בית הספר למל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית הספר למל הוא בית ספר שהוקם בירושלים בשנת 1856 על ידי משפחה למל האמידה מאוסטריה, במטרה לעזור לתושבי "היישוב הישן" בירושלים.
משפחת למל הייתה משפחה פילנטרופית ידועה אשר מספר מוסדות נתמכו בה, בעיקר בתחום החינוך. בית הספר הוקם לזכר שמעון אדלר למל.
במקורו תוכנן להיות בית מחסה לילדים יתומים ועניים בשיטת הוראת גן ילדים - "המצאה" חדשה שעדיין הייתה בחיתוליה בגרמניה. הוא יועד להיות בית מחסה לילדי ירושלים העניים, כמקור לארוחות חמות, בגדים וכו'. תוכנית הלימודים כללה לראשונה הוראה מתודית לילדים, תוך שירה וריקודים, משחקים והפעלות. האופי של המקום היה מסורתי וסדר היום כלל לימוד סיפורי התנ"ך, משלים תוך אהבה וחינוך מסורתי יהודי. עם האופי הדתי שולב הפן הכללי של לימודים על טבע, בעלי חיים וכן ציור ומלאכת מחשבת.
על הקמת בית הספר מונה לודוויג אוגוסט פרנקל, ומיד עם הגעתו נתקל בהתנגדות עזה מקרב "היישוב הישן" ובעיקר מקרב האשכנזים שבו. האשכנזים חששו מרוח ההפקרות שביה"ס החדש יביא בעקבות לימודי החול הנלמדים בו. רוב האשכנזים בירושלים היו כבר עדים להשפעת ההשכלה הכללית באירופה שממנה הגיעו. הם ראו בירושלים "עיר מקלט" מההשכלה האירופאית ודרשו שלא תכנס מבעד שערי ירושלים הקדושה. על כן, עם הגיעו של פרנקל לירושלים נתקל בחרם רבנים על בית הספר. בעקבות זאת, חתם פרנקל על הסכם עם ראשי העדה הספרדית על פיו כל תוכנית לימודים בבית הספר תאושר על ידם.
תוכנית הלימודים כללה עברית, מקרא, כתיבה, חשבון ולשון המדינה. לשון ההוראה הייתה לאדינו, ובראשית שנות ה-80 של המאה ה-19, שונתה שפת ההוראה מלאדינו לגרמנית וצרפתית.
נקודת מפנה בהתפתחות בית הספר הייתה בשנת 1888 כאשר אוחד עם "בית היתומים של הרצברג" ובראשותו הועמד אפרים כהן-רייס. הארגון מחדש של בית הספר כלל הוספת מורים חדשים לצוות ההוראה כגון דוד ילין, פיתוח המתודיקה הלימודית והוספת שעות ללימודי החול. מאז בית הספר התאושש ותלמידים רבים למדו בו, גם מבין העדה האשכנזית למרות החרם שעדיין היה תקף.
משכן הקבע של בית הספר נבנה בזכרון משה ברחוב ישעיהו בשנת 1902. בשנת 1904 נלקח תחת חסותה של חברת "עזרה", ועם תחילת המנדט הבריטי הפך לבית-ספר ממלכתי. כיום בית הספר הוא תלמוד תורה, עקב מקומו בלב השכונות החרדיות בירושלים.
