בזיליקת סנט אפולינרה נואובו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בזיליקת סנט אפולינָרֶה נוּאוֹבוֹ היא כנסייה מן התקופה הביזנטית, הממוקמת בעיר רוונה. הכנסייה הוכרה כאתר מורשת עולמי של ארגון אונסק"ו בזכות "החלל הפנימי והחיצוני של הבזיליקה, המציג בצורה מוחשית את השילוב שבין הסגנון המערבי והמזרחי, האופייני לסוף המאה ה-5 ולמאה ה-6 לספירה" ^[1].

הכנסייה הוקמה ברבע הראשון של המאה ה-6 בידי המלך האריאני תאודוריקוס הגדול (Theodoric the Great), כקאפלת תפילה השייכת לארמון המלוכה. כנסייה זו הוקדשה לישו "הגואל". בשנת 561 נבנתה הכנסייה מחדש תחת שלטונו של הקיסר האימפריה הביזנטית יוסטיניאנוס הראשון כ"כנסיית מרטין הקדוש ברקיע המוזהב" (בלטינית: Sanctus Martinus in Coelo Aureo), לכבוד הקדוש הנוצרי מרטין מטור. בשנת 856 שונה שמה של הכנסייה לאחר שהועברו אליה שרידיו של אפולינר הקדוש. השרידים הועברו מבזיליקת סנט אפולינרה אין קלאסה, שם הם היוו מטרה לסדרה של פשיטות, אותן ערכו פיראטים.

[עריכה] מבנה הכנסייה

אופן תכנון הכנסייה ובנייתה משקף השפעות המערבות בין סיגנון בנייה מערבי, במסורת האדריכלות הרומית, לבין שיטות בנייה שמקורן במזרח האימפריה הביזנטית. קשת האפסיס, לדטגמה, נבנתה בעזרת צינורות חלולים המשתלבים זה בזה. שיטת בנייה זו מקורה בבניה באיטליה ובצפון אפריקה. האפסיס הבנוי כמצולע, כותרות העמודים ומאפיינים נוספים לקוחים ממסורת הבנייה המזרחית^[2].

הכנסייה בנוייה בצורת בזיליקה. גובה המרשים של הבזיליקה, כמו גם ריבוי האור שבה, ריבוי הנובע מהתקנת חלונות גם באגפים הצדדים של הבזיליקה, יוצר מבנה מונומנטאלי. הכניסה אל הכנסייה היא דרך נארתקס מקורה בעמודי שיש הנושאים קשתות וגג רעפים משופע. שיפוצים שנערכו במבנה הותיר את הנרטקס בצורה שאינה סימטרית. בצד המבנה הוקם במאה ה-10 מגדל פעמונים, בעל תוכנית עגול, ובגובה של 38.5 מטרים. הכנסייה עצמה בנוייה משלושה אולמות אורך, כאשר תקרת שני האולמות הצדדים נמוכה יותר ונפרצו בהם מעברים לחדרים נוספים, שמחץ לספינה המרכזית של הכנסייה. האולם המרכזי עצמו מופרד מן האגפים בשורה של עמודים הנושאים קשתות. מעל שורת הקשתות מופיע אפריז ארוך ורציף ומעליו נקבעו שורה של חלונות. תקרת הכנסייה משובצת ברשת של קסטות (משבצות קישוטיות). בסופו של אולם האורך הוקם אפסיס גדול.

[עריכה] הפסיפסים

בזיליקת סנט אפולינרה נואובו היא אחת מן הכנסיות הבודדות מן המאה ה-6, אשר מציגות מחזור עיטורים נראטיבי ^[3]. מיקומם של תיאורים אלו הוא ברגיסטר העליון של "הספינה המרכזית", מעל החלונות. בצד אחד של הכנסייה מופיע מחזור המתאר שלוש עשר סצנות מחייו של ישו, ואילו מעברו השני של החלל מוצג מחזור המתאר את הפסיון של ישו. בתיאורים אלו לא נכללה סצנת הצליבה.

