ויטוריו אמנואלה השלישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ויטוריו אמנואלה השלישי (11 בנובמבר 1869 - 28 בדצמבר 1947) היה מלך איטליה בין 1900 ל-1946. כן כונה קיסר אתיופיה בין 1936 ל-1943 ומלך אלבניה בין 1939 ל-1943. בימי שלטונו הארוכים ידעה איטליה שתי מלחמות עולם, את עליית הפאשיזם ושלטון מוסוליני, את נפילת הפאשיזם וכיבושה של איטליה על ידי הגרמנים ולאחר מכן על ידי בעלות הברית.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 עלייתו לשלטון 1.2 מלחמת העולם הראשונה 1.3 עליית הפאשיזם 1.4 ויטוריו אמנואלה והפאשיזם 1.5 הדחת מוסוליני ותוצאותיה 2 משפחתו

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] עלייתו לשלטון

ויטוריו אמנואלה השלישי היה בנם היחיד של אומברטו הראשון מלך איטליה, ומרגריטה מסבויה בת דוכס גנואה. עם מות אביו מידי מתנקש אנרכיסט בעת ביקור בעיר מונזה, ב-29 ביולי 1900, עלה ויטוריו אמנואלה לכס המלוכה.

מאביו קיבל את העצה כי "זכור שכל שאתה זקוק לו על מנת למלוך באיטליה הוא לדעת לחתום את שמך, לקרוא בעיתון, ולעלות על סוס". שנותיו הראשונות בתפקידו הראו כי, על פי הסטנדרטים של בית סאבויה לו היה שייך, היה ויטוריו אמנואלה מסור לרעיון המלוכה החוקתית, ועל אף הנסיבות הטראגיות בהן נרצח אביו, לא פגע בזכויות האזרח.

[עריכה] מלחמת העולם הראשונה

כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה שמרה איטליה בתחילה על נייטרליות. בשנת 1915 חתמה איטליה על בריתות חשאיות בהן התחייבה להכנס למלחמה לצד מדינות ההסכמה. רוב העם האיטלקי התנגד לכניסה למלחמה, ובית הנבחרים האיטלקי הכריח את ראש הממשלה אנטוניו סלנדרה להתפטר. ויטוריו אמנואלה סירב לקבל את התפטרות סלנדרה, והחליט בעצמו על הכניסה למלחמה, על פי זכותו החוקתית. איטליה נכנסה למלחמה כשצבאה אינו מוכן, והמנגנון הממשלתי שלה נגוע בשחיתות. על אף שהצטרפו לצד המנצח, סבלו מספר תבוסות, ותבוסה מכאיבה במיוחד בקרב קאפורטו. לאחר המלחמה נכנסה איטליה למשבר כלכלי. הדעה הרווחת, בה נקט אף המלך, הייתה כי הממשלה האיטלקית היא מושחתת ואינה יעילה, וכי בכך נעוצה הסיבה להישגים הירודים במלחמה, כמו גם למשבר הכלכלי בעקבותיה.

[עריכה] עליית הפאשיזם

המשבר הכלכלי הביא לתסיסה במעמד הפועלים האיטלקי, ובניטו מוסוליני, מנהיג המפלגה הפאשיסטית ניצל את חוסר היציבות, ותפס את השלטון במצעד על רומא, סידרה של מהומות ומצעדים שערכו חברי הארגון הפאשיסטי "החולצות השחורות" באוקטובר 1922. ראש הממשלה לואיג'י פקטה וחברי ממשלתו ניסו להכריז על מצב חירום ועל משטר צבאי, אך המלך סירב לחתום על הצו. המלך טען כי אין ביד הצבא למנוע את השתלטות הפאשיסטים על רומא (על אף שעדויות מפקדי הצבא, וחומר ארכיוני ששרד סותרים טענה זו). לבסוף הורה למפקד הצבא לאפשר את כניסת אנשי "החולצות השחורות" לרומא. צעד זה הביא להתפטרותו של פקטה, ולמינויו של מוסוליני לראש הממשלה, ב-31 באוקטובר 1922.

