בית הכנסת הגדול של פירנצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בית הכנסת הגדול של פירנצה (La Sinagoga di Firenze) הוקם בסוף המאה ה-19, יחד עם בתי הכנסת, הדומים לו, ברומא ובטורינו ובארצות אירופה. בניין בית הכנסת עצמו נחנך בטקסיות רבה ב-24 אוקטובר 1882 בנוכחות אישים מכובדים בעולם היהודי ופרנסי העיר. בתי הכנסת הגדולים האחרים באיטליה נבנו לאור התגובות לחנוכה המפוארת של בית הכנסת בפירנצה שנערכה בשנת 1882 ולביקורו של מלך איטליה אומברטו הראשון ( Re Umberto I) בבית הכנסת בשנת 1887.

כמו בבית הכנסת הגדול של רומא מצויה בכניסה לבית הכנסת כתובת חרוטה המעידה על ביקורם של מלכי איטליה במקום: כאמור, המלך אומברטו הראשון בשנת 1887 והמלך ויטוריו אמנואלה השלישי בשנת 1911. בבית הכנסת מתקיימות תפילות רק בשבתות ובחגים ובימי חול מתקיימות התפילות ללא מניין בבית כנסת קטן המצוי בכניסה הצדדית למבנה הראשי^[1]. נוסח התפילה הינו ספרדי. ליד הכניסה לבית הכנסת לוחות זכרון לחללים היהודים שנפלו במלחמות העם האיטלקי. בגן המצוי בחצר לוח זכרון גדול, הכולל את שמות יהודי פירנצה שנספו בשואה. בכניסה לבית הכנסת, כמו בכל בתי הכנסת באיטליה, משמר משטרתי.

תוכן עניינים 1 תכנון ובנייה 2 תאור המבנה 3 זמירות בית הכנסת 4 מוזיאון בית הכנסת 5 האחזקה 6 הערות שוליים 7 לקריאה נוספת 8 קישורים חיצוניים

[עריכה] תכנון ובנייה

בית הכנסת החדש בפירנצה הוקם לאחר שבשנת 1848 נהרסו שעריה של השכונה היהודית בפירנצה, שהייתה במרכז העיר, היכן שהיום פיאצה דלה רפובליקה (Piazza della Republica). היהודים התפזרו ברחבי העיר והוחלט למצוא אתר מרכזי ליהדות פירנצה לבניית בית הכנסת החדש. אתר כזה נמצא ברחוב לה- פרינה (Via la Farina). בשאר חלקי המגרש הוקמו: בית האבות של הקהילה שהוקדש לזכרו של רבי נתן קאסוטו ומבנים נוספים ובהם משרדי הקהילה, מוסדות חינוך ומבנה למגורים. התרומה הראשונה לבנייה הגיעה ממשפחת מונטברוצ'י. שלושים שנה לאחר מכן, דוד לוי, נשיא הקהילה, הוריש את אחוזתו ורכושו לבניית מקדש כביר הראוי לפירנצה.

בשנת 1874 נמסר תכנון בית הכנסת לאדריכל מרקו טְרֵוֱוס (Marco Treves), אליו הצטרפו לאחר מכן מריאנו פַ‏אלקִיני (Mariano Falcini) ווינצ'אנצו מיקלי (Vincenzo Micheli). הבנייה הסתיימה בשנת 1882. מבנה בית הכנסת משלב את סגנון האדריכות המורית והאדריכלות הביזנטית - שני סגנונות אשר הוחיו במהלך המאה ה-19.

[עריכה] תאור המבנה

הבניין הוקם בתוך גן ציבורי, המשווה לו מסגרת נאה, המבליטה אותו מבין שורת מבני המגורים ברחוב. מעל בית הכנסת כיפה מרכזית בגווני תכלת-ירקרק המבטאים את האלמנטים של הנוף הפיורנטיני. הכיפה בנויה על גבי תוף על פנדנטיבה הכולל שישה עשר חלונות, דרכם מואר בית הכנסת מלמעלה. מלבד התאורה הבאה מהחלונות הגדולים בצד האחורי של בית הכנסת ה"מזרח". בצד זה יש חצי כיפה נוספת, המסמלת את כיוון התפילה. משני צדי מבני בית הכנסת שני צריחים, בתוכם המדרגות העולות לעזרת הנשים. בראשם בנויות כיפות דמויות בצל. הקשתות החיצוניות והפנימיות הן בסגנון מורי. בחצר הגינה של בית הכנסת הוקמה מצבה לזכרו של אריה אבישר שבתום מלחמת העולם השנייה תרם לשיקום הקהילה על ידי פעולות חינוך לבַּ‏‏‏נֵיה.

