תנועת מלקחיים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תנועת מלקחיים היא טקטיקה צבאית שבה מכותר האויב באמצעות תנועה של כוחות משני אגפיו, הנפגשים בעורפו.
מדובר בטקטיקה בסיסית שבה משתמשים הצבאות השונים במהלך כל מלחמה כמעט. לאחר שהאויב התקדם במרכז החזית, מותקפים בו זמנית אגפי האויב משני צדדיו כדי לכתרו. בו בזמן תנועת מלקחיים נוספת סוגרת את האגף המרוחק של האויב כדי למנוע תגבור הכוחות במרכז.
טקטיקה זו היא טקטיקה בסיסית של חיל רגלים, כוחות שריון וחיל אוויר, וניתנת ליישום בכל קנה מידה, מהיחידה הבסיסית, ועד לצבאות שלמים.
קרבות ידועים שבהם בוצעה תנועת מלקחיים הינם:
- קרב קנה בין הרומים והקרתגנים בראשות חניבעל במהלך המלחמה הפונית השנייה.
- קרב טננברג בין הרוסים והגרמנים במהלך מלחמת העולם הראשונה.
- קרב הכיתור הגדול באוקראינה במהלך מבצע ברברוסה במלחמת העולם השנייה.
- "מבצע אורנוס", שבו כותרה הארמיה השישית הגרמנית במהלך הקרב על סטלינגרד במלחמת העולם השנייה.
- תנועת הכוחות הישראלים בחצי האי סיני במהלך מלחמת ששת הימים.
- תנועת כוחות צבא ארצות הברית בעיראק ובכווית במהלך מלחמת המפרץ הראשונה.
ההוגה הצבאי סון דזה בספרו אמנות המלחמה תיאר במעומעם את תנועת המלקחיים, אך המליץ להשאיר לאויב דרך נסיגה, שכן כוחות מכותרים נלחמים במוטיבציה גבוהה יותר, מאשר כוחות להם דרך מילוט. ההיסטוריה הצבאית הראתה את ההפך - כוחות מכותרים נוהגים, בחלק ניכר מן המקרים, להיכנע כתוצאה מהאפקט הפסיכולוגי של הכיתור.
חשוב להדגיש, שהטקטיקה הזאת מאוד מסוכנת ליישום, היות שהתוקף חייב להפריש חלק ניכר מצבאו לאגפיו החזקים וכך המרכז נותר חלש ויכול להיבקע על ידי הכוח המאוגף, דבר שיביא להפסד בטוח לצד המכתר.
