דטרמיניזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דטרמיניזם, היא טענה פילוסופית הקובעת כי כל פעולה, החלטה או מחשבה אנושית נקבעת בשל רצף אירועים קודמים. למושג זה יש קשר לתחומים רבים, ביניהם המדע, הדת ופילוסופיה של המוסר.

תוכן עניינים 1 ההיבט הלוגי 2 הפרספקטיבה הסיבתית 3 הפרספקטיבה התכליתית 4 הבחינה הדתית 5 הבחינה המדעית 5.1 ביקורת הסוציולוגים 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] ההיבט הלוגי

היבט זה נוסח ונבחן לראשונה על ידי אריסטו. לפי הלוגיקה, מתקיים "חוק השלישי הנמנע", לפיו כל טענה היא אמיתית או שקרית, ואין אפשרות שלישית. אריסטו בחן טענה זו על משפטים מן העתיד: טענה אודות העתיד היא אמיתית או שקרית כיום, ואין אפשרות שלישית. לכן, הייתה הטענה אמיתית או שקרית מאז ומעולם. אם הייתה כזאת מאז ומעולם, אזי היא תתרחש בהכרח.

[עריכה] הפרספקטיבה הסיבתית

הבסיס של המושג נעוץ בתפישה שלכל אירוע יש אירועים מקדימים, שמשפיעים עליו ו/או גורמים להתרחשותו. או בלשון אחרת, לכל מסובב יש סיבות. פילוסופים על פי גישה זו טענו שניתן להגיע, תיאורטית לפחות, אם הולכים אחורה בשרשרת הסיבות (מה גרם למה גרם למה וכן הלאה) עד ל"מניע הראשון" שבהרבה מקרים זוהה עם אלוהים, או עם המפץ הגדול. (לגישה הטוענת שקיים מניע ראשון קוראים דאיזם. הדטרמיניזם טוען, בין היתר, גם כי לכל דבר יש סיבה, ככה שאם יש אלוהים גם לו יש סיבה).

אחד מראשוני הפילוסופים שהחזיקו בתפישה זו היה דמוקריטוס שהיה שייך לאסכולה האטומיסטית בפילוסופיה הקדם-סוקראטית. דמוקריטוס טען שתנועת האטומים ומיקומם שרירותית מבחינת תכליתה, ומוכרחת מבחינת סיבותיה.

[עריכה] הפרספקטיבה התכליתית

דרך הסתכלות נוספת על מושג הדטרמיניזם היא הסתכלות תכליתית ולא סיבתית. אם נניח שכל פעולה גוררת פעולה אחרת, אז ניתן להגיד שלכל פעולה יש את ה"סיבה" שגרמה לה, אך גם כי לכל פעולה יש את ה"תוצאה" שלה, או ה"מטרה" שלה. לפיכך, תאורטית, כאמור בהנתן מספיק נתונים (כלל כל הדברים ביקום, אם מתחשבים באפקט הפרפר) ניתן לחזות מה יקרה לכל דבר.

חשוב לציין כי בניגוד לפאטאליזם (אמונה בגורל) על-פיו "הסוף ידוע מראש", בדטרמיניזם לא רק "הסוף" ידוע מראש, אלא גם כל שלב ושלב בדרך. בעוד הפאטליסטים מאמינים שלא משנה באיזו דרך נבחר בסוף נגיע לאותה תוצאה - הדטרמינסטים טוענים שלא נוכל לבחור בדרך אחרת - אנו חייבים לבחור בדרך מסוימת, כי מכלול הסיבות גורמות לנו לבחור כך. אם נדמה לנו שבחרנו משהו אחר - זו רק תחושה, למעשה היינו חייבים לבצע בחירה זו. בעיני הדטרמיניזם - בחירה חופשית היא אשליה, ולכן התלבטות היא לא באמת התלבטות, אלא תהליך מחשבתי שאנו עושים כדי להרגיש טוב יותר עם הפעולות שנעשה בכל מקרה לבסוף, וכדי שפעולות אלה יהיו מדויקות ומתוחכמות יותר. בעוד חלק מהפטליסטים מאמינים ביד מכוונת, ביישות כלשהי או בכוונה סופית כלשהי, הדטרמיניזם מאמין שההתרחשויות בעולם הן טבעיות לחלוטין.

[עריכה] הבחינה הדתית

הגדרת הדטרמניזים המוכח לפי עקרון דתי נובעת מעצם הגדרתו של אלוהים ככל יודע וכל יכול: תכונה זו של ידיעת כל, משמעותה שאלוהים יודע כיצד יתנהל העולם וכיצד ינהג אדם מאז ומעולם ובכל רגע נתון, ולכן שוב אנו רואים שכל מה שיקרה יקרה בהכרח, ושאין לאדם חופש בחירה.

