל באק, אחיו של קלייד, חנינה מלאה ושוחרר מכילאו. באפריל, הלה ואשתו בלאנש חיו עם ג'ונס, קלייד ובוני במקום מחבואו זמני בג'ופלין, במדינת מיזורי (עפ"י מספר מקורות, בעשותו כאמור כל אשר ביקש וחפץ בו הוא לבקר את אחיו קלייד ולשכנעו להסגיר את עצמו). ברם, כפי שקרה לא פעם ובאופן די תדיר היות והסתובב באק עם זוגתו בחברת בוני וקלייד ,הסתבכותם הבאה עם החוק לא איחרה לבוא שכן בוני וקלייד נטו באופן כללי לעורר חשד עקב התנהגותם המחשידה ולאו דווקא בגלל שכוונותיהם התגלו. כך היה כאשר מספר שוטרים מקומיים אירגנו כוח משטרתי בגודל של שתי מכוניות בכדי להתעמת עם החבורה שנחשדה בהברחת אלכוהול בלתי חוקי והתגוררה בדירה השכורה מעל המוסך המקומי. האחרונים למרות שניתפסו לא מוכנים ובהפתעה,לא הלכו כצאן לטבח. עד לאותו מקרה,קלייד,אשר היה נודע בקורת רוחו תחת אש ,צבר יותר ניסיון בקרבות ירי מאשר מרבית אנשי החוק. ניסיון אשר היה בר שימוש,בשעה שהוא וג'ונס החלו מנהלים קרב ירי ובעשותם כאמור המטירואש תופת על השוטרים. קרב בעל תוצאות עגומות מבחינת האחרונים שכן בקרבם נהרגו שניים ואחד נפצע אנושות. בעבור זמן, השורדים העידו כי כל אשר הכוח המשטרתי הצליח לירות מסתכם בכארבעים כדורים.
בזמן שהותה של בוני בכלא,קלייד שימש כנהג במהלך שוד חנות. אשתו של קורבן הרצח, כאשר עיינה בתצלומי פושעים,הרימה את תמונתו של קלייד וזיהייתה אותו כאחד היורים. באוגוסט 1932, בשעה שבוני ביקרה את אימה -קלייד ושני שותפיו שתו אלכוהול במסיבה באוקלהומה(זאת בזמנים ש"חוק היובש" היה בתוקף ולפיכך שתייתו הייתה אסורה). לפתע כאשר הבחינו השלושה בשריף מקומי וסגנו שמים פעמיהם לעברם, קלייד פתח בירי והרג את סגן השריף -יוג'יין סי.מור. רצח זה ,הוא הרצח הראשון אשר מיוחס למה שברבות הימים ייקרא "חבורתו של בארו" - הראשון מבין המספר הכולל הסופי של אנשי חוק שנהרגו על ידם ומגיע לכדי תשעה.
בין 1932 ל1934, היו מספר מקרים בהם חבורתו של בארו חטפו שוטרים או לחלופין, קורבנות שוד ובדר"כ נהגו לשחררם רחוק מביתם, לעתים מצויידים בכסף שישמשם כעזר לחזור בחזרה למחוז חפצם. סיפורים כגון אלו, ייתכן ותרמו להילה המסתורית שאופפת את בוני וקלייד; זוג אשר הציבור בו זמנית פחד והעריצו. חבורתו של בארו הייתה ידועה לשימצה, שכן - הללו לא יהססו לירות בכול אדם, אזרח או שוטר, באם אלו עמדו בדרך הימלטותם. קלייד ככול הנראה נחשד והיה היורה בכעשרה מקרי רצח שכאלו. חברים אחרים בחבורתו של בארו שהיו ידועים או שנחשדו ברצח הם: ריימונד המילטון, דאבליו.די.ג'ונס, באק בארו, ג'ו פאלמר והנרי מטווין.
בהמשך למקרה המוזכר לעיל,אשר התרחש לאחר שיחרור באק מהכלא- חבורתו של בארו התחמקה כאמור מכוחות המשטרה בג'ופלין. יחד עם זאת, ג'ונס נפצע כתוצאה מחילופי הירי וזאת לא אך, אלא שהם השאירו את מרבית חפציהם בדירתם השכורה מעל המוסך ובכלל זה מצלמה עם צילומיהם . הנגטיב פותח על ידי ג'ופלין גלוב וכלל הרבה תמונות אשר ברבות הימים נהפכו למפורסמות ובתוך כך את שתי התמונות המוצגות כאן. מכאן והלאה, למדו בוני וקלייד את הלקח והשתמשו במעילים וכובעים לכסות את לוחיות הרישוי של רכבם הגנוב (בכדי למנוע הפללה עצמית) כאשר צילמו צילומים נוספים.
