הטקטיקה והאסטרטגיה האירופאית בעת החדשה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
העת החדשה שהתחילה במאה ה-17 ונמשכה עד המאה ה-19 התאפיינה בשלטון מרכזי חזק, שהפך לדומיננטי. הצבא שגויס מואסלים בימי הביניים הפך למקצועי. רוב החיילים היו שכירים או חייבי גיוס (במאות ה-17 וה-18 בדרך כלל לא גייסו את האיכרים במספרים גבוהים). תפקידי הקצונה היו שמורים לאצילים. זה השתנה עם המהפכה הצרפתית ובני כל המעמדות קיבלו את האפשרות להגיע לכל דרגת קצונה, אפילו הגבוהה ביותר.
תוכן עניינים |
[עריכה] הטקטיקה והאסטרטגיה במאה ה-17
עם השיפור בנשק החם, החיילים סודרו במבנים דמויי משולש או ריבוע במעורבב עם נושאי החניתות. המוסקטרים ירו בדרך כלל במטחים בגלל הירי הלא מדויק.
פרשים המשיכו למלא תפקידים חשובים עד אמצע המאה ה-17 אך לאחר מכן כוחם ירד.
הצבאות היו קטנים יחסית ובדרך כלל לא עלו על 30,000-40,000 איש. מספר התותחים היה נמוך ולא עלה על 20-30 לצבא בגודל הזה.
האסטרטגיה העיקרית הייתה כיבוש מוצבי האויב, מחסניו ומבצריו. המלחמות נטו להיות ארוכות מאוד (למשל מלחמת שלושים השנים או המרד ההולנדי שלעתים מכונה מלחמת 80 השנים). הסיבה לכך נעוצה בעובדה שאפילו פגיעה חמורה בצבא, שהיה קטן יחסית, איפשרה גיוס נוסף וכך זה נמשך עד אין סוף.
[עריכה] הטקטיקה והאסטרטגיה במאה ה-18
על מנת למצות את מלוא כח האש החיילים הרגלים סודרו בשורות וירו שורה אחר שורה. התותחים שימשו בתור רובי צייד ענקים ומספרם לא עלה על 50-60 בארמיה. (בערך יחס של תותח אחד לכל 500-1000 חיילים, תלוי במדינה). הצבאות גדלו ולעתים הגיעו לגודל של 100,000 איש, אם כי בדרך כלל לא עלו על 50,000-60,000.
הפרשים החלו למלא תפקיד משני ונועדו לשבור את האויב המותש מירי החיילים הרגלים והתותחים, מרדף אחרי אויב מובס, אבטחת אגפים וסיור.
האסטרטגיה העיקרית נשארה כמעט ללא שינוי מהמאה הקודמת, כלומר, לנסות ולכבוש את מבצרי האויב ואת עריו המרכזיות אחרי קרב הכרעה. המלחמות התקצרו (לשם השוואה מלחמת שבע השנים או מלחמת העצמאות האמריקאית שנמשכה 5 שנים בפועל). הסיבה לכך הייתה בשיפור יכולת השינוע של הגיסות, הגדלת הצבאות, מה שאפשר להחזיק בשטחים שכבר נכבשו, כך שלא יהיה צורך לכבוש אותם שוב וכו'.
[עריכה] הטקטיקה והאסטרטגיה במחצית הראשונה של המאה ה-19
המאה ה-19 נפתחה עם מלחמות נפוליאון אחד המאפיינים העיקריים של המלחמות האלה היה הזמן הקצר יחסית שהן ארכו (בדרך כלל כמה חודשים, מקסימום שנה או שתיים) והגידול העצום בצבאות. למשל בקרב לייפציג השתתפו מאות אלפי אנשים מכל צד. הצבא הממוצע הגיע לממדים של 100,000 איש בשדה הקרב ובדרך כלל היה בעל 400-500 תותחים. בדרך כלל מספר החיילים הכולל עלה על 200,000 במדינה ממוצעת. במדינות מיליטריסטיות כמו צרפת הגיע לשיא של 800,000 ב-1811. הדבר הושג בעקבות הנהגת גיוס חובה כללי. תחילה בצרפת ולאחר מכן בכל ארצות אירופה.
