ברוך מזרחי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברוך מזרחי (1926 - 1948), לוחם אצ"ל שנולד כערבי בעיר צפת, הוקסם משכניו היהודים והתגייר, הפך לפטריוט יהודי וציוני, ונפל במהלך מלחמת העצמאות.
ברוך מזרחי נולד למחמוד ופטימה בשם חמודה אבו אל-עיניין למשפחה מפורסמת מצפת. כבר בגיל צעיר התעניין חמודה בשכניו היהודים ובמנהגיהם. הוא החל להתקרב לקבוצה של אנשי בית"ר בצפת שהתכנסו במחלבת המאירי והוקסם מהאמונה, מספורי הגבורה ומההווי שלהם. הבית"רים לא ידעו איך לקבל את הנער הערבי המיוחד, התלהבו כשהיה מצטרף לשירת 'שתי גדות לירדן' אך גם חשדו בו ובכוונותיו. בשלב מסוים הוא עזב את בית הספר הממשלתי הערבי בצפת ועבר ללמוד בבית ספר אליאנס למרות התנגדות משפחתו. חמודה, שהיה תלמיד ערבי יחיד בבית ספר, יהודי התקבל על ידי התלמידים היהודים, ביניהם מי שהיה לימים חבר כנסת אבנר חי שאקי.
כשנפטרה אמו הפכו יחסיו עם אביו לבלתי אפשריים. חמודה עזב סופית את הבית ועבר לחיפה כשהוא נחוש בדעתו להתגייר ולהצטרף לעם היהודי. הוא עבר תהליך גיור כשהוא מקפיד על קלה כחמורה, ושמו בישראל נקבע תחילה לאברהם בן אברהם. בשלב מאוחר יותר החליט להחליף את השם לברוך מזרחי, שאינו נראה בעליל כשם של גר. ברוך מזרחי התחבר לסניף בית"ר בחיפה, הצטרף לאצ"ל והשתתף בפעילות כנגד המנדט הבריטי בהפצת כרוזים ובסיורי אבטחה. במהלך אחת הפעולות נתפס ברוך מזרחי ונשלח למחנה המעצר בלטרון. הוא הוחזק במשך חודשים אחדים בלטרון, עד שבוקר אחד נשלח יחד עם עוד 55 גולי אצ"ל ולח"י לגלות באריתריאה. כשלא התירו לו לקחת דבר, התעקש לקחת טלית ותפילין.
כשלושה שבועות לאחר שהגיע לאריתריאה נפגע ברוך מזרחי קשה מירי של השומרים הסודאנים. באותה פעולה נהרגו שני עצורים ונפצעו 12. ברוך מזרחי, שנפצע קשה, נותח במשך 24 שעות על ידי רופא בריטי וניצל. לאחר כחודשיים שיקום, התחיל ברוך להתאושש והצטרף לחבריו במחנה. מאוחר יותר סופר עליו כי יום אחד אמר לו חברו למעצר דני מטרסקו בבדיחות הדעת שלאחר שקיבל 20 מנות דם אנגלי הוא כבר לא ישראלי. רק לאחר שהבין שזו הייתה בדיחה נרגע ברוך מזרחי, שזהותו החדשה כיהודי וציוני הייתה כל כך חשובה לו. בהמשך השתתף ברוך בנסיונות הבריחה ממחנות המעצר.
הן בתקופת מעצרו בלטרון והן במהלך גלות אריתריאה, נעשו ניסיונות מצד משפחתו הערבית לשחרר אותו, אך ברוך מזרחי התעקש שהוא יהודי לאומי והוא לא יבגוד בעמו ובמולדתו. התנהלותו זו של ברוך מזרחי הביאה את משפחתו להחלטה לנקום את כבודה.
לאחר כשנתיים במחנות המעצר באריתריאה, קניה וסודאן, שוחרר ברוך מזרחי במפתיע, הוחזר לארץ ישראל ושב לחיפה ולפעילות במסגרת האצ"ל. בהמשך הצטרף ברוך לגרעין של אנשי בית"ר משוחררי הבריגדה היהודית שהקימו את מאחז מרגולין ליד צומת בית ליד, אשר ממנו התפתח בהמשך היישוב נורדיה. הוא השתלב בפעילות, עבד קשה והרגיש יהודי ארצישראלי לכל דבר.
במקביל לעבודתו המשיך ברוך לבצע פעילות מודיעינית במסגרת המחלקה הערבית של האצ"ל, ובמסגרת זו הוא נשלח ב-18 באפריל 1948 לפעילות איסוף מודיעין לקראת פעולה בג'נין. האוטובוס הערבי שבו נסע נעצר לבדיקה שגרתית, ולחוסר מזלו השוטר הערבי במחסום (ממשטרת בית ליד) זיהה אותו לפי שן הזהב בפיו. גורלו של ברוך מזרחי נחרץ, אך נשאר בגדר תעלומה לא פתורה. ברוך מזרחי הוכרז כנעדר עד לימים שלאחר מלחמת ששת הימים.
בשנת 1968 החל העיתונאי יחזקאל המאירי מצפת, לחקור מה עלה בגורלו של ברוך מזרחי. הוא הגיע לכפר ג'בע שליד שא-נור, שמע מהמקומיים על ה"יהודי" שהוצא להורג על ידי חיילי קאוקג'י והגיע למערה בה קבור ברוך מזרחי.
ב9 באוקטובר 1969 הובא ברוך מזרחי למנוחת עולמים בטקס צבאי מלא, כיהודי, בחלקה הצבאית בבית הקברות בנתניה. בין המלווים אותו היה מפקד אצ"ל מנחם בגין .
סיפורו של ברוך מזרחי סופר בערב שירי לוחמים תשס"ו בנוה מונוסון בנוכחות לוחמי האצ"ל דני מטרסו ושמואל יקר, שגלו באריתריאה יחד עם ברוך מזרחי.