למרות התדמית הנוצצת אשר לעתים קרובות נוצרת באופן אסוציאטיבי עם סגנון חייהם של בוני וקלייד, היו הזוג למעשה נואשים ומנותקים.כתב יד שפורסם לאחרונה מספק הצצה חטופה להסתכלותו של קלייד על החיים במנוסה תמידית. קלייד היה המכונה המניעה את הגלגלים,מכונה הנוהגת בסכנה לסובביה בדרכים מסוכנות ובחיפוש מתמיד אחר מקום בו כל החבורה תוכל לישון או לאכול מבלי להתגלות. זאת ,כאשר במקביל ובכול אותה עת חבר אחד מהחבורה תמיד מונה לשמור ולפקוח עין על המתרחש מסביב. קצרות הרוח ששררה בחבורה הובילה לעתים תכופות למריבות קולניות. כנראה, גם כשמליוני דולרים מצויים בכיסך מכול שודי הבנקים שביצעתם כחבורה , שינה במיטה הינה מותרות לחבר בחבורתו של בארו עד כדי הפיכתה בלתי אפשרית.
[עריכה] העיר פלאט
ביוני 1933,בעודו נוהג במכונית ביחד עם ג'ונס ואהובתו בוני, קלייד פספס ולא הבחין בשלטי דרכים המורים על תיקוני דרך ולפיכך מצאו עצמם השלושה כשמכוניתם מוטלת הפוכה בתוך תעלה ומתחילה לבעור. כתוצאה מהתאונה מצאה עצמה בוני מוטלת לכודה מתחת למכונית הבוערת כשהיא סובלת מכוויות דרגה שלישית ברגלה השמאלית. משהצליחו השלושה להיחלץ ,קלייד עמד על כך כי בוני תתאושש ותחזור לקו הבריאות בטרם ימשיכו. לפיכך, לאחר שנפגשו שוב עם בלאנש ובאק בארו, הם נשארו מספר ימים באותו מקום עד שבאק וג'ונס כשלו בנסיונם לשדוד בנק בהורגם בדרך מרשל שהיה אחראי על אכיפת החוק בעיר. ב18 ליוני 1933,החבורה ביצעה "צ'ק אין" במתחם התיירותו ה"כתר האדום" דרומית לעיר פלאט שבמדינת מיזורי.המתחם היה מורכב משתי בקתות לבנים המחוברים ביניהם על ידי שני גראג'ים שבכול אחד מהם מקום למכונית אחת.אלו נשכרו על ידי החבורה. אך בל לשכוח כי בתוך המתחם התיירותי,טיפה דרומית לבקתות אלו עמדה המסבאה של המתחם אשר נוהלה על ידי ניל האוסר. האחרון, מצא עצמו יותר ויותר מתעניין בייחוד לאור העובדה כי החבורה ,באמצעותה של בלאנש , קנתה ארוחות ובירות ושילמה עליהם במטבעות של דולרים במקום בשטרות[3]. כאשר בלאנש הגיעה לעיירה לרכוש תחבושות,קרקרים, גבינה וחומר חיטוי לצורך טיפול בפצעיה של בוני הרוקח יצר קשר עם שריף העיירה הולט קופי אשר החליט להעמיד את הבקתות שבהן התאכסנה החבורה תחת מעקב. זאת עקב התראות מוקדמות שקיבל משלטונות מדינות אוקלהומה ,טקסס וארקינסו שעניינם: הגברת עירנות אחר זרים המחפשים אספקה כגון דא. השריף יצר קשר קפטן בקסטר מה"היי-וואי פטרול" לצורך תיגבור כדי שיגיע מקנזס-סיטי לעיירה עם רכב משוריין. ב23:00 באותו לילה ממש, שריף קופי הוביל קבוצה של אנשי חוק חמושים מכונות ירייה מסוג תומפסון לבקתות שבהן הסתתרה החבורה. אבל החימוש של קבוצת החוק התגלה כלא יעיל ובנחיתות כלפי רובי הבראונינג האוטומטיים של חבורתו של בארו אשר נשדדו לאחרונה מנשקייה. למרות שהחבורה נמלטה שוב, באק בארו נורה בצידו של הראש ובלאנש כמעט והתעוורה משברי זכוכית בעיניה.
