בטי פורד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

בטי פורד, תצלום רשמי, 1974

אליזבת אן בלומר וורן "בטי" פורד (באנגלית: Elizabeth Ann Bloomer Warren "Betty" Ford) (נולדה ב-8 באפריל 1918), אשתו של נשיא ארצות הברית ג'ראלד פורד והגברת הראשונה של ארצות הברית בין השנים 1974 - 1977.

[עריכה] קורות חיים

[עריכה] ראשית חייה

בטי בלומר (Betty Bloomer) היא ילדתם השלישית ובתם היחידה של הורטנס ניהר (Hortense Neahr) וויליאם סטפנסון בלומר (William Stephenson Bloomer), סוחר ציוד תעשייתי. בטי נולדה בשיקגו שבמדינת אילינוי ולה שני אחים גדולים: רוברט (Robert) וויליאם הבן (William, Jr).

בטי גדלה בגרנד רפידס שבמדינת מישיגן, לשם עברה המשפחה בהיות בטי בת 3. בהיותה בת 16 מת אביה בתאונה בשל הרעלת פחמן חד חמצני. היא למדה ריקוד, ולאחר סיום לימודיה התיכוניים, בשנת 1936 החליטה לנסוע לניו יורק וללמוד שם מחול, אולם בשל סירובה של אמה למדה בבית הספר למחול בבנינגטון שבורמונט, שם למדה תחת מרתה גרהאם.

לאחר סיום לימודיה קיבלה אותה מרתה גרהאם ללהקתה.

[עריכה] רקדנית ומורה למחול

דיוקן רשמי

לאחר סיום לימודיה עברה להתגורר במנהטן שבעיר ניו יורק שם עבדה כדוגמנית עבור ג'ון רוברט פאוורס, ובמקביל הופיעה בלהקתה של מרתה גראהם. אמה של בטי התנגדה לעבודתה ודרשה כי תשוב לביתה. לבסוף הגיעו לפשרה לפיה בטי תשוב לבית אמה לתקופה של שישה חודשים, ואם לא תמצא עבודה, תשוב לניו יורק. היא שבה לגרנד רפידס בשנת 1941 ועבדה בחנות בגדים מקומית, וכן עבדה כמורה למחול בקבוצת מחול שהקימה. כמו כן השקיעה מזמנה בעבודה עם ילדים נכים.

[עריכה] נישואין ומשפחה

בטי התאהבה בויליאם ג. "ביל" וורן (William G. (Bill) Warren) יצרן רהיטים שאותו הכירה בהיותם בני 12. אמה ואביה החורג, ארתור גודווין (Arthur Godwin) התנגדו לקשר רומנטי זה, אולם בטי וביל נישאו בשנת 1942 - על אף התנגדות זו, בחתונה שנערכה בבית הוריה. בני הזוג התגרשו בשנת 1947, וזמן קצר לאחר מכן החלה בטי לצאת עם ג'ראלד פורד, שהיה אז שחקן פוטבול פופולרי, ובוגר אוניברסיטת מישיגן ובית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל. זמן קצר לאחר מכן רץ פורד כמועמד לבית הנבחרים.

בטי וג'ראלד נישאו ב-15 באוקטובר 1948 בכנסייה האפיסקופלית גרייס בגרנד רפידס, בהיותה בת 30 ובהיותו בן 35, וזמן קצר לאחר נישואיהם נבחר פורד לבית הנבחרים לכהונה הראשונה שלו מתוך 14 כהונות.

בני הזוג עברו לפרבר של וושינגטון, במדינת וירג'יניה.

לאחר בחירתו של פורד לסגן נשיא, ועם התפטרותו של ריצ'רד ניקסון מתפקיד הנשיא, הושבע פורד לנשיא ארצות הברית ובני הזוג עברו לבית הלבן.

לבטי וג'ראלד פורד נולדו שלושה בנים ובת אחת:

מייקל ג'ראלד פורד (Michael Gerald Ford) שנולד ב-1950 ומכהן ככהן דת.
ג'ון גרדנר "ג'ק" פורד (John Gardner "Jack" Ford) נולד ב-1952 ועוסק ביחסי ציבור ועיתונאות.
סטיבן מיגס פורד (Steven Meigs Ford) נולד ב-1956 - שחקן ורוכב רודיאו.
סוזן אליבת פורד ואנס ביילס (Susan Elizabeth (Ford) Vance Bales) נולדה ב-1957 - צלמת.

[עריכה] הגברת הראשונה של ארצות הברית

סגן הנשיא ג'ראלד פורד מושבע לנשיאות ארצות הברית על ידי נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית וורן ברגר. בטי פורד עומדת לצד בעלה.

בהיותה גברת ראשונה, נודעה בטי פורד בדעתנותה, וברצונה להביע את עמדותיה בנושאים רבים, בין פוליטיים ובין אחרים. היא סיפרה בגלוי על טיפולים פסיכולוגיים שעברה בצעירותה, וכן לא התנגדה לשימוש במריחואנה ולקיום יחסי מין לפני נישואין.

היא נאמה בפומבי בזכות זכויות נשים, תמכה בהצעת תיקון לחוקה שהייתה מעניקה שוויון זכויות בלא התחשבות במין ודיברה בעד חוקיות ההפלות. הנשיא, שהסכים עם אשתו, זכה לביקורת רבה מצד מפלגתו - המפלגה הרפובליקנית.

זמן קצר לאחר שבני הזוג עברו לבית הלבן, עברה בטי פורד כריתת שד בשל סרטן השד. בתוכניות טלוויזייה ובעיתונות דיברה בטי פורד על הניתוחים שעברה ועל חשיבות גילוי מוקדם של הסרטן.

בהיותה גברת ראשונה תמכה באמנויות, ובזכותה הוענקה למרתה גראהם מדליית החירות הנשיאותית - הרקדנית הראשונה שקיבלה כבוד זה.

[עריכה] מרכז בטי פורד

בשנת 1978 גברה תלותה באלכוהול ובתרופות הרגעה והיא נאלצה לעבור טיפולי גמילה. עם סיום הגמילה והתאוששותה, הקימה בטי בשנת 1982 את מרכז בטי פורד בראנצ'ו מיראז' שבמדינת קליפורניה לגמילה, והיא מכהנת כיו"ר חבר המנהלים של המרכז.

תיאור גמילתה מתלות בתרופות ובאלכוהול מתואר בספרה משנת 1987: בטי: התעוררות שמחה (Betty: A Glad Awakening).

בשנת 2003 פרסמה את ספרה: מרפא ותקווה: שש נשים ממרכז בטי פורד חולקות את מסעם מהתמכרות להתאוששות (Healing and Hope: Six Women from the Betty Ford Center Share Their Powerful Journeys of Addiction and Recovery).

[עריכה] לאחר עזיבת הבית הלבן

בשנת 1978 פרסמה בטי פורד את האוטוביוגרפיה שלה "The Times of My Life".

ב-1987 הוכנסה ל"היכל התהילה של נשות מישיגן", וב-1999 זכו בטי וג'ראלד פורד, יחדיו, למדליית הזהב של הקונגרס, לאות הוקרה על פעילותם הציבורית וההומניטרית [1].