הפילוסוף הגרמני גוטפריד וילהלם לייבניץ ביסס עמדה זו במאה ה-18. נוסף על כך, מעצם הגדרתו של אלוהים כ"טוב אינסופי", נובע על פי לייבניץ כי העולם הזה בו אנו חיים אמנם התרחש בהכרח ונקבע על פי אלוהים, אולם בשל טובו האינסופי של אלוהים, עולם זה הוא הטוב בכל העולמות האפשריים. לכן, אם מתרחש אסון כלשהו, אזי ברי לכל שהיה מן ההכרח שאסון זה יתרחש, כדי שימשיך להתקיים הטוב מבין העולמות האפשריים, ולאלוהים הטוב וודאי ישנן סיבות משלו לגרום להתרחשות אסון זה. תפיסה זו משקפת למעשה אופטימיות לגבי העולם ועתידו. הסופר הצרפתי וולטר לעג לעמדה זו בספרו הסאטירי "קנדיד" שנכתב לאחר רעידת האדמה בליסבון.

ביהדות, התפיסה הדטרמיניסטית מוצגת באופן ברור בספר קהלת. למשל, בקהלת פרק א', פסוק 9: "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיֵיעשה". לפי התפישה בפסוק - שום דבר לא משתנה, האדם איננו מסוגל לשנות כלום - מכיוון שגורלו נקבע מראש. תפישה זו מוצגת לאורך רוב הספר, ולכן בימי קדם התלבטו האם לצרף אותו לתנ"ך. לבסוף החליטו לצרף אותו, בגלל ש"תחילתו וסופו בדברי תורה", כלומר: אמנם המחבר בודק את כל האופציות, אבל הוא מחליט לבסוף שהאדם חייב לעבוד, מפני ש"שומר רוח לא יזרע, ורואה בעבים לא יקצור" (קהלת י"א, ד'). כמו כן, ספר קהלת מסתיים במילים: "סוף דבר, הכול נשמע: את-האלוהים ירא ואת-מצוותיו שמור, כי-זה כל-האדם. כי, את-כל-מעשה, האלוהים יביא במשפט, על כל-נעלם: אם-טוב, ואם-רע." מכאן ניתן לראות בבירור ניגוד חריף לדטרמיניזם, אשר אינו מאפשר משפט, מאחר ואין בחירה חופשית.

המושג כמובן בעייתי מבחינה דתית. משום שאם אין בחירה חופשית, קשה להטיל על האדם אחראיות למעשיו ועקרון השכר והעונש האלוהי על מעשי האדם אינו מוסרי.

הרמב"ם בהקדמה לפירושו למסכת אבות עמד על הנקודה הזו והמחיש את הענין בהביאו את דבריו של רוצח שטוען שהפשע שביצע לא היה בשליטתו ולשם פתור את הענין כך מצא פתרון בצורת הכלל "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים", כלומר האמונה היא כן בידי האדם, כך שאם הוא מאמין לא יבצע מעשי פשע. רבי עקיבא טבע כלל אחר והוא: "הכל צפוי והרשות נתונה!" - כלל שיש בו סתירה אשר משקפת יפה את הסתירה שבין התחושה החזקה שיש לאדם, שלפיה יש חופש בחירה, לבין ההגיון המדעי שלפיו בחירה כזו אינה קיימת.

[עריכה] הבחינה המדעית

מבחינה מדעית הדטרמיניזם היה בסיס לאמונה כי המדע מתנהל בצורה לינארית וכי כל ארוע גורם לארוע אחר וכי אם ידוע מצב של מערכת בזמן מסוים ואילו כל חוקי הטבע היו ידועים, ניתן היה לחזות את מהלך הארועים עד קץ הדורות. טענה זו העלה לראשונה המדען פייר סימון לפלס. הוא טען שבאופן תיאורטי אם היה בנמצא מחשב על שיכול לחשב את כל פעולות היקום היה ניתן לחזות כל דבר.

תורת הקוואנטים עם עקרון אי הוודאות בה לצופה יש השפעה על הארוע הנצפה, טרפה את הקלפים של גישת לפלס וכל המחזיקים בדעתו ואף גרמה להלם לאנשי המדע. אלברט איינשטיין ביטא את תחושותיו בנושא זה באימרה המפורסמת "אלוהים אינו משחק בעולם בקוביות".

[עריכה] ביקורת הסוציולוגים

סוציולוגים ביקורתיים הוסיפו כי דטרמיניזם הוא מושג בעייתי היות שהוא מבטל את חופש הבחירה של הפרט. לדוגמה, סוציולוגים רבים נדרשו לשאלה אודות דטרמיניזם טכנולוגי, במיוחד בקשר למחקר אודות המהפכה התעשייתית: חוקרים ממדעים שונים טענו כי המהפכה הובלה על ידי דטרמיניזם טכנולוגי ולכן הייתה חייבת לפרוץ. הסוציולוגים הביקורתיים דוחים קביעה זו ומציינים שקיימת התעלמות מהסיבות ההיסטוריות, חברתיות והכלכליות שהובילו לפרוץ מהפכה זו דווקא בתקופה שפרצה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• דטרמיניזם, בתוך אנצ' אופקים חדשים - פילוסופיה, פרופ' ג'. א. יורמסון בתרגום פרופ' בן-עמי שרפשטיין
• דטרמיניזם סיבתי, באתר האנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (אנגלית)