ב24 ליולי 1933, חבורתו של בארו שהתה בדקספילד-פארק שהיה למעשה פארק שעשועים נטוש ליד העיר דקסטר שבדקוטה. מספר אזרחים הבחינו בחבורה המוזרה למראה ולאחר חילופי רשמים ביניהם הבינו כי ככול הנראה מדובר בחבורתו של בארו. השמועה שעשתה לה כנפיים הגיע לאוזני אנשי החוק באזור אשר מיהרו לשים תחת מצור של 360 מעלות והפעלת "סיר לחץ" את אנשי החבורה בעוד שכול ה"מחזה" נעשה לעיניהם של לפחות כמאה אזרחים. כך, מצאה עצמה שוב החבורה תחת אש . בתוך זה, קלייד בוני וג'ונס נימלטו ברגל בעוד שבאק נורה בגבו ואילו אשתו נפגעה שוב בפניה ועיניה משברי זכוכית מתעופפת. הראשון ,מת מפצעיו כחמישה ימים לאחר התקרית בביה"ח "בנות המלך" אשר באיווה -לאחר ניתוח.
בוני וקלייד התארגנו מחדש וב27 לנובמבר 1933 נמלטו שוב מניסיון מעצר בעודם נפגשים עם קרובי משפחתם בקרבת העיר סווארס אשר בטקסס.
[עריכה] הסיבוב האחרון
בינואר 1934, הצליח קלייד לבצע את הצעד אותו תכנן במשך זמן רב כנגד מערכת העונשין והמשפט המדינית של מדינת טקסס. במסגרת מה שלימים נודע כ"בריחה מאיסטהם"(בית כלא) ואשר בוצעה בשנת 1934 , שאיפתו מזה זמן רב של קלייד נראה כעומדת להתגשם שעה שתכנן ופיקד על בריחתם מהכלא של הנרי מתיווין,ריימונד המילטון וכמה אסירים נוספים. מערכת העונשין והמשפט של מדינת טקסס קיבלה פרסום שלילי בעקבות בריחת כלא זאת, והיה נראה שקלייד השיג את מה שתואר על ידי כותב הביוגרפיה שלהם פיליפס כתשוקה שבערה בעצמותיו במשך ימי חייו הקצרים : נקמה במערכת העונשין והמשפט של טקסס.
זאת הייתה נקמה יקרה, לכול המעורבים בדבר, שכן הריגתו של הסוהר בשעת הפריצה מהכלא הביא להגברת מאמציהם, של רשויות האכיפה והמשפט בחסות הממשלה הפדראלית של מדינת טקסס,למלוא העוצמה בחיפושיהם הקדחתניים אחר בוני וקלייד ואשר הביאו לבסוף למותם של השניים. האגדה מספרת כי בשעה שהסוהר, רב סרן קרוסון ,גסס הבטיח לו לי סימונס ממערכת המשפט והעונשין של מדינת טקסס ככול הנראה הבטיח לו שבסופו של יום, כל המעורבים בדבר הפריצה מהכלא יאותרו ויהרגו . הוא עמד במילתו ואכן השיג ,איתר והרג את כל המעורבים בבריחה מהכלא חוץ מחייו של הנרי מתיווין אשר על חייו חסו רשויות החוק בתמורה לבגידה והסגרתם של בוני וקלייד. אך בל נקדים את המאוחר, ההיסטוריה מספרת כי רשויות החוק יצרו קשר עם צייד הראשים האגדי וסרן בטקסס ריינג'רס בגימלאות : פרנק א.האמר, ושיכנעו אותו לקבל על עצמו את התפקיד לצוד את חבורתו של בארו. למרות שטכנית פרש האחרון משירותי הטקסס ריינג'רס, הארכיונים של העיר אוסטין במדינת טקסס מלמדים כי האמר היה הפורש היחיד משורות הריינג'רס אשר לאורך כל ההיסטוריה הורשה לשמור על מינוי כריינג'ר באופן פעיל וזאת למרות פרישתו. האמר קיבל את המינוי באופן מיידי,אמנם לא תחת תפקידו כ-ריינג'ר אלא כקצין, ב-"סיירת אבטחת הכבישים המהירים"[4]המסופחת לשירות בתי הסוהר ,בתפקיד חוקר מיוחד שמונה במיוחד לתפוס את בוני וקלייד ויתרת חבריהם.
קלייד והנרי מתיווין הרגו שני שוטרים-סיירים (מהסיירת האמורה לעיל) בקרבת גרייפווין,טקסס ב1.4.34; עדויות ראייה מספרות כי מתיווין הוא שירה את היריות הקטלניות. בחקירה נרחבת שבוצעה בסמוך לתקרית - ג'ון טירהרן, אשר חַקְרָה באופן נרחב - מצא כי מתיווין ,ירה את הירייה הראשונה לאחר שהניח כי קלייד רצה במותם (למרות ממצא זה, ברבות הזמן מתיווין הודה כי קלייד לא התכוון להורגם אלא התכוון לתופסם ולקחתם לאחד ממסעותיו המפורסמים). עוד העלתה החקירה, כי משהחל מתיווין לירות במכונת הירייה ,יריות אשר התפתחו כאמור לכדי קרב יריות של ממש, אולץ בארו ב-אין ברירה לירות, אף הוא, אל עבר השוטר השני, אולם כאמור לעיל מתיווין הוא אשר מוחזק כמי ששיחק תפקיד מרכזי בהריגתם של השניים . את הנחה זאת בחקירה מבסס העובדה כי בוני אף ניסתה לגשת אל השוטרים הגוססים בניסיון נואש לעזור להם אולם העלתה חרס בידה. עובדה זאת מחוזקת על ידי אמירתו של בנו טד הינטון[5]שלמעשה,בוני בשעת התקרית, ישנה בספסל האחורי של המכונית ,שעה שמתיווין החל בקרב יריות ועל כן לא לקחה שום חלק פעיל בו. כמו כן ראוי לציין כי בשעה שקיבל חנינה על יתרת הרציחות אשר בוצעו על ידי חבורתו של בארו, מתיווין הודה בשניהם. רציחות אלה שהעשו ללא כל הגיון ובאופן סתמי לחלוטין עוררו זעם רב בקרב הציבור באותם ימים , אשר עד לאותה נק' זמן, נטה להיסחף לרומנטיזציה בכול הקשור לסיפורם של בוני וקלייד. זאת ועוד, הירצחו של השוטר קמפבל כחמישה ימים לאחר מכן בקרבת העיר קומרס שבמדינת אוקלהומה גרמה, אף יותר מהאמור לעיל, להחמצת הפנים ורגשות ההיסתייגות של הציבור ממעשיהם של השניים.
[עריכה] מותם של הזוג
בוני וקלייד נהרגו ב23.5.1934 באחד הכבישים הנטושים שבקרבת מקום מחבואם במדינת לואיזיאנה. הם נהרגו על ידי חבורה של 4 שוטרים מטקסס ושני שוטרים מלואיזיאנה ( האחרונים התווספו אך ורק מסיבות חוקיות של "סמכות משפטית מקומית").
החבורה הונהגה על ידי האמר, אשר החל לעקוב אחר הזוג ב10.2.1934 . האחרון למד את תנועתם של בוני וקלייד ומצא כי הם נעו במעגלים החופפים לנק' מרוחקות בקצוותיהן של חמש ערים הנמצאות בצפון-מרכז ארצות הברית , מנצלים את העובדה כי ישנו חוק המגביל את סמכותם של השוטרים לנהל מרדף אחרי אנשים "הנמלטים מהחוק" מתחום סמכותם הנמצא במדינה מסוימת לאזור אחר שבו סמכותם אינה תופסת עוד, היות ונמצא בתחום מדינה אחרת . בוני וקלייד היו מומחים בניצולו של החוק הפדראלי הזה אשר נועד לקדם את כוחו של ארגון ה F.B.I על פני המשטרה המדינית המקומית אבל יחד עם זאת היו עקביים בתנועתם ; תנועה אשר אפשרה להם לראות את בני משפחתם שלהם ובני משפחתם של החברים האחרים בכנופיתם. לרוע מזלם, הדבר איפשר לגשש מנוסה כ-האמר לשרטט את מתווה דרכם ולנבא לאן ילכו. באומרינו כך,בדיקה זריזה (כפי שיפורט מיד)העלתה כי החבורה שמה פעמיה לכיוון בית משפחתו של הנרי מתיווין , עובדה אשר במאמר מוסגר, מסבירה את דבר פגישתו של האמר עם נציגי הוריו של האחרון בטווח של חודש מרגע שבו החל המרדף אחרי חבורתו של בארו,בתקווה להשיג רמזים נוספים. בינתיים, שוטרים פדראליים ( שמנקודת מבטתם , הבריחה מכלא איסתהם היווה בושה לאומית לממשלתם) סיפקו את כל התמיכה שיכלו ובתוך כך נשקים. כך למשל: כאשר האמר ביקש רובי בראונינג אוטומטיים ו20 תופי-תקיפה[6] מלאים בכדורים חודרי שריון , הם ניתנו לו מיד וזאת למרות היותם בחיי היום יום נשקים אשר היו בשימוש הצבא.