[עריכה] ויטוריו אמנואלה והפאשיזם

עם תחילת השלטון הפאשיסטי סירב המלך לפעול כנגד הפרות זכויות האדם והפרות החוקה שליוו את משטרו, כולל מעורבותו של מוסוליני ברצח המנהיג השמאלי ג'אקומו מאטיאוטי בשנת 1924, שהביאה לסערה שהייתה קרובה להפיל את המשטר הפאשיסטי עוד בראשיתו. יש הרואים במחדליו בתקופה זו משום סימן לחוש שיפוט גרוע, ורגשות אנטי דמוקרטיים. אחרים טענו כי ראה בפאשיזם את הצד החיובי - היציבות השלטונית שהגיעה לאחר תקופה ארוכה של ממשלות כושלות המתחלפות במהירות, מניעת עליית השמאל הקיצוני לשילטון, האפשרות שאיטליה תהפוך למדינה בעלת חשיבות באירופה ובעולם. פנים אלו של הפאשיזם הביאו לו אהדה בקרב רבים באיטליה, וודאי שהמלך היה שותף לרגשות אלו.

העובדה כי מוסוליני נמנע מלפגוע במעמדו המיוחד של בית המלוכה, ועל אף שמשטרו פיתח סממנים של משטר טוטליטרי, חד מפלגתי, שכלל פולחן אישיות של "הדוצ'ה" מוסוליני, עדיין נשמרה מראית העין לפיה מתקיימת החוקה ובה ראש הממשלה כפוף באופן פורמלי למלך, ודאי שתרמה לכך שהמלך נמנע מלפעול כנגד הפאשיזם.

גם בזמן השלטון הפשיסטי, שטיפח את פולחן האישיות של "הדוצ'ה" מוסוליני, נהנתה המונרכיה האיטלקית מיחס של כבוד ומתמיכה עממית. עד לאמצע שנות הארבעים נפתחו יומני הקולנוע בתמונתם של ויטוריו אמנואלה ואשתו, שהביאה למחיאות כפיים באולמות. עם זאת, במהלך התקופה, החליט ויטוריו אמנואלה כמה החלטות שהתגלו כהרסניות ושגויות. בין החלטות אלו היו קבלת כתר אתיופיה, שכיבושה על ידי איטליה במלחמה בה נעשה שימוש בלוחמה כימית זכה לגינוי בעולם, והביא ליציאת המלך היילה סלאסי לגלות. שתיקתו של המלך כאשר החלה איטליה, בלחצו של היטלר לקבל חוקים אנטישמים, שחשפו את נתיניו היהודים לרדיפות ולבסוף להשמדה, אף היא נתונה לביקורת חריפה. באופן פרטי התלונן המלך על החקיקה האנטישמית בפני מוסוליני, אך לא נקט בצעדים נוספים. קבלת החוקים סתרה את שבועתו של ויטוריו אמנואלה עם כניסתו לתפקידו, ואת שבועתו לחוקה האיטלקית. איטלקים רבים סיכנו את חייהם על מנת להציל את בני ארצם היהודים, דבר שהבליט את מחדליו של המלך, שהובל, ביחד עם מוסוליני אל הברית עם היטלר שהובילה את צבאו לאבדון, את מדינתו לכיבוש בידי זרים, את עמו למלחמת אזרחים, ואת היהודים שבין נתיניו להשמדה.

