דלקת שלפוחית השתן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דלקת שלפוחית השתן (בלועזית: ציסטיטיס, Cystitis) היא דלקת הנגרמת בדרך כלל ממזהם כלשהו החודר לשלפוחית השתן מאזור הפות דרך השופכה.
[עריכה] אבחון
התסמינים הראשיים של ההפרעה הם הפרשת שתן תכופה מן הרגיל, תחושת דחיפות למתן שתן ותחושת צריבה בעת ההשתנה. כמו במקרים רבים ברפואה, אין הכרח בקיומם של כל התסמינים על מנת לאבחן את המחלה, ולעתים ניתן לאבחן את המחלה ללא הופעת תסמינים אלו כלל. לעתים ישנם גם תחושת אי-נוחות מתחת לטבור, חום הגוף עולה במקצת, או הופעת דם בשתן.
האבחנה החד משמעית היא בעזרת תרבית שתן (נסיון לגדל את החיידק הגורם למחלה במעבדה). בדרך כלל השתן אמור להיות נקי מחיידקים.
אבחנת המחלה יכולה להתבצע קלינית בלבד (על פי סיפור ובדיקה גופנית אופייניים בלבד), על ידי בדיקת שתן ב"סטיק" (פיסת קרטון הנצבעת במגע עם השתן ויכולה למעיד על המצאותם של חומרים הקשורים לזיהום אך אינם עדות ישירה לקיום חיידק), או על ידי שילוב בין בדיקת שתן בסטיק לתרבית שתן. במקרים מסוימים עדיף שלא להתייחס לממצאים בסטיק השתן או בתרבית השתן ולהחליט על טיפול לפי הממצאים הקליניים בלבד.
[עריכה] שכיחות
דלקת שלפוחית השתן שכיחה הרבה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים. הסיבה היא שהשופכה אצל האישה קרובה יותר לפי הטבעת ודבר זה מקל על החיידקים להגיע לשלפוחית השתן. הדלקת נדירה אצל הגברים ובדרך כלל היא נגרמת מהפרעה אחרת כגון ערמונית מוגדלת או הפרעה אחרת בדרכי השתן.
אחוז ניכר (כשליש) מהנשים יחלה בדלקת שלפוחית השתן לפחות פעם אחת בחייהן. ישנם שני גילאים אופייניים להופעת הדלקת: בינקות והילדות המוקדמת (אז גם בנים חשופים למחלה) ובגיל הפריון בנשים המקיימות יחסי מין.
[עריכה] טיפול
הטיפול המקובל במחלה הינו אנטיביוטיקה המפריעה להתרבות החיידקים בשלפוחית השתן. נראה שבמצבים מסוימים (בגיל הינקות, כאשר נוספים תסמינים של דלקת בדרכי השתן העליונות) יש סיכון לפגיעה בכליות ואף לסיבוכים אחרים כאשר נמנעים מטיפול אנטיביוטי. רוב מקרי דלקת שלפוחית השתן חולפים מעצמם. אין הוכחה חד משמעית שבמקרים הפשוטים (ההגדרה הרפואית למקרה פשוט היא מעבר לתחום כתיבה זו) הטיפול האנטיביוטי מונע סיבוכים, אולם גם אין בטחון שלא יגרמו סיבוכים, והמחלה עצמה עלולה לגרום סבל, לכן הטיפול האנטיביוטי מקובל בכל מקרה.
הטיפול האנטיביוטי ניתן כנגד חיידקי המעיים- הגורמים האופייניים למחלה. באזורים שונים בארץ ובעולם ישנם חיידקים השונים בעמידותם לאניביוטיקה ולכן הטיפול המקובל בדלקת שלפוחית השתן יהיה שונה כתלות במיקום הגאוגרפי, כמובן בנוסף לגורמים הקשורים בעוצמת התסמינים, קיום בעיות נוספות או הגבלה על שימוש באנטיביוטיקה עבור אותה מטופלת.
נשים רבות סובלות מהופעה חוזרת של דלקות בדרכי השתן. לעתים ניתן למנוע דלקות נוספות על ידי טיפול אנטיביוטי מונע קבוע או לאחר קיום יחסי מין, (אלו שיטות שהוכחו ומקובלות כיעילות ), על ידי שתיית מיץ חמוציות, על ידי הקפדה על השתנה מרובה ומלאה בעקר לאחר קיום יחסי מין, או על ידי טיפול בהפרעה מבנית בדרכי השתן כאשר כזו קיימת.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