ב-21.5.1934 , ארבעת אנשי החוק מטקסס שהו ב-שרוופורט,לואיזיאנה כאשר למדו על כוונתם של בוני וקלייד להגיע לאזור עוד באותו ערב עם הנרי מתיווין. בדיעבד,כך הסתבר, קלייד קבע וייעד את בית הוריו של הנרי מתיווין כנקודת מפגש במקרה שהחבורה תיפרד בשלב מאוחר יותר. מתיווין נפרד מבוני וקלייד בשרוופורט וחבורת אנשי החוק ,בהרכב מלא [בכללם: קפטן האמר, סגני השריפים של מדינת טקסס: בוב אלקורן ו-טד הינטון(אשר פגש את קלייד בעבר), הגשש הטקסני בדימוס: ב.מ. "מאני" גאלוט, השריף המקומי :הנדרסון ג'ורדון וסגנו:פריאנטיס אוקלי] הציבו מארב בנק' המפגש של החבורה ע"ג הכביש-המהיר מס' 154 ,בין גיבסלאנד ו- סאילס. החבורה התמקמה במקום המיועד ב21:00 וחיכתה לכול אורכו של היום למחרת (ה22.5.1934) אך עדין ללא כל סימן וזכר לבוני וקלייד.
לערך ב-10:10 בבוקרו של יום ה23.5.1934 ,החבורה המסתווה בשיחים שלצד הכביש המהיר כמעט הכריזה על הפסקת המארב כשלפתע שמעו את שאון מכונית הפורד V8 הגנובה של קלייד מתקרבת במורד הכביש. עפ"י הדו"ח הפורמאלי של החבורה , קלייד עצר בצד הדרך לשוחח עם אביו של הנרי מתיווין –אשר "הושתל" באותו מיקום עם משאיתו באותו בוקר ע"מ להסיח את דעתו של קלייד ולהכריח אותו כבדרך אגב להיצמד לנתיב הכביש הקרוב למיקום המארב של החבורה שבצד הדרך. כאשר המשיכה חבורתו של בארו בנסיעתם ,פתחו אנשי החוק באש תופת אשר הרגה את בוני וקלייד . אש תופת אשר בכללה כללה כ130 כדורים מכול כלי הנשק של החבורה גם יחד. החבורה, תחת פקודתו הישירה של האמר, לא קראה "הערת אזהרה" לעברה של בוני וקלייד ולא קראה לכניעתם. בתוך האש העזה, קלייד נהרג במקום מפגיעת כדור שנורה מכלי נשקו של אוקלי ופגע בראשו. לעומת זאת, בוני לא נהרגה ב-"קלות רבה" כמו קלייד. חבורת אנשי החוק דיווחה כי במהלך האירוע האחרונה צרחה , ממושכות,צרחות אימה כשהכדורים שרקו מעל לראשה ,בחודרם את דלתות המכונית ו"קריעת" הרכב לגזרים. לפני הירי, השוטרים שלפו אל עבר כיוונה של המכונית את נשקי הבראונינג האוטומטיים שהוזמנו מראש ,זאת בנוסף לרובים , רובי צייד ואקדחים. בהתאם לעדותם והצהרתם בכתב של טד הינטון ובוב אלקורן לשלוחה המקומית של דאלאס ב24.5.1934 : " לכול אחד מששת השוטרים היה בחזקתו "רובה צייד" ,רובים אוטומטיים ואקדחים. פתחנו באש עם הרובים האוטומטיים אשר נשלפו מבעוד מועד ,בטרם המכונית עמדה בקו האש שלנו. אח"כ השתמשנו ברובי הצייד...עשן יצא מהמכונית, והיה ניראה כי היא עולה באש. לאחר שירינו ב"רובי הצייד" ,שלפנו את האקדחים לעבר המכונית והחלנו משתמשים בהם, כאשר זאת עברה את מיקומינו ונכנסה לתעלה בצד הכביש כ20 מטר מאיתנו . המכונית כמעט והתהפכה אך אנו המשכנו בירי לעברה על אף וכבר נעצרה היות ולא התכוונו לקחת סיכונים מיותרים" . לאחר המארב ,שוטרים אשר בדקו את המכונית גילו ארסנל קטן מוחבא בקרבה. ארסנל אשר כלל נשקים אוטומטיים גנובים, רובי ציד חצי אוטומטיים, אקדחים וכמו כן כמה מאות של כדורי תחמושת וזאת לצד חמש עשרה לוחיות זיהוי שונות ממספר מדינות.
