דון חואן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דון חואן (ספרדית: Don Juan, נקרא גם דון ז'ואן על פי ההגייה הצרפתית או דון ג'ובאני על פי הצורה האיטלקית) הוא דמות דמיונית אגדית, שעלילותיה סופרו על ידי סופרים רבים בנוסחים שונים. כיום השם דון חואן מסמל אנשים הידועים ביכולתם לפתות נשים, או אנשים שמהווים מאהבים מושכים והפכפכים.

רוב חוקרי הספרות המודרניים מסכמים שדמותו של דון חואן מבוססת על דון חואן טנוריו מסביליה, אציל ספרדי אגדי בן המאה ה-16 או המאה ה-17. עלילותיו של דון חואן נפוצו ברחבי ספרד בתור סיפורי עם. הנוסח המקורי של האגדה מתארת איך הצליח דון חואן לשכנע נערה צעירה להרוג את אביה כדי שיוכלו להיות יחד. בגרסה אחרת, רוצח דון חואן את האב בעצמו, לאחר שהתעלל בבת. מאוחר יותר, לפי האגדה, מבקר דון חואן את קברו של האב ומזמין אותו לארוחת ערב, תוך כדי ביטוי לעג ברור למת ולזכרו. חלקו המבעית של הסיפור, ומוסר ההשכל הדתי שבו, מגיע כאשר רוח האב מקבלת את ההזמנה, ומגיעה לארוחה כדי לקחת את דון חואן לגיהנום איתה.

לדעת רוב המומחים, תיעודה הראשון של האגדה בכתב נעשה במחזה "המתלוצץ מסביליה והמוזמן מאבן", שנכתב על ידי המחזאי טירסו דה מולינה בשנת 1630. המחזה, שנכתב כטרגדיה, מציג עמדות דתיות ומוסריות ברורות, בעלות צביון קתולי מובהק. המחזה קיבע את מעמדו של דון חואן בספרות כאיש נועז וזדוני שנהנה להתגרות באלוהים, ואדיש לטוב ורחמים.

המחזה זכה להצלחה ותפוצה נרחבות בזמנו, ושימש כבסיס לחיקויים רבים וגרסאות שונות של הסיפור באיטליה, צרפת, אנגליה ועוד.

יצירות אחרות על דמותו של דון חואן: