גדוד נהגי הפרדות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בגדוד עברי בצבא הבריטי. לערך העוסק ביחידה בצה"ל, ראו גדוד נהגי הפרדות (צה"ל).
גדוד נהגי הפרדות, Zion Mule Corps (זמ"ק), הוא הראשון מבין הגדודים העבריים שהוקמו על ידי הבריטים בתקופת מלחמת העולם הראשונה.
רעיון הקמת הגדודים הועלה במצרים על ידי זאב ז'בוטינסקי בדצמבר 1914 ונסתייע על ידי יוסף טרומפלדור.
במחנה גאבארי הסמוך לאלכסנדריה שבמצרים התרכזו בתקופה ההיא יותר כאלף מיהודי היישוב שסולקו מארץ ישראל על ידי העות'מנים. ביניהם היה טרומפלדור, ואליו חבר ז'בוטינסקי שהגיע מאיטליה. רצונם של השניים היה להקים גדוד שיילחם על כיבוש ארץ ישראל. לאחר מגעים רבים עם גורמים בצבאה וממשלתה של בריטניה נענתה היוזמה בצורה חלקית. כיבוש ארץ ישראל לא היה בתוכניותיה של בריטניה באותה עת, אולם גדוד המתנדבים היהודים יוכל לשמש בחזית הצפון, באזר הדרדנלים, ולא ככוח לוחם אלא ככוח עזר באספקה. הרעיון לא התקבל בהתלהבות, אולם טרומפלדור הוביל את הדיעה כי עצם הקמת כוח צבאי יהודי היא חשובה דיה וכי הדרך לכיבוש ארץ ישראל עוברת על ידי קרבות בכל אזור שהוא בעות'מנים.
גורמים רבים בהנהגה הציונית הביעו התנגדות נחרצת להקמת הגדוד מחשש שבכך יעמדו בסכנה חייהם של יהודי ארץ ישראל, החשופים להתנכלויות התורכים, אולם הגדוד העברי הראשון קם לבסוף.
ב-1 באפריל, 1915 נשבעו החיילים המתנדבים אמונים לגדוד שקיבל את השם "Zion Mule Corps" (גדוד נהגי הפרדות). מאחר ולא נמצא לו בתחילה שם עברי כונה הגדוד בקיצור זמ"ק. הגדוד היה למעשה יחידת תובלה שמנתה 650 לוחמים יהודים. מפקדו של הגדוד היה קצין בריטי, קולונל ג'ון פיטרסון, שקשר את גורלו בגורל הגדודים היהודיים וסגנו היה טרומפלדור. בהמשך יצא פטרסון מהתפקיד וטרומפלדור פיקד על הגדוד בזמן הלחימה. אחרי שבועיים של אימונים, הגיע הגדוד לקרב בגליפולי שבתורכיה (חצי אי קטן שמול מיצרי דרדנלים). הגדוד הוביל אספקה לקווים הקידמיים, היכן שהבריטים ניסו לפרוץ את כוחות העות'מנים. על כך זכה להערכת הפיקוד הבריטי. שמונה חיילי הגדוד נפלו וחמישה נפצעו במערכה שהסתיימה בכישלון.
למרות אופיו האידאליסטי לכאורה של הגדוד עולה ממכתבים של טרומפלדור כי היו בו גם בעיות משמעת, ולעתים נדרש בו אפילו עונש מלקות. היה חיכוך בין אלו שמניעי הצטרפותם היו אידאולוגיים פחות לבין האחרים.
ז'בוטינסקי אשר החזיק בשאיפה להקמת גוף צבאי יהודי אשר יהיה גורם משפיע במלחמה העולמית לא ראה בגדוד נהגי הפרדות הגשמת חזון, מאחר והגדוד גם לא היה יחידה לוחמת וגם לא הוצב בחזית ארץ ישראל. הוא עזב לאיטליה והמשיך מאירופה לשכנע את הגורמים המדיניים השונים להקים יחידה יהודית קרבית. טרומפלדור לעומתו ניסה לנחמו באמרו: "כולם חיילים, בלי חיילי ההובלה אי אפשר, ובסכנה ישתתפו עם הלוחמים". בדיעבד הצדיק ז'בוטינסקי את בחירתו של טרומפלדור שכן השם שקנה לעצמו גדוד נהגי הפרדות היה גורם חשוב שסייע להקמת הגדודים העבריים הלוחמים בהמשך.
לאחר סיומה הלא מוצלח של המערכה על גליפולי ולאחר שהבריטים סרבו להעבירו אל חזית אחרת פורק הגדוד ב-26 במאי 1916. 120 מחייליו התגייסו שוב והגיעו ללונדון והיוו בסיס לגדוד ה-38 של קלעי המלך שהוקם ב-1917 והשתתף בכיבוש ארץ ישראל מידי תורכים.
ייחודו של גדוד נהגי הפרדות היה בהיותו היחידה הצבאית הראשונה אשר הרכב אנשיה היה במלואו של יהודים והשפה שדוברה בו הייתה עברית.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מוזיאון "בית הגדודים" באביחיל המנציח את פועלם.
- נקדימון רוגל , ורטהיימר הצעיר, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית. - ורטהיים הצעיר, חרדי מירושלים, מחליט להוכיח כי היהודים האדוקים אוהבים את ארץ-ישראל ומוכנים לשפוך את דמם עבורה אם יהיה צורך בכך, והוא מתנדב לגדוד נהגי הפרדות. במהלך הקרבות בחצי האי גליפולי הוא נפצע ולאחר כמה ימים מת מפצעיו. המאמר עוקב אחרי סיפורו של ורטהיים ומערכת יחסיו עם מפקדו של גדוד נהגי הפרדות יוסף טרומפלדור.