לאחר שנשאל האמר :מדוע הרג אישה אשר לא הייתה מבוקשת בעוון עבירות פדראליות ? אמר האחרון:" שנאתי את פועלי כאשר הרגתי אישה ,במיוחד כאשר היא הייתה ישובה ,יחד עם זאת עם זאת לא הייתה ברירה. זה היה היא (בוני) או אנחנו".
גם בוני וגם קלייד ,כול אחד בנפרד,נורו יותר מ50 פעם( מספר זה שנוי במחלוקת; מקורות אחרים טוענים ל25 נקבי כדורים פר גופה).
אחד החלקים המרכזיים הנתונים במחלוקת סביב מותם של בוני וקלייד נוגעים לנקודה כי כיום בארצות הברית ,גם במצבים מאוד מסוכנים , אם אין איום ישיר ומיידי לחיים,השוטרים נדרשים לתת לנאשמים להיכנע ב"דרכי שלום" בטרם עשיית שימוש בכוח קטלני.
בוני וקלייד ביקשו להיקבר זה לצד זה אבל משפחתה של בוני,משפחת פארקר, לא הסכימה לכך. אימה של בוני ביקשה לכבד את בקשתה האחרונה של ביתה להביא את גופתה לביתה אך קהל-ההמון אשר הקיף את בית משפחת פארקר הפך זאת לבלתי אפשרי. 20,000 איש אשר הופיעו להלוויתה של בוני הפכו את עלייתם של בני משפחת פארקר לחלקת הקבר לבתלי אפשרית.
כיום, קלייד בארו קבור בבית הקברות "Western Heights" ואילו בוני פארקר ב"Crown Hill Memorial Park" –שניהם ממוקמים בדאלאס טקסס. המילים הבאות ,חקוקות על מצבתה של בוני ונלקחו משיר שכתבה:
כאשר ריח הפרחים נעשה מתוק יותר As the flowers are made sweeter
לאור השמש והלחות by the sunshine and the dew
כך שהעולם זה נעשה נהיר יותר So this world is made brighter
ע"י אור חייהם של אנשים הסובבים אותך,כמוך. by the lives of folks like you
המכונית,המנוקבת כדורים,שבה בוני וקלייד נהרגו וכמו כן החלוצה שקלייד לבש ביום חייו האחרון, מוצגות כעת (פברואר 2006) ב "Primm Valley Resort " בפריאם ,נאוודה.
[עריכה] המחלוקת והמהומה שאחרי
לאחר התקרית נשארו במחלוקת אספקטים מסוימים לגבי האופן בו נערך המארב ולגבי הדרך אשר בה ניהלו האמר. כך למשל, היסטוריונים וכותבים ,כגון: אי.אר. מילנר פילפס חיפשו ולא מצאו ,צווי מעצר כנגד בוני בגין כל פשע אלים כולשהו באשר הוא. יתרה מזאת, התעקבות על קוצו של יוד מגלה כי תיקי הF.B.I מכילים רק צו מעצר אחד כנגדה וזאת בגין סיוע לקלייד בהעברתה של מכונית גנובה ממדינה למדינה. למעשה הטענה והעדות היחידה העומדת כנגד בוני בגין ביצועו של פשע אלים היא זאת של בלאנש בארו אשר העידה כי הראשונה ירתה בנשק בעת ביצועו של אחד מפשעי הכנופיה ,עדות אשר נתמכת ומגובה במאמר אשר פורסם ב13.5.1933 באחד העיתונים של העיר ליורסרן אשר באינדיאנה.יחד עם זאת, עדות זאת לא הניבה אפילו ניסיון להעמדת כתב אישום כנגד כול אחת מהנשים הנ"ל. מדוע?
