אלי זעירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אלי זעירא, ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים והאיש שהואשם על ידי ועדת אגרנט כאחראי יותר מכל להפתעה שפקדה את צה"ל עם תחילת המלחמה. בשל חלקו במחדל יום הכיפורים המליצה ועדת אגרנט להדיחו מראשות אמ"ן.

אלי זעירא נולד בחיפה לאב מהנדס חשמל ואם עקרת בית. את לימודי בית הספר היסודי והתיכון עשה בבית הספר הריאלי בחיפה. בשנת 1946 הצטרף לפלמ"ח, ושירת כלוחם בצה"ל במלחמת העצמאות. לאחר המלחמה היה הקצין הראשון בצה"ל, שנשלח ללימודים בבית הספר למפקדי פלוגות של צבא ארצות הברית.

בשנים 1954-1955 היה ראש לשכתו של הרמטכ"ל, משה דיין. לאחר מבצע קדש נשלח לקורס פיקוד ומטה בארצות הברית. ב-1960 מונה למפקד חטיבת הצנחנים, וכעבור שנתיים וחצי מונה לרמ"ח מבצעים במטכ"ל.

בשנת 1964 עבר לאגף המודיעין, ועמד בראש מערך האיסוף. בשנת 1970 התמנה לנספח צה"ל בארצות הברית, והועלה לדרגת אלוף. באוקטובר 1972 שב ארצה, והתמנה לראש אמ"ן.

ב-1 באוקטובר 1973 הוכרזה כוננות בצבאות מצרים וסוריה. עקב הערכה מודיענית שגויה, שהתבססה על "הקונספציה" שגובשה באמ"ן בעניין זה, ועקב שיקול דעת לקוי של מקבלי ההחלטות, ננקטו בצה"ל צעדים מצומצמים בלבד, ולא בוצע גיוס מילואים מלא. בדו"ח שהוציא אמ"ן בבוקר ה-5 באוקטובר העריך, כי פתיחת מלחמה הינה "בסבירות נמוכה". בשעות הבוקר המוקדמות של ה-6 באוקטובר (יום הכיפורים) השתכנע הרמטכ"ל, דוד אלעזר, שמלחמה תפרוץ באותו היום, ראש אמ"ן, אלי זעירא ושר הביטחון, משה דיין, נשארו באמונתם, שמלחמה לא תפרוץ.

זעירא נחשב כאחראי יותר מכל להפתעה, שפקדה את צה"ל עם תחילתה של מלחמת יום הכיפורים, הן בשל טעויות שבשיקול הדעת, והן בהטעיית הרמטכ"ל ושר הביטחון בפרשת "האמצעים המיוחדים". בשל חלקו במחדל זה המליצה ועדת אגרנט להדיחו מראשות אמ"ן. הוועדה לא המליצה לשחררו מצה"ל, והוצע לו להמשיך כאלוף בתפקיד אחר, אולם זעירא יצא לשנת לימודים באוניברסיטת סטנפורד, ולאחריה סיים את שירותו בצה"ל.

את גרסתו למאורעות, שקדמו לתחילתה של מלחמת יום הכיפורים פרסם בספר "מלחמת יום כיפור - מיתוס מול מציאות" (הוצאת ידיעות אחרונות, 1993). מהדורה שנייה של הספר יצאה לאור בשנת 2004, ונקראה "מיתוס מול מציאות - מלחמת יום הכיפורים: כשלונות ולקחים". בספר עשה זעירא מאמצים ניכרים לטיהור שמו, והאשים אחרים באחריות למחדל. בין השאר טען זעירא שהמקור המצרי הבכיר שהופעל על-ידי "המוסד" היה סוכן כפול, שהוליך שולל את ישראל (אחרים אינם מסכימים עם טענה זו). כמו כן תוקף הספר את התנהלותה של ועדת אגרנט. עוד טען זעירא כי ראש הממשלה, גולדה מאיר, הסתירה מידע מוועדת אגרנט, ובין השאר לא דיווחה שפגשה בארבע עיניים את חוסיין מלך ירדן, עשרה ימים לפני יום הכיפורים, כאשר זה ביקש להתריע בפניה על המלחמה המתוכננת.

בשנת 2004 יצא ראש "המוסד" בתקופת מלחמת יום הכיפורים, צבי זמיר, בהאשמה חמורה לפיה חשף זעירא, שנים לאחר תום המלחמה, את זהותו של המקור הבכיר ביותר של ישראל במצרים באותה עת, ובכך גרם נזק חמור ליכולתה של ישראל לגייס סוכנים (על-פי מקורות שונים, הסוכן שבו מדובר הוא אשרף מרואן, חותנו של נאצר). את תלונתו העביר זמיר לטיפולו של היועץ המשפטי לממשלה, על מנת שיפתח בחקירה בעניין זה. זמיר אינו לבד בהאשמה זו. יחד אתו חתמו על התלונה שני קצינים בכירים, ששירתו באמ"ן תחת פיקודו של זעירא: עמוס גלבוע ויוסף לנגוצקי. את החקירה ביקשו "לצורך הפקת לקחים ומסקנות למניעת גילויים מעין אלה בעתיד". אורי בר-יוסף, חוקר העוסק במלחמת יום הכיפורים, כתב: "ראש אמ"ן במלחמה, אלי זעירא, שזה שנים הפך למסגיר סדרתי של סודות המודיעין הכמוסים ביותר שהופקדו בידיו לגורמים בלתי מוסמכים בארץ ובחו"ל" (הארץ, 17.11.04).

[עריכה] לקריאה נוספת

יואל בן פורת (מי שהיה מפקד יחידת האיסוף המרכזית במלחמה), נעילה - סיפור ההפתעה של מלחמת יום הכיפורים, הוצאת ידיעות אחרונות, 1991.
אורי בר-יוסף, הצופה שנרדם - הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה, הוצאת זמורה ביתן, 2001.