הנעה היברידית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מכונית שמונעת בשיטת ההנעה ההיברידית משלבת שימוש בשני סוגי מנועים, לרוב מנוע בנזין עם מנוע חשמלי. המטרה בשילוב המנועים היא נצילות טובה יותר של הדלק ופליטת מזהמים מופחתת מהמכונית. בכדי למלא את מצברי המכונית ההיברידית נעזרת המכונית במנוע הבנזין וכן בחיכוך שנוצר בעת הבלימה. כלומר, בזמן בלימה מתחברים הגלגלים אל המנוע החשמלי בעזרת מערכת ההעברת הכוח, החיכוך במנוע החשמלי מאט את הרכב, ותוך כדי כך, סיבוב הגלגלים מתורגם לחשמל. כך שלמעשה, המנוע החשמלי מתפקד כגנרטור חשמלי. בכך מתאפשר השימוש במנוע החשמלי בכל עת שניתן - לעזור למנוע הבנזין הקטן להאיץ את המכונית וכן לוותר על השימוש במנוע הבנזין כשאפשר, לדוגמה, במהירויות נמוכות בנסיעה עירונית.
דרך נוספת לחסוך דלק המיושמת במספר מכוניות היברדיות היא דימום המנוע בכל עצירה והתנעתו מחדש עם הלחיצה על דוושת התאוצה.
ממשלת ישראל נאותה לתגמל את הרוצים לנסוע במכוניות היברידיות הידידותיות לסביבה יותר משאר המכוניות הסטנדרטיות. על פי החלטת הממשלה מס הקניה על מכונית היברידית עומד על 30% מערך המכונית ולא על 89% כפי שממוסות שאר המכוניות. שני דגמי המכוניות ההיברידיות שנמכרים כיום בישראל הם טויוטה פריוס והונדה סיוויק Integral Motorized Assistance) IMA).