ובכן, קו המחשבה שעמד מאחורי חוסר המעשה גרס כי :אם אכן נכונה העדות הרי שבוני הייתה חייבת לירות ב"מכונת ירייה" . מכונת ירייה כזאת (אוטומטית) שהיה ידוע כי קלייד או כול אחד מחבורתו השתמשו הייתה ה-הרובה האוטומטי דגם M1918 של חברת בראונינג ("M1918 Browning Automatic Rifle" או בקצרה:B.A.R) . בחינת הנתונים העובדתיים של נשק זה (אשר נגנב מנשקייה צבאית אשר עליה ביצע קלייד בעבר פשיטה)חושפת כי הינו שוקל כ10 ק"ג לערך, ללא כול תחמושת . משהינו טעון ב20 שרשירים[7] פר תוף-תקיפה הרי שהנשק שוקל קרוב ל13 ק"ג ,משקל אשר בקירוב שווה לכ1/3 מסה"כ משקל גופה של בוני . זאת ועוד, משבוצע שימוש בנשק כגון דא ,קרי:פעולת ירי אשר במהלכה נורים בדקה ,"בקצב מטורף", כ550 כדורים חודרי שריון הרי שגם לחייל המיומן ביותר היה הנשק קשה לתפעול. לכן,לאור כול האמור עד כה,לא סביר להניח כי אישה בעלת מבנה שברירי כשל בוני יכלה בכלל לאחוז בנשק כראוי ,מפאת משקלו, ועל אחת כמה וכמה להשתלט עליו ולתפעלו כראוי בעת ביצוע ירי.
נק' נוספת במחלוקת אשר הועלתה ע"י חוקרים והיסטוריוניים הייתה: האם האמר היה צריך לתת את הפקודה לירות ללא כול אזהרה ,בטרם הגעתה של המכונית? בשנים העוקבות שאחרי, שאלה זאת והשלכות מעשה הירי ללא מתן צ'אנס לחבורה להיכנע בדרכי שלום ניכרו וניקרו ,כך דווח , במחשבותיו של פרנטיס אוקלי. מחשבות אשר הגיעו לרמה בה החל מרגיש מוטרד על ידם. בתוך כך, מעידה העובדה כי הוא החבר היחיד מקבוצת אנשי החוק שהביע בפומבי חרטה בגין מעשיו . ראוי לציון כי בכללם של אלו ,דובר בגנות מעשי ביזה שנערכו לאחר התקרית. חבורתו של האמר ובכללם מנהיגם ,לקחו ושמרו לעצמם רובים גנובים אשר נמצאו ב"רכב המוות" של בוני וקלייד. חפצים אישיים,כגון: חלקי מַלְבושיה של בוני בשעת המוות וסקסופון אשר היה שייך לה-גם כן נלקחו וכאשר משפחת פארקר ביקשו אותם בחזרה ,האמר סירב. חפצים אשר ברבות הזמן נמכרו כמזכרות.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Barrow, Marie. The Family Story of Bonnie and Clyde
- ^ Phillips, John. Running with Bonnie and Clyde: The Ten Fast Years of Ralph Fults
- ^ הצורה הנפוצה של הדולר הינו בשטר. צורתו הפחות נפוצה הינו במטבע כסוף בעל שווי זהה
- ^ כמו משטרת התנועה בכביש 6 רק עם סמכויות נרחבות יותר.זאת עקב חוסר ביטחון שהיה בנסיעה בכביש הנ"ל עקב השודים המרובים שקרו בהם
- ^ החבר הצעיר ביותר בחבורת אנשי החוק אשר מונתה לתפוס את חבורתו של בארו תחת פיקודו של פרנק האמר
- ^ מחסנית של מכונת ירייה המלאה בשרשירי כדורים
- ^ רצועות כדורים המכילות כול אחת קרוב ל100 כדורים
