התעללות בילדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

התעללות בילדים כוללת פגיעות פיזיות, נפשיות ומיניות בילדים, בדרך כלל על-ידי הוריהם, ולחילופין היא תוצר של תנאי קיפוח והזנחה. ההגדרה אינה חד משמעית, בין השאר עקב היעדר הסכמה קולקטיבית חברתית בדבר סגנונות הורות הנחשבים מסוכנים או בלתי קבילים.

תוכן עניינים 1 סוגי התעללות 2 סיבות להתעללות ופגיעה בילדים 3 השפעת הפגיעה על הילדים 4 החוק הישראלי 5 לקריאה נוספת 6 ראו גם

[עריכה] סוגי התעללות

התאכזרות נפשית מוגדרת על ידי גרברינו וגרברינו כך: "התנהגות הרסנית שיטתית וחוזרת של הורה או מטפל הורי, המעוותת או חוסמת תחושת זהות והערכה עצמית, ומחבלת בתפקודים הרגשיים או האינטלקטואליים של הילד ובסיכוייו לקשור קשרים בין אישיים חיוניים בהווה ובעתיד. פגיעה נפשית מעכבת את התפתחות הגרעין העצמי והכושר החברתי של הילד".

ישנן חמש צורות עיקריות לפגיעה נפשית:

1. דחייה: ייחוס לילד תכנים של חוסר ערך ומתוך כך כחסר צרכים וזכויות.
2. בידוד: ניתוק הילד מאינטראקציות חברתיות שגורם לו להרגיש בודד ומנוכר.
3. הפחדה: יצירת אווירה של פחד תוך שימוש באלימות מילולית, דרכה הילד תופס את העולם כמקום מאיים.
4. התעלמות: חסך בגירויים חיוניים בהתפתחות שמביא לעיכוב ואף לעצירה בהתפתחות רגשית ושכלית.
5. השחתה: עידוד לפעילות אנטי חברתית הרסנית.

הזנחה: שלילת טיפול בילד בדרך של מניעת מזון וטיפול רפואי, נטישה וחשיפתו לסכנה כלשהי, חוסר סיפוק של גירויים הנחוצים להתפתחות חושית תקינה, וחסך רגשי שנובע ממיעוט במגע גופני או חוסר בתקשורת מילולית או בלתי-מילולית.

התעללות גופנית: פגיעה אלימה שנעשית בזדון על ידי הורה, בן משפחה או מבוגר. התעללות מתבטאת בפציעה חיצונית עד גרימת נכות ואף מוות.

ניצול מיני: התנהגות מינית של הפוגע כלפי הילד כוללת נשיקות, ליטופים, חשיפה, מגע אוראלי ואוננות. כל אלו משפיעים על הנפגע לא פחות ממעשי סדום וחדירה וגינאלית מלאה.

[עריכה] סיבות להתעללות ופגיעה בילדים

גורמים ראשוניים לפגיעה:

1. דה הומניזציה של הילד, תפיסת הילד כחפץ לפורקן כעסים
2. תפיסת הילד כמתחרה ואויב המפריע למנוחת ההורה
3. הקבלת הילד לבן משפחה שנוא.
4. האם מכה או מתעללת בילד שנחשב כחלק ממנה, כדי לזכות בתשומת לב של מוסדות רווחה ורפואה.
5. קנאה בילד עקב תשומת לב שהוא מקבל מההורה האחר.
6. חינוך מושרש, האלימות מועברת מדור לדור כדרך תקשורת לגיטימי.
7. תגובה אלימה כעונש על מעשה כיוון שהילד "רע".
8. השלכה של תכונות שההורים לא אוהבים בעצמם על הילד. דרך תקיפת הילד הם מתנערים מהפחד הסמוי שמעוררת בהם תכונתם השלילית.
9. אישיות בלתי בשלה של ההורים. צרכיו של הילד הופכים לשוליים כיוון שהם מעמידים במרכז את עצמם וצרכיהם.
10. נורמות חברתיות שמכתיבות התנהגות פוגעת.

גורמים משניים לפגיעה:

1. גורמי אינטראקציה: המפגש המיוחד בין האישיות והצורך הן של הילד והן של המבוגר.
2. היעדר כישורים הוריים: את רוב הכשרתם הם מקבלים בצורה פאסיבית על ידי הסתכלות באחרים. ולא תמיד המודל לחיקוי, ראוי לחיקוי. חוסר מיומנות, והיעדר ידע בסיסי תורמים לכך.
3. פיגור: מספר ההורים המפגרים הפוגעים בילדיהם גבוה.
4. אלכוהוליזם וסמים: פגיעה עקב חוסר שליטה שמקורו בשכרות או "טריפ".
5. גורמים פסיכיאטריים: חוסר יכולת לתפוס את האחר בצורה מציאותית והיעדר יכולת לבנות מערכת יחסים חברתיים מהווה בסיס למצבים פתולוגיים.

גורמים מזרזים לפגיעה:

1. גורמים סוציו אקונומיים: היעדר תעסוקה, צפיפות בבית וחוסר בהשכלה מביאים לפורקן התסכולים של ההורים בילדיהם.
2. משברים: גורמי משבר מביאים לירידה בסף התסכול ובתפקודי האגו. מצב המביא להתגברות הסיכון להתנהגות פוגעת.

