גיולה אנדרשי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרוזן גיולה אנדרשי (3 במרץ 1823 - 18 בפברואר 1890) מדינאי הונגרי. ראש ממשלתה הראשון של הונגריה לאחר יצירת הממלכה הדואלית בשנת 1867, ושר החוץ של האימפריה האוסטרו הונגרית.
בן למשפחת אצולה הונגרית, אביו היה ליברל אשר השתייך לאופוזיציה לשלטון בית הבסבורג, בעת שהשתייכות זו סיכנה את המחזיק בה, ואנדרשי הוכנס מגיל צעיר לעולם הפוליטי, ולמאבק הלאומי ההונגרי.
הרוזן אישטוון סצ'ני, ממנהיגי הליברליזם ההונגרי בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-19 היה הראשון להכיר ביכולתו של אנדרשי, כאשר זה שירת, בשנת 1845 כנשיא האגודה להסדרת מי נהר הטיסה. בשנת 1846 החל אנדרשי לפרסם מאמרים בעיתון ליברלי בעריכת הרדיקל ליוש קושוט, ובשנת 1848 היה בין המועמדים הרדיקלים שהעמידו עצמם לבחירה לדיאט ההונגרי. בשנה זו פרץ המרד ההונגרי כנגד בית הבסבורג, מרד אותו ניסו האוסטרים לדכא באמצעות צבאו של המצביא הקרואטי יוסיפ ילצ'יץ'. אנדרשי הצטרף ללוחמים, ושירת באומץ במספר קרבות. לקראת סיום המלחמה נשלח אנדרשי לתורכיה על מנת לשכנע את התורכים להשאר נייטרלים במלחמה זו. לאחר התמוטטות הצבא ההונגרי וכניעת ממשלת קושוט, בשנת 1949 נמלט אנדרשי בתחילה ללונדון ולאחר מכן לפריז. כנגד אנדרשי הוצא גזר דין מוות בהעדרו, וצלמו אף "נתלה" בפומבי על ידי השלטונות האוסטרים ב-21 בספטמבר 1851.
אנדרשי שהה בגלות במשך כעשר שנים, כשהוא מביט מהצד בקיסרות הצרפתית השניה שהייתה מרכז העניינים הדיפלומטי באירופה באותה תקופה, ומסיק את מסקנותיו. הוא שב מגלותו בשנת 1858, על אף שעונש המוות היה תלוי ועומד כנגדו.
אנדרשי הצטרף למפלגתו של פרנץ דאק, אשר דרשה את החזרת כל הזכויות שהשיגו ההונגרים במהפכת 1848 ואשר בוטלו על ידי האוסטרים באופן חד צדדי לאחר ניצחונם בקרב. בשנת 1865 נבחר לסגן נשיא הדיאט, ובמרץ 1866 היה לנשיא תת הוועדה הפרלמנטרית שעסקה בניסוח הפשרה בין בית הבסבורג לבין העם ההונגרי, אשר זכתה לכינוי "Ausgleich".
לאחר התבוסה האוסטרית בקרב קניגגרץ, כאשר הגיעו האוסטרים למסקנה כי על מנת לשמור על קיסרותם עליהם להגיע להסדר נדיב עם ההונגרים, התקבל אנדרשי לראיון אצל הקיסר פרנץ יוזף. אנדרשי יעץ לקיסר להחזיר את חוקת 1848, ולמנות ממשלה הונגרית נפרדת.
ב-17 בפברואר 1867 מינה הקיסר את אנדרשי לראש הממשלה הראשון של הונגריה על פי ה"פשרה". הבחירה הטבעית לתפקיד הייתה בפרנץ דאק, מנהיג מפלגתו של אנדרשי, ותחילת כהונתו של אנדרשי עמדה בצלו של דאק, אשר המשיך להיות האדם המכריע בפוליטיקה ההונגרית.
עיקר מלאכתו של אנדרשי בכהונתו הראשונה הייתה ארגונו מחדש של הצבא ההונגרי המכונה "הונבד", והסדרת פריסתו בגבולות המדינה.
עם פרוץ מלחמת פרוסיה צרפת בשנת 1870 הגן אנדרשי על הנייטרליות של האימפריה האוסטרו הונגרית, ומחה כנגד ההנחה שהאינטרס של האימפריה מחייב את שובה של אוסטריה לתפקיד שמילאה במדיניות הגרמנית לפני 1863.
לאחר פיטוריו של הברון פרידריך פרדיננד פון ביוסט שר החוץ של האימפריה האוסטרו הונגרית, ב-6 בנובמבר 1871 נתבקש אנדרשי למלא את מקומו. לאחר תבוסותיה של אוסטריה באיטליה ובגרמניה בעשור הקודם, נותר לאימפריה האוסטרו הונגרית שדה טבעי אחד לפעולה - הבלקן. תהליך גיבושם של עמי הבלקן למדינות עצמאיות היה בעיצומו, והיה עתיד להשפיע על עתידה של האימפריה רבת המיעוטים באופן ישיר. עמים אלו השתחררו מעריצות הסולטן התורכי. מטרת הדיפלומטיה האוסטרו הונגרית בשנים אלו הייתה לקבל השפעה בחלקי ארץ אלו, ואולי אף לספחם אליה.
על מנת להחזיר לאימפריה את המשקל הבינלאומי הדרוש לה פנה אנדרשי אל גרמניה, איטליה ורוסיה, על מנת לקרב אותם אל העמדה האוסטרו הונגרית, בשורה של ועידות, בהן הצליח אנדרשי להציג את העמדה האוסטרו הונגרית.
הצלחתו נבחנה עם פרוץ המרד כנגד השלטון התורכי בבוסניה בשנת 1875. אנדרשי הצליח להציג עמדה שהייתה עמדתן של אוסטריה-הונגריה, גרמניה ורוסיה, במכתב ששלח אל הרוזן ביוסט, שהיה שגרירה של האימפריה בלונדון. במכתב זה המכונה "מכתב אנדרשי" עמד אנדרשי על העובדה כי המורדים בבוסניה עודם עומדים במרים, כי הבטחות הסולטן לרפורמות אינן מקוימות, וכי יש סכנה להתפשטות המרידה אל מחוץ לגבולות בוסניה. בנסיבות אלו, טען אנדרשי, יש צורך בפעולה מתואמת של המעצמות על מנת לגרום לסולטן לפעול לקיום הבטחותיו.
לדעת אנדרשי היה על הסולטן להכיר בדת הנוצרית כדת המדינה, לבטל את השיטה האגררית לפיה היו האיכרים הבוסנים הנוצרים כפופים לבעלי האחוזות המוסלמים, ולהקים מועצות מקומיות שיבטיחו את זכויות הבוסנים.
משהוצגה עמדה זו כעמדתם של רוסיה גרמניה והאימפריה האוסטרו הונגרית, הסכימו לה אף צרפת ואנגליה, והמכתב אומץ כבסיס לכל משא ומתן עתידי עם הסולטן.
אנדרשי הגיע לברית חשאית עם רוסיה לפיה בכל מקרה יילקחו בחשבון האינטרסים של האימפריה האוסטרו הונגרית, אם תלחם רוסיה כנגד תורכיה. בוועידת ברלין שהתקיימה ב-1878, לאחר המלחמה בין תורכיה ורוסיה, ליישוב המשברים בבלקן היה אנדרשי נציגה של האימפריה האוסטרו-הונגרית, ועשה ככל יכולתו כדי להמעיט מהישגיה הטריטוריאליים של רוסיה, לטובת האימפריה. בסיום הקונגרס השיג אנדרשי מנדט להחזיק בבוסניה הרצוגובינה.
מנדט זה היה בלתי פופולרי בהונגריה, הן בשל העול הכספי שהטיל על הממלכה, והן בשל הרגשות הפרו-תורכיים שעדיין גאו בהונגריה. כתוצאה מהביקורת הציבורית בארצו התפטר אנדרשי מתפקידו ב-8 באוקטובר 1879. יום לפני התפטרותו חתם על ברית הגנה משותפת עם גרמניה.
לאחר פרישתו המשיך אנדרשי להתבטא בענייני הציבור, ובמיוחד תמך בהידוק הקשרים עם אוסטריה, במסגרת הממלכה הדואלית. בשנות חייו האחרונות החזיר לעצמו את אהדת העם, ומותו ב-18 בפברואר 1890 נחשב בהונגריה ליום אבל לאומי.
אנדרשי היה לאיש הציבור ההונגרי הראשון שקיבל השפעה של ממש בענייניה של אירופה, ומבוניה של המדינה ההונגרית המודרנית. מאשתו נולדו לו שני בנים ובת. לשני בניו הייתה קריירה פוליטית משגשגת.