[עריכה] הדחת מוסוליני ותוצאותיה

מלחמת העולם השנייה הביאה למפנה ביחסם של האיטלקים, והמלך בראשם, אל מוסוליני. לאחר התבוסות שהביאו עמן השנים 1942 ו-1943, כאשר המלחמה הלכה והתקרבה אל אדמת איטליה, וכאשר בעלות הברית פלשו לסיציליה, במעשה שנראה כהכנה לפלישה לאיטליה עצמה, יזמה קבוצת מנהיגים פאשיסטים את הדחתו של מוסוליני. שר החוץ לשעבר, דינו גראנדי, העלה במועצה הפאשיסטית העליונה הצעה לפיה יודח מוסוליני מכל תפקידיו. לאחר דיון מרתוני התקבלה ההצעה, ב-25 ביולי 1943. למחרת היום זימן ויטוריו אמנואלה השלישי את "הדוצ'ה" לארמונו, הודיע לו כי הוא מפוטר מכל תפקידיו, והחליפו בתפקיד ראש הממשלה במרשל פייטרו באדוליו. לאחר מכן הודיע כי הוא מסיר את הכינויים "קיסר אתיופיה" ו"מלך אלבניה".

הדחתו של מוסוליני פתחה סידרת אירועים שהובילה לאובדן עצמאותה של איטליה, ושלמותה כמדינה ריבונית. הגרמנים פלשו לאיטליה מצפון, סיפחו חלקים ממנה, והקימו בצפונה ממשלת בובות בשם "הרפובליקה של סאלו" בה שלט מוסוליני. אל הדרום פלשו בעלות הברית, שטיפחו אלמנטים איטלקיים אנטי פאשיסטיים, ובאופן פורמלי תמכו בממשלת באדוליו, אך לאחר זמן מה החליפו את באדוליו עצמו ואת שריו באנשים שהתנגדו לפאשיזם מלכתחילה. הצבא האיטלקי פוזר, למעשה, ולא ניסה למנוע את פלישת הגרמנים מהצפון או את נחיתות בעלות הברית בדרום. עם התקרבות הגרמנים לרומא נמלט ויטוריו אמנואלה לברינדיזי.

במצב שנוצר העדיף ויטוריו אמנואלה השלישי לוותר על סמכויותיו, והעבירן לבנו, אומברטו השני. ביוני 1944, לאחר שחרורה של רומא בידי בעלות הברית, ויתר על שארית סמכויותיו ותאריו. לאחר סיום המלחמה הוחלט על משאל עם שיקבע האם תישאר איטליה ממלכה, או שתהפוך לרפובליקה. ב-9 במאי 1946 התפטר המלך באופן רשמי, על מנת לחזק את סיכויי בנו במשאל העם. עם זאת 54% מן הבוחרים החליטו כי על איטליה להפוך לרפובליקה. ובית סאבוי נאלץ לעזוב את הארץ.

ויטוריו אמנואלה בחר במצרים כמקום מושבו. ב-1947 מת באלכסנדריה, ונטמן שם.

[עריכה] משפחתו

ב-1896 נשא ויטוריו אמנואלה לאישה את הנסיכה ילנה ממונטנגרו, בתו של ניקולאי הראשון מלך מונטנגרו. ילדי הזוג הם:

1. הנסיכה יולנדה מרגריטה מסאבוי (1901 - 1986) שנישאה לג'ורג'יו קרלו קאלבי, הרוזן מברגולו.
2. הנסיכה מפאלדה מסאבוי (1902 - 1944) שנישאה לנסיך פיליפ מהסה-קאסל.
3. אומברטו השני מלך איטליה (1904 - 1983) שנישא לנסיכה מרי ז'וזה מבלגיה.
4. ג'ובנה (1907 - 2000) שנישאה לבוריס השלישי מלך בולגריה.
5. מריה פרנצ'סקה מסאבוי (1914 - 2001) שנישאה לנסיך לואיג'י מבורבון-פארמה.

ויטוריו אמנואלה היה ידוע גם בשל חיבתו לנומיסמטיקה והיה אחראי להוצאת קובץ שמנה את כל המטבעות שהוטבעו באיטליה מימי האימפריה הרומית ועד לימיו.