ויר גורדון צ'ילד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וִיר גוֹרדוֹן צַ'יֶלד (14 באפריל, 1892 – 19 באוקטובר, 1957), ארכיאולוג ואנתרופולוג אוסטרלי. ידוע בעבור חפירותיו באתר הניאוליתי סקארה ברי ודעותיו המרקסיסטיות, שהנחו את חשיבתו בנושא הפרה־היסטוריה. בנוסף לכך, ניתן לזקוף לצ'ילד את הטבעת המונחים "המהפכה הניאוליתית" ו"המהפכה האורבאנית". הוא היה אחד מגדולי עורכי הסינתזה בענף הארכיאולוגיה, וניסה למקם את ממציאיו בתאוריה אודות התפתחות פרה־היסטורית בקנה מידה אירופי ועולמי רחב יותר.
[עריכה] קורות חייו
צ'ילד נולד בשנת 1892 בסידני, והגיע לבריטניה כדי ללמוד באוניברסיטת אוקספורד (בקולג' המלכה). ספרו "שחר הציבילזציה האירופאית" (1925) זיכה אותו בהכרה מיידית, והוא המשיך בפרסום ספרים נוספים בנושא התאוריה הארכיאולוגית. בספרו הראשון פרש את דעותיו אודות קשרי אירופה והמזרח הקרוב.
כמו כן, הוא חקר את הקשר בין ארכאולוגיה ושפות הודו־אירופאיות, נושא שפיתח בספרו "הארים : חקר מקורות הודו־אירופאיים" (1926). צ'ילד הציג תאוריה יותר מפותחת בנדון הפלישה הארית לאירופה שלראשונה הוצגה על ידי מקס מולר. צ'ילד זיהה את דרום רוסיה כמולדת הפרוטו־הודו־אירופאים. בסיס רעיונותיו תרמו לפיתוח התאוריה אודות הפלישה הקורגנית של גימבוטס. דעותיו של צ'ילד ותפישתו את הארים הושפעו מהאידיאולגיה הגזענית של זמנו, אך זאת לא דמתה לתפישה הנאצית של מאפייני העליונות האריים, אותם צ'ילד תקף לאורך שנות השלושים. צ'ילד היה איש אשכולות, עד לשנת 1927 הפך לבלשן מומחה ומונה למשרת פרופסור לארכיאולוגיה באדינבורו, משרה שהחזיק עד לשנת 1946.
חפירותיו בסקארה ברי החלו בשנת 1928, כאשר הוא זומן להשגיח על העבודה שהחלה כתוצאה מנזק סערה שחשף מספר מבנים עתיקים, בנוסף לאלו שנחשפו בשנים קודמות, בנסיבות דומות. עבור צ'ילד הייתה זאת חוויה יוצאת דופן, הואיל והוא לא היה חופר גדול; מרבית כישוריו שכנו בפירוש ממצאים של חוקרים אחרים. באותה השנה, פרסם צ'ילד אחד מספריו "המזרח העתיק ביותר", שעסק בהתפתחות הציביליזציה במזרח הקרוב.
צ'ילד תרם לתחום הארכאולוגיה באופן נוסף, הוא הרחיב את קהל הקוראים והגדיל את העניין הציבורי בנושא. שניים מספריו "מה התרחש בהיסטוריה"(1942) ו"אדם יוצר את עצמו"(1951), היו פשוטים יחסית לקריאה, ואפשרו לאדם הפשוט נגישות לתחום הארכאולוגיה.
לאחר שעזב את אדינבורו, צ'ילד מונה לראש המוסד לארכיאולוגיה באוניברסיטת לונדון למשך 10 שנים, עד שפרש בשנת 1956. הוא שב לאוסטרליה, שם היה מעורב בצד השמאלי של הפוליטיקה האוסטרלית, אך המרקסיזם שלו היה יותר אינטלקטואלי מאשר אקטיביסטי. צ'ילד נהרג בשנת 1957 בהרי בלו. הוא נפל אל מותו בנסיבות לא ידועות. נטען כי מדובר בתאונה, אולם לאור נסיבותיו האישיות, סביר להניח כי צ'ילד התאבד.
אפשר שזה היה טבעי שבהיותו ארכיאולוג עם ממצאים חומריים בלבד, נמשך לתאוריה קשתית המסבירה את ההתפתחות ההיסטורית כתוצאת שינויים באופני יצור. היה זה ברור שבני האדם הקדומים היו ציידים־מלקטים ושהציביליזציה צמחה כאשר אלו פתחו את החקלאות ומאוחר יותר התרכזו בערים. פיתוחים אלו, שהוא כינה "המהפכה הניאוליתית" ו"המהפכה האורבאנית", נחקרו לראשונה דרך הארכיאולוגיה על־ידיו, ועדיין משמשים כמושגים חיוניים בחקר הפרה־היסטוריה. צ'ילד השתמש במונחים כתקופת הברונזה או תקופת הברזל כדרך לחקר מעברים בין רמות פיתוח חומרי, ולאו דווקא כאמצעי לתיארוך גרידא.
צ'ילד התבדל מחוקרים אחרים בכך שהדגיש כי התקופה ההלניסטית הייתה שיאה של הציביליזציה הגרקו-רומית, ולא אתונה במאה ה-5 לפנה"ס, או האימפריה הרומית. באגן הים התיכון המזרחי ההלניסטי, ובמיוחד באלכסנדריה, הוא ראה את פסגת העולם הקלאסי.
