המצור על ליליבאיון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה איננו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
| המצור וההסגר הימי על ליליבאיון | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
|||||||||
|
|||||||||
ליליבאיון (Λιλυβαιον, Lilybaeum), כיום מרסלה (Marsala), היא עיר נמל בקצה המערבי של סיציליה. העיר הייתה בסיס קרתגי חשוב מאז המאה ה-4 לפנה"ס, וב-241 לפנה"ס - במהלך המלחמה הפונית הראשונה - נפלה לידי הרומאים לאחר מצור שארך תשע שנים.
[עריכה] רקע היסטורי
ניסיון הרומאים להעביר את המלחמה אל אדמת קרתגו באפריקה נסתיים בפעם הראשונה בתבוסה ניצחת (קרב בגרדס, 255 לפנה"ס) ובפעם השנייה ללא כל השגים משמעותיים (253 לפנה"ס). וכאילו לא די בכך, בשתי הפעמים נטרף הצי הרומאי בדרכו חזרה מאפריקה לאיטליה, תוך אובדן מאות אניות על צוותיהן והחיילים שעל סיפונן. לאחר האסון הימי השני (253 לפנה"ס) לא הקימו הרומאים צי נוסף, זולת שייטת קטנה שאיבטחה את העברת האספקה לצבא שמעבר למצר. בשנים 252-251 לפנה"ס הם הדירו את רגליהם מהזירה הימית, והלחימה בסיציליה נערכה ביבשה בלבד. על אף "ששלטו בים ללא חשש לאחר שהרומאים נטשו אותו", כדברי פוליביוס, לא ניצלו הקרתגים את יתרונם. ואמנם, בחלוף שנתיים ללא כל הכרעה נמלכו הרומאים בדעתם, הקימו צי חדש של 200 אניות-מלחמה ונערכו שוב להעברת המלחמה אל אפריקה. בראש חיל המשלוח הועמדו הקונסולים מרקוס אטיליוס רגולוס ולוקיוס מאנליוס וולסו - הראשון ניצח בקרב הים ליד טינדאריס (257 לפנה"ס) והשני גבר על הצי הקרתגי בקרב אקנומוס (256 לפנה"ס).
הרומאים ידעו, כי נצחונם באפריקה אינו מובטח כל עוד יש לקרתגים ולאניותיהם דריסת רגל בסיציליה עצמה. לאחר נפילת פנורמוס נותרו בידי הקרתגים שני בסיסים חשובים באי, ערי הנמל ליליבאיון ודרפאנה, ולכן עשו הצבא והצי הרומאיים את דרכם - זה ביבשה וזה בים - קודם כל אל ליליבאיון.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] מקורות בתרגום עברי
- פוליביוס. היסטוריה. כרך ראשון, ספרים א-ו. תרגם וכתב מבואות בנימין שימרון. ירושלים, מוסד ביאליק, 1991.