קירות בית הכנסת הפנימיים עשויים שיש בצבעים שונים, עמודי גרניט וציפויי בד צבעוניים. הקירות והתקרה מכוסים בציורי קיר ופסוקים חרוטים מהמקרא. לארון הקודש עמודי שיש שחורים, מוזאיקה עשירה ודלתות עץ מצופות זהב. דלתות ארון הקודש ניזוקו קשות בימי הכיבוש הגרמני של העיר. חלק מהנזק לא תוקן בכוונה, במטרה שתשאר מזכרת מימים קשים אלה שעברו על הקהילה. בבית הכנסת מוצב דוכן גבוה המשמש במה לרב בבואו להרצות בפני מתפללי בית הכנסת.

[עריכה] זמירות בית הכנסת

המסורות המוזיקליות ^[2]העשירות של בתי הכנסת האיטלקיים, כפי שהגיעו אלינו במאה העשרים, התגבשו בתהליך היסטורי ארוך ומורכב. עם הגורמים שהובילו אל השונות הרבה של המוזיקה הליטורגית האיטלקית נמנים הגיוון של מקורותיה האתניים של יהדות איטליה: האיטליאני - בני המקום, הפורטוגזים, הספרדים מהלבנט, והאשכנזים. כמו כן, התלהבה יהדות איטליה מהסביבה עם בתי האופרה ומוזיקה לאומית איטלקית.

בתקליטור המתואר טללי זמרה מובאים 21 פיוטים של יהודי פירנצה.

[עריכה] מוזיאון בית הכנסת

בקומה השנייה של בית הכנסת הוקם מוזיאון ליצירות יודאיקה. במוזיאון מוצגת תערוכה המציגה אירועים מתולדות יהדות פירנצה. כמו במוזיאונים מסוג זה מוצגים בו אביזרי פולחן כמו פרוכות לארון קודש, קישוטי כסף וגלימות רקמה וחפצים המשמשים לאירועים חשובים בחיי המשפחה והחגים היהודיים.

[עריכה] האחזקה

תחזוקת בית הכנסת הוא נושא קריטי. הוא ניזוק על ידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה אשר הפכו אותו למוסך למכוניות. על מנת שלא ישאר זכר לנזק שהם גרמו לאולם בית הכנסת המפואר, הם הניחו בו מוקשים ופוצצו עד שקומת עזרת הנשים קרסה לרצפת המבנה. אוצרות בית הכנסת שנשדדו על ידי הגרמנים נמצאו והוחזרו לבית הכנסת.

בשנת 1966 עלה נהר הארנו וגרם לשיטפון גדול בעיר אשר גרם לבניין נזק נוסף. רצפת בית הכנסת הוצפה עם מים מעורבים בבוץ ובפסולת שהגיעה מאחד השווקים העירוניים, הנמצא בין הנהר לבין בית הכנסת. בבית הכנסת נותר סימן, כמו במקומות נוספים בעיר, המראה עד היכן הגיעו המים בזמן הצפת העיר. ההצפה גרמה נזק לריהוט, לציורי הקיר ולספרי קודש העתיקים בחלקם. בעזרת תרומות מאיטליה ומהעולם תוקנו הנזקים ובעשור האחרון היה בית הכנסת סגור לזמן מה בשל החשש לקריסת הגג. בתקציב ציבורי בוצעו במבנה תיקונים לייצוב הכיפה והקירות.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ בבית הכנסת הקטן התפלל, לפי מנהג אשכנז, מנינו של הרב הראשי שבזמן הקמת בית הכנסת, שמואל צבי מרגוליס
2. ^ מקור הקטע: אדוין סרוסי, מוזיקה מבית הכנסת של פירנצה, חוברת הלוואי לתקליטור טללי זמרה

[עריכה] לקריאה נוספת

• יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אתר בית התפוצות
• יהדות פירנצה

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בית הכנסת הגדול של פירנצה