ראשוניותם של דימויים אלו כעיטור נראטיבי חושפת שורה של פערים ייצוגיים השופכים אור על ראשיתה של האמנות הנוצרית. דוגמה מרכזית לכך הוא הייצוג לא אחיד בדמותו של ישו. בסצנות המתארות את חייו של ישו, הוא מתואר כצעיר בהיר שיער ונטול זקן, ואילו בסצנות המקבילות הוא מופיע כאדם מבוגר יותר, עוטה זקן ושיערו ארוך. דימוי אחרון זה, קרוב יותר לתיאורי ישו כפי שאנו מכירים כיום. סגנון התיאור השונה יכול להעיד הן על אמנים שונים אשר ייצרו את הפסיפסים, אולם יכול גם להצביע על מסורות תיאור שונות. ייצוג נוסף המצביע על פרשנות מוקדמת של כתבי הקודש הוא תיאור הסעודה האחרונה, בה מופיעים ישו ושנים-עשר השליחים סביב שולחן מעוגל עליו שבעה כיכרות לחם וצלחת ובה שני דגים גדולים. לדעת ג'נסין, עובדת קיומם של הדגים בסצנה מצביע על הכנסת הדג כסממן אסכטולוגי, כבר באיקונוגרפיה של המאה ה-6 ^[4].

הרגיסטר הנמוך יותר, מחולק על ידי חלונות האגף המרכזי של הכנסייה ובו מוצגים שישה-עשר נביאים ואוונגליסטים בכל אחד מצידי האולם. הדמויות מתוארות בסגנון המסורת היוונית-רומית ומכילות מאפיינים אינדבידואלים בצורתה של כל דמות ובהבעות הפנים. כל נביא מחזיק בידו סימן או סמל כגון ספר.

הרגיסטר התחתון מציג שורה של קדושים הנעה מארמון תאודוריקוס אל עבר דמותו של ישו, המופיע כאדם מזוקן וארוך שיער היושב על כס המלכות. בצד הצפוני של הכנסייה מופיע תהלוכה מקבילה, של קדושות נוצריות. את תהלוכת הקדושים מובילים שלושת המאגים אשר באו להעריץ את התינוק עם לידתו. התיאורים, אשר נעשו בסגנון ביזנטי מפותח יותר, חסרים את הפרטים האינדבידואלים בתיאור הדמויות. חלק זה בכנסייה נעשה בתקופה בה הכנסייה כבר הפכה לכנסייה קתולית.

מצאד שמאל מופיע תהלוכה של 22 בתולות, אשר בראשן צועדים שלושת המאגים, אשר באו להעריץ את ישו בעת לידתו. הן נעות מן העיר קלאסה (city of Classe) אל עבר תיאור של מריה, אם ישו, המחזיקה את בנה התינוק. היא מוקפת בארבעה מלאכים. בצד ימין מופיעה תהלוכה של 26 מרטירים, מונהגת בידי מרטין הקדוש ואפולינרה הקדוש. הם נעים מארמון תאודוריק אל עבר דמותו של ישו, המופיע כאדם מזוקן וארוך שיער היושב על כס מלכות השמיים, מוקף גם הוא על ידי מלאכים. תיאור העיר והנמל שלה לצד תיאור הארמון, מאפשר הצצה אל האדריכלות ברוונה בתקופתו של תאודוריקוס

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ ראו: http://whc.unesco.org/archive/advisory_body_evaluation/788.pdf
2. ^ Krautheimer, Richard, Early Christian and Byzantine Architecture, Peguin Books Ltd, Middlesex, England, pp. 196-197.
3. ^ Rodley, Lyn, Byzantine Art and Architecture, An Intreduction, Cambridge University Press, Cambridge, 1994, pp. 87-88.
4. ^ ראו: Jensen, Robin Margaret, Understanding Early Christian Art, Routledge, London, 2000, pp. 57-58.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בזיליקת סנט אפולינרה נואובו