[עריכה] השפעת הפגיעה על הילדים

ישנם כמה דפוסי התנהגות אצל ילדים שנפגעו:

1. סתגלנות וניסיון לשאת חן: ילדים מוכים יכולים להיות מאושרים ולקבל אהבה ורגש מצד הוריהם אך זאת בתנאי שהם עומדים בדרישות ההורים. זה מביא לכך שילד יתנהג בהתאם למצופה ממנו ולא בהתאם לצרכיו ורגשותיו. מאוחר יותר, במסגרות אחרות מחוץ לבית הם ימשיכו להפגין התנהגות של ביטול עצמי ופייסנות.
2. השלמה והסתגרות: כדי להמנע מפגיעה הילד מבין שהדרך היחידה היא לנתק מגע ולא לבלוט, כך הוא מתכנס בעצמו והופך לשקט ופאסיבי.
3. לחימה: ישנם ילדים שמתנהגים בצורה הפוכה, הם מפנים דרישות להוריהם למרות הסכנה שכרוכה בכך ע"מ לזכות בתשומת לב. אותו חיפוש של תשומת לב התבטא גם מחוץ לבית, כמו למשל בבית הספר לרוב בצורות פרובוקטיביות.
4. תוקפנות: תוקפנות היא צורך קיומי שמתעורר בילד כתגובה לפגיעה על מנת להגן על עצמו. הילד יודע שאם הוא יתקוף את הוריו הוא יזכה להתנהגות תוקפנית נוספת כלפיו. בד בבד הילד לומד להבחין בין שמותר לו או אסור לו לעשות. תחושת התוקפנות שעולה בו מווסתת בתודעתו כדבר שאסור לו לחוש ולכן הוא מנסה להתכחש לרגשות הללו. אך תוקפנות, כאשר היא קיימת סופה שתופיע. הילד מבצע התקה ומפנה את תוקפנותו לו אל עבר מושא הכאב אלא כלפי גורמים חלשים ממנו כמו ילדים קטנים.
5. עצב ואטימות רגשית: ילדים מוכים הינם עצובים, ולעתים אף אטומים רגשית מתוך ניסיון הדחקה של הדחפים וכעסים המצוים בהם.
6. אמון בסיסי פגום ואי יכולת ליצור קשרים: הילד לא נותן אמון בהוריו כיוון שהם אינם מספקים לו את הצרכים הבסיסיים להם הוא דרוש ואף פוגעים בו. מתוך כך הוא מפרש את העולם החברתי כרע ופוגע ולכן יש להתרחק ממנו.
7. דימוי עצמי נמוך: מהילדות המוקדמת ההורים משמיעים באוזני ילדיהם כי הם רעים וטיפשים ולכן הילדים בטוחים בכך ומפנימים את המסר.
8. ביטויים קוגניטיביים: הילד מנסה להדחיק מחשבות אסורות כיוון שהן עולות, אך במקביל הוא מדחיק את כל המחשבות האחרות. בהתאם לכך נפסקים היוזמה, היצירתיות וכל המרכיבים שחיוניים להתקדמות ופיתוח אינטלקטואלי.

[עריכה] החוק הישראלי

בחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960, מוגדר "קטין נזקק" כאשר, בין השאר, "שלומו הגופני או הנפשי נפגע או שעלול להפגע מכל סיבה אחרת". כדרכן של הגדרות שבחוק, גם זו נזקקה לפרשנותו של בית המשפט כדי להבהיר את משמעותה ביחס לתופעת ההתעללות לסוגיה.

בית המשפט העליון (בפסק הדין ע"פ 4598/98) הגדיר התעללות פיזית בילדים כך: "התעללות פיזית יכולה להווצר כתוצאה ממעשה אקטיבי או מהזנחה שעלולים לגרום נזק, סבל נפשי או פיזי (או שניהם). ומתאפיינים באכזריות, הטלת אימה או השפלה". בית המשפט קבע פרמטרים המלמדים על התעללות פיזית: תדירות המעשה, משך הזמן, סוג המגע או האמצעי שננקטים, מידת הכוח ועוצמתו, ההקשר והנסיבות בהן הופעל הכוח, שיטתיות השימוש בכוח וחריגותה של ההתנהגות בהנורמה החברתית המקובלת.

קו הגבול בין פגיעה לגיטימית ובין התעללות אינו חד.

משתנים משפיעים על ההחלטה בדבר התעללות:

1. המניע: הבחנה בין הורה שפוגע בילדו מתוך כעס, שנאה וכדומה או מתוך רצון להגן עליהם ולטפחם.
2. גורם תרבותי: כל תרבות מתירה מידה שונה של שימוש בפגיעה פיזית בתהליך החינוך והטיפול בילד.
3. גורם הכוונה: האם הדבר נעשה בזדון או בשגגה.
4. פגיעה מתוכננת או ספונטנית: תקרית שהתבצעה מתוך לחץ וחוסר מחשבה שבו היה נתון ההורה או עקב תכנון מראש של הפגיעה.
5. התייחסות למעשה או לתוצאה: התייחסות לשאלה בדבר מצב שבו היה מעשה שלא הביא תוצאות.

[עריכה] לקריאה נוספת

• תמר כהן, מודלים קליניים לטיפול בילדים בסיכון, ג'וינט ישראל, 1994.
• לוי עדן, ילדות קשה - מין אלימות וילדים, 1996.
• עופרה איילון, התעללות בילדים במשפחה, מכון הנרייטה סאלד, 1999.
• יוסי הטב ויצחק קדמן, אינססט, גילוי עריות, ניצול מיני במשפחה, עבירות מין במסגרת המשפחה, ירושלים: המועצה הלאומית לשלום הילד, 1990.
• ציונית יפה ויצחק קדמן, ילדים כקורבנות התעללות במשפחה, המועצה הלאומית לשלום הילד, 2001.
• שרי בן נתן (עורכת) "זמן שאול - סוגיות בקבלת החלטות לגבי ילדים בסיכון", הוצאת פראג, 2000.
• Garbarino, S & Garbarino, L (1980) Emotional Maltreatment pf Children, Chicago: National Committee for Preventation of Child Abuse.

[עריכה] ראו גם

• פדופיליה
• ג'יני