ריבוי התותחים הביא לשינויים בטקטיקה - לא עוד שורות של חי"ר היורות זו על זו שעות על גבי שעות בלי להשיג הכרעה, אלא שימוש בתותחים לצורך ריכוך האויב. התקפות החי"ר הפכו מאורגנות יותר ובדרך כלל החלטיות מאוד. לאחר מלחמות נפוליאון מעמדו של חיל הפרשים ירד ובאמצע המאה ה-19 הם לא השתתפו בקרבות בתור חיל עצמאי, אלא שימשו בתפקידי אבטחה וסיור בלבד.
האסטרטגיה גם כן עברה שינוי עצום. במקום למשוך את המלחמה, נוהל מסע מלחמה זריז (לעתים של כמה שבועות בלבד) במטרה לנתק את האויב ממקורות ההספקה העיקריים שלו ולפגוע בעורפו. הדבר הושג בעיקר בזכות הצלחותיו של נפוליאון בשדות הקרב.
אחד החידושים החשובים ביותר שהכניס נפוליאון הוא הדיביזיה. לפני כן, הדיביזיות היו פעולות אד הוק והכוחות כונסו בדרך כלל ברג'ימנטים קבועים. נפוליאון יצר דיביזיה מצומצמת בעלת 7-9 גדודים. 2-3 דיביזיות כונסו לקורפוסים. לכל קורפוס נוספו יחידות פרשים, ארטילריה וחיל עזר. כך למעשה, הפכו הקורפוסים לצבאות עצמאיים. החידוש הזה איפשר גמישות מירבית במלחמה ועזר לנפוליאון בפלישותיו כי הצבא התפצל למספר דרכים ומנע יצירת פקקים על דרך בודדת.
[עריכה] הטקטיקה והאסטרטגיה במחצית השנייה של המאה ה-19
לאחר תקופת נפוליאון, השינויים בכלי הנשק, בעיקר הגברת קצב האש, גרמו לשינויים נוספים בשדות הקרב. במקום גושים גדולים החיילים סודרו בקווים רופפים (לעתים מכונים "גלים") ולאחר מכן גם המבנה הזה נעלם וצורת ההסתערות הפכה להיות דומה להסתערות המקובלת היום, עם רווחים גדולים בין החיילים.
לקראת אמצע המאה ה-19 במלחמת האזרחים האמריקאית נוצר המושג "חזית". הצבאות נפרסו לאורך קו ארוך יחסית על מנת למנוע אפשרות של איגוף. האסטרטגיה הזאת הזאת הגיעה לשיא במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה עם החזיתות שנמשכו ללא פערים לאורך כל הגבול. במקום קרב הכרעה בודד, בדרך כלל ניסו להתיש את האויב בסדרת קרבות על מנת לגרום לכניעתו.
[עריכה] ראו גם
| אמנות המלחמה | |
|---|---|
| אמנות המלחמה: | טקטיקה · מבצעיות (אופרטיבה) · אסטרטגיה · דוקטרינה צבאית · תורת לחימה |
| מושגי יסוד: | יסוד התנועה · יסוד האש · קרב · מלחמה |
| תיאורטיקנים: | סון דזה · קרל פון קלאוזביץ · אלפרד גראף פון שליפן · בזיל ה. לידל הארט |
| טקטיקה | |
|
מערכים צבאיים בעת העתיקה - מערך ריבוע · פלנקס · טסטודו · אימפי אדמה חרוכה · איגוף · בלימה · גרילה · דיכוי הגנה אווירית · הטעייה · המנעה אווירית · הסוואה · הסתערות · הפרד ומשול · הצנחה · חיפוי · טרור · לוחמה בשטח בנוי · לוחמה פסיכולוגית · מארב · מכה מקדימה · מלחמת בזק · מפת מבצע · מצור · ריכוז מאמץ · תנועת מלקחיים טקטיקה של פרשים · חי"ר · שריון · ארטילריה · לחימה אווירית · לחימה ימית |
|
| אסטרטגיה לאורך ההיסטוריה | |
| הטקטיקה והאסטרטגיה היוונית · הטקטיקה והאסטרטגיה היוונית וההלניסטית · הטקטיקה והאסטרטגיה הרומית · הטקטיקה והאסטרטגיה האירופאית בימי הביניים · הטקטיקה והאסטרטגיה האירופאית בעת החדשה · הטקטיקה והאסטרטגיה במאה ה-20 | |
