האמצעים המיוחדים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"האמצעים המיוחדים" או "אמצעי האיסוף המיוחדים" הוא כינוי שניתן, בספרות העוסקת במלחמת יום הכיפורים, לאמצעי איסוף מודיעין אותות של צה"ל שהותקנו במצרים והיו באחריות יחידת איסוף מודיעין האותות של אגף המודיעין, יחידה 848. מהותם שמורה בסוד עד היום, אך לפי פרסומים זרים מדובר באמצעי האזנה משוכללים, שאיפשרו ציתות לנעשה במוקדי הצבא והשלטון במצרים. לפי אותם פרסומים הם היו עלולים להתגלות בקלות יחסית, והיה צורך להחליף את סוללותיהם לעתים קרובות, פעולה שנעשתה בידי סיירת מטכ"ל [1].
לאמצעים המיוחדים נודעה חשיבות מיוחדת בשל יכולתם לספק מידע אמין על כוונת המצרים לצאת למלחמה, והם כונו "פוליסת הביטוח הלאומית של ישראל". הפעלתם של האמצעים המיוחדים הייתה עלולה לגרום לחשיפתם, ולכן נדרש אישור של ראש אמ"ן להפעלתם. האמצעים הופעלו במהלך כוננות "כחול לבן" באוגוסט 1973.
בימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים פנו אל ראש אמ"ן, האלוף אלי זעירא, מפקד יחידה 848, אל"מ יואל בן פורת וראש מחלקת איסוף, אל"מ מנחם דיגלי, ודרשו להפעיל את האמצעים המיוחדים, לקבלת מידע מודיעיני שיאפשר מענה לשאלה האם תנועות הצבא במצרים הן הכנה למלחמה, או שמדובר בתרגיל. הם נענו בשלילה על-ידי זעירא, ובהמשך דחה זעירא גם פנייה דומה של ראש מחלקת מחקר, תא"ל אריה שלו. בסופו של דבר ניתן אישור להפעלת האמצעים המיוחדים רק בבוקרו של 6 באוקטובר, שעות ספורות לפני שפרצה המלחמה.
האמצעים המיוחדים נחשבים כחלק מהגורמים שגרמו לרמטכ"ל, דוד אלעזר, להבין כאילו לא עומדת לפרוץ מלחמה. ב-2 באוקטובר 1973 (או יום קודם לכן), ארבעה ימים לפני פרוץ המלחמה, שאל אלעזר את זעירא האם הופעלו האמצעים המיוחדים ונענה בחיוב, אף שלא זה היה המצב. ביודעו את מהותם של האמצעים המיוחדים, נתן אלעזר משקל רב להערכתו של זעירא שלא צפויה מלחמה. רושם מוטעה דומה, בדבר הפעלת האמצעים המיוחדים, נוצר ב-5 באוקטובר אצל שר הביטחון, משה דיין. על כך כתב החוקר אורי בר-יוסף:
| דיין ואלעזר, שידעו מה פוטנציאל האיסוף של האמצעים האלה, יכלו להיות רגועים יותר בעקבות תשובתו זו של זעירא, מכיוון שהיו בטוחים שאם אכן מתבצעות הכנות להתקפה סביר מאוד כי אינדיקציות על כך תגענה באמצעותם. אבל הם לא ידעו כי רק שעה או שעתיים קודם לכן ישב ראש אמ"ן עם כמה מבכירי המחקר והתלבט עימם בשאלה אם להפעיל את אמצעי האיסוף האלה או לא. במילים אחרות, הם לא ידעו שהאמצעים הללו לא הניבו אינדיקציות למלחמה לא בגלל שאינדיקציות כאלה לא היו, אלא מכיוון שלא הופעלו. | ||
| -- אורי בר-יוסף, הצופה שנרדם, הוצאת זמורה-ביתן, 2001, עמ' 302 | ||
לאחר שהוא עוסק בטעויות אחדות בשיקול הדעת של זעירא, שופט בר יוסף בחומרה את דיווחיו בדבר הפעלת האמצעים המיוחדים:
| לא כן הדבר ביחס לדיווחי זעירא בדבר הפעלת אמצעי האיסוף המיוחדים. מעשה זה הוא מעשה חמור הרבה יותר, משום הפוטנציאל שהיה טמון באמצעים אלה להערכת סיכויי המלחמה, ולמידת ההשפעה שהייתה למידע זה על הקברניטים. בכך חרג זעירא בצורה קיצונית מנורמות ההתנהגות הסבירה של ראש אמ"ן ומן האחריות הכבדה המוטלת עליו בתוקף תפקידו. | ||
| -- אורי בר-יוסף, הצופה שנרדם, הוצאת זמורה-ביתן, 2001, עמ' 414 | ||
בספרם של דוד ארבל ואורי נאמן, "שיגיון ללא כיפורים" (הוצאת ידיעות אחרונות, 2005) נטען כי זעירא הורה להפעיל את האמצעים המיוחדים ארבעים שעות לפני פרוץ המלחמה. כך טען גם זעירא עצמו בספרו מיתוס מול מציאות - מלחמת יום הכיפורים: כשלונות ולקחים (הוצאת ידיעות אחרונות, 2004). גרסה זו נדחתה על-ידי יוסי לנגוצקי, מפקד היחידה שהייתה אחראית להפעלתם של האמצעים המיוחדים במלחמת יום הכיפורים (ולימים רמ"ח איסוף), שסיפר:
| ההיתר שנתן זעירא לבן-פורת, מי שהיה האחראי למעטפת הפעלתם של האמצעים, 40 שעות לפני פרוץ המלחמה, היה לביצוע בדיקה טכנית בלבד ("ניסוי כלים"), תוך דרישה כי בן-פורת ידווח לו על סגירתם לא יאוחר משעה שש בבוקר ביום שישי, 5 באוקטובר. הוראה זו, שהועברה אלי, בוצעה ככתבה וכלשונה ובן-פורת אכן התקשר לזעירא לביתו לפני שש בבוקר ודיווח לו כי "האמצעים" נסגרו כפקודתו. | ||
| -- יוסי לנגוצקי, האמת על "האמצעים המיוחדים", "הארץ" | ||
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יוסי לנגוצקי, האמת על "האמצעים המיוחדים", בעיתון הארץ
