זכרון משה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זכרון משה - שכונה במרכז ירושלים בין רחוב הנביאים לכיכר השבת.
זכרון משה נוסדה בשנת 1905 על ידי קבוצת משכילים ציוניים ובהם ר' יחיאל מיכל פינס, דוד ילין ועוד. אחת מחמש שכונות שהתרומה להקמתן ניתנה על ידי משה מונטיפיורי בתנאי שישאו את שמו. השכונה נודעה כשכונה מודרנית במושגי התקופה ההיא, כשערכים של נוי ואסתטיקה נמצאו בתקנון השכונה, כגון: הוראות בדבר סלילת כבישים והתקנת מדרכות ("צריכות להיות סלולות היטב, ועשויות במדרון למען לא יעמדו בהן מימי גשמים"), חפירת תעלות למי-שופכין, נטיעת עצים וטיפוחם ואיסור תליית כבסים לייבוש ברשות הרבים.
כמו-כן, זכרון משה היא השכונה הראשונה מחוץ לחומות שבתיה לא היו צמודים זה לזה ולכל בית היו חצר וגינה משלו, ובכך הייתה "שכונת הגנים" הראשונה בארץ שאחריה באו רחביה ושכונות אחרות. רוב הבתים בשכונה היו בני קומה אחת והיא נחשבה לשכונה היוקרתית ביותר בתקופתה.
בשנת 1934 הוקם ברחובה הראשי, רחוב ישעיהו, תיאטרון אדיסון ששימש במשך שנים כתיאטרון הראשי של העיר עד להקמת תיאטרון ירושלים שנחנך ב1971, וכקולנוע שבו הוצגו בין השאר סרטים הודיים ותורכיים. בימים אלה (2006) מצוי הקולנוע בהריסה, אך יש כוונות לשחזר את החזית של הבניין, שהייתה בעלת ערך ארכיטקטוני מיוחד.
עם השנים הוזנחה השכונה, רבים מן הבתים נהרסו או נוספו להם קומות, וקרבתה לכיכר השבת הביאה להתחרדותה וביטוי לכך הוא בקריית חסידי סטמאר העומדת לקום על חורבות קולנוע אדיסון. מבנים נוספים בעלי עניין בשכונה הם בית הספר למל ובית דוד ילין המשמש כיום את אגודת ישראל.
