ויקטור קלמפרר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויקטור קלמפרר (8 באוקטובר 1881 - 11 בפברואר 1960) – בלשן, חוקר ספרות ועיתונאי גרמני ממוצא יהודי שנודע בעיקר בזכות יומניו הייחודיים מתקופת מלחמת העולם השנייה.
קלמפרר נולד בעיר לנדסברג שבפרוסיה. אביו היה רב אורתודקסי, שעבר לזרם הרפורמי כשהיה ויקטור בן תשע. הוא היה בן-דודו של אוטו קלמפרר, מנצח ומלחין גרמני, ואחיו של גאורג קלמפרר, רופאו האישי של לנין. לאחר זמן מה עברו קלמפרר ומשפחתו לברלין, שם למד פילוסופיה ושפות והגיע עד למעמד הרם של פרופסור במוסד להשכלה גבוהה בדרזדן. ב-1912, עקב נישואיו לאישה פרוטסטנטית, המיר את דתו לנצרות.
ב-1933, עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון גרמניה, החל קלמפרר לנהל יומן אישי שהביא נקודת מבט יחודית על חיי היום יום של יהודי בצל הרודנות והמאבק התמידי לחיים בגרמניה הנאצית.
עם ישום חוקי נירנברג נשללו מקלמפרר תוארו, עבודתו ואזרחותו עד שנאלץ לעבוד בעבודת כפיים במפעל. עם זאת, כיוון שאשתו הייתה ארית, הוא הצליח להמנע מגירוש במשך רוב שנות המלחמה. במאי 1940 נאלץ לוותר על ביתו שבדרזדן ולעבור ל"מעון יהודי" שאוכלס על ידי מגורשים נוספים. בדירה זו זכה קלמפרר לביקורים חוזרים ונשנים של הגסטפו, ובה חזה במוראות המשטר.
קלמפרר היה מיועד להיות מגורש בשנית בפברואר 1945, אך ניצל את הפצצות בעלות הברית כדי להסיר את הטלאי הצהוב מדש בגדו, לברוח מדרזדן ולהצטרף לפליטים שנעו לכיוון אזור שהיה בשליטת כוחות ארצות הברית. לאחר סיום המלחמה ומשנתאחדו, חזרו קלמפרר ואשתו לביתם שבפאתי דרזדן והחזירו לעצמם את הבעלות עליו לאחר שהולאם במסגרת האריזציה. מסעו של קלמפרר ואשתו אל העיר שנהרסה בהפצצות בעלות הברית מתועד גם הוא ביומנו.
יומניו מתקופת המלחמה מלאים באבחנות על השפה היחודית של גרמניה הנאצית. הוא הביע את רצונו לאסוף אותן יום אחד לספר, אך לעתים רבות נואש מכך, בשערו כי לא יחיה להשלים את המלאכה. לבסוף הוציא בשנת 1947 את חיבורו החשוב ביותר, "Lingua Tertii Imperii" (מוכר בקיצור "LTI") , על שפתו של הרייך השלישי. הביטוי "Tertii Imperii" הוא תרגום סרקסטי ללטינית של "הרייך השלישי".
לאחר המלחמה הפך קלפרר לדמות משמעותית בחיי התרבות של מזרח גרמניה, הרצה באוניברטאות שונות ברחבי המדינה ואף שימש ב-1950 כנציג בפרלמנט של מזרח גרמניה.
קלמפרר, שנפטר ב-11 בפברואר 1960, לא זכה לראות את יומנו מפורסם. רק ב-1995, כשלושה עשורים לאחר מכן, יצא לאור והפך תוך זמן קצר לרב מכר בגרמניה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- רות אלמוג, אני חושב כגרמני, אני גרמני. לא בחרתי בזה, איני יכול לעקור זאת מתוכי - מאמר על קלמפרר באתר הארץ
- עמרי הרצוג קלמפרר: להחזיק מעמד ולהסתגל / דם, זרע ולבה / מרחב של חלום ומשחק - מאמר על ספר של קלמפרר באתר